…בארבע מילים אפשר לומר 'אימת היתוש על הפיל', וביותר מילים, העולם השתגע, ואבו מאזן כמשל.
כאן כדאי לעצור ולבדוק מה הביא את יו"ר הרשות לומר את המשפט הקשה והלא חכם הזה.
טראמפ, כאיש עסקים מתכוון למה שהוא אומר. האמירה שלו 'לעשות עסקים', מעט מסוכנת כאשר מנגד, לפחות מהצד הישראלי, עומדים ערכים קיומיים לא מבוטלים, אמונות וכמובן תורת ישראל.
הצהרת טראמפ על ירושלים היא פוטנציאל גדול לכאב ראש עתידי, כי מבחינתו, הוא נתן מקדמה שמנה לישראל. וכאיש עסקים הוא ידרוש תמורה במוקדם או במאוחר. בזה אין ספק.
ולכן, תמוהה התנהלותו של יו"ר הרשות שלמעשה 'משחקת' לידיים הישראליות, ועל הדרך מסירה את מסכת המתינות בה מתעטף היו"ר.
אבל יש עוד נקודה. במהלך השבוע, אחרי ש'חבריו' ו'פרקליטיהם' של הפלסטינאים בצד שלנו התאוששו מההלם הראשוני והבינו שהיו"ר הרס עבודה שלהם ושלו בדבר השקר שיש 'פרטנר' בצד הפלסטינאי ל'שלום אמת' הם יצאו למתקפה משולבת. מילא בעלי העמדות והדעות המשרתות את האינטרס של הפלסטינאים. מילא נציגיו של היו"ר מחמוד עבס בכנסת ישראל. מילא על כל אלה.
אבל, לשמוע פרשנים בכירים לענייני ערבים היוצאים למאזין הישראלי מה פירוש הביטוי 'יחראב ביתאכ' באופן כה מגוחך, לא שמעתי זמן רב.
והנה דוגמה אחת עם שלושה גיבורים. ביום שלישי בערב האזנתי לגל"צ לתוכנית אותה מגישה סמדר פרי לפני השעה שמונה בערב. המשתתפים בנוסף לגברת פרי, דני רובינשטיין ורוני שקד.
השיחה התנהלה בערך כך. סמדר פרי: "אז נפנה לשני האורחים שלנו בשאלה זהה. 'למה התכוון יו"ר הרשות הפלסטינאית אבו מאזן כאשר קילל את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ב'יחראב ביתכ'?.
שיחה, ראיון, כה שקוף בכוונותיו הפוליטיות, לא שמעתי שנים, אם בכלל. השניים, שאגב אמרו את אותם הדברים (איזון), אפילו במילים דומות, הוסיפו נופך של חשיבות עצמית כאשר אחד הדוברים אף הוסיף שהוא נפגש עם היו"ר לאחרונה. בקיצור, תפקידה של המנחה פרי היה לפתוח לשניים את המיקרופון ולאפשר להם למזער את הנזקים שעשה אבו מאזן במשפט אחד, בקללה אחת, ששוב לא הותירה מקום באשר לכוונות האמיתיות של הטרוריסט בחליפה.
ושלא תבינו לא נכון. אני ממש לא שמח, ואפילו עצוב בשל העובדה שיש חבורה לא קטנה שחיה במציאות מדומה שבנתה כאילו שיש דמיון בין הרצון שלנו ל'שלום' ובין השימוש של הפלסטינאים באותו מושג, שהם למטרות השמדת הישות היהודית בארץ ישראל. וזה שהם לא יכולים, זה לא אומר שהם לא רוצים.
הפוך, בן עמי, הפוך
חשבתי שעיתונאי כמו עודד בן עמי יודע להבחין בין חברות, אינטרס אישי וחובתו למקצוע העיתונות. אז חשבתי
באחד מימי השבוע (לא זוכר בדיוק באיזה יום) התארח בתוכנית 'שש עם עודד בן עמי' יו"ר 'עתיד', יאיר לפיד.
לכאורה זומן לפיד לאולפן כדי להתייחס לשאלה הרת הגורל מעלליו של הבן יאיר ועמדתו של יו"ר 'עתיד' למה שתפס את כותרות התקשורת משך ימים.
נו? מה אתם חושבים שהיה בראיון?! מופע עלוב של עיתונאי 'מראיין' בן עמי, ושל פוליטיקאי שרמנטי, מחויך וזחוח דעת, שלא ענה על אף שאלה שנשאל, וניצל את הבמה להעברת מסרים, סיסמאות ואמירות פוליטיות נטו. שום ערך חדשותי לא היה במפגש, והייתי מעז להכתיר אותו ב'מפגש חברים על כוס קפה' או 'שעת הצ'יזבט'.
ככה עיתונאי החדשות המרכזיות נותנים במה, לכאורה בשם החדשות, לפוליטיקאי שיודע כיצד לנצל את הבית הקודם שלו לקושש קולות…
…יומיים לאחר מכן, ארח אותו עודד בן עמי את הרב שמואל אליהו לשיחה בתוכניתו. העילא? קריאתו של הרב אליהו לרמטכ"ל להתפטר.
מבלי, ואני מדגיש, מבלי להיכנס לתוכן הדברים של השניים, לפיד והרב אליהו, זעקה לשמיים ההתנהלות ה'עיתונאית' של בן עמי. עם הפוליטיקאי, אשר בהינף ידו וידי חברי סייעתו בכנסת (ח"כים שבוים) הוא יכול להפיל ממשלה, נהג בן עמי בכפפות של משי וחיוך לבבי. הוא אפשר ללפיד לחמוק מתשובה בעניינו של יאיר נתניהו, לא 'סגר' עליו ולא העמיד אותו במצב שכאיש ציבור מוטלת עליו החובה להתייחס גם, ובעיקר לשאלות לא נוחות. בקיצור בן עמי הרים ללפיד להנחתה ולפיד הנחית.
ואילו עם הרב אליהו נהג בן עמי בחוסר נימוס, בבוטות, שאינה מחויבת המציאות, ואף התנשא על הרב באמירות שהבורות מהן זעקה מן המרקע החוצה. בן עמי חטא לתפקידו, הוכיח למי שעוד זקוק להוכחה, שהחבורה אליה משתייך בן עמי עובדת עבור האג'נדה הפוליטית-חברתית שהוא חלק ממנה, וזו מתאפשרת בגלל הצביעות, היהירות וההתנשאות של בן עמי ולהקתו.
אם לא היה לנו את נתניהו, היה צריך להמציא אותו
וזה לא בגלל שאני חושב, זה בגלל הביצועים הוירטואוזים שלו בתפקיד
זה שתמיכתי נתונה לראש הממשלה, ידועה לכם. אני רוצה להסביר מדוע?
בואו נכניס לרגע, רק למספר דקות את כמויות השנאה והארס של מתנגדיו של נתניהו לכספת, ונתרכז בדברים הבאים. יותר נכון, בדבר הבא.
ראש הממשלה בנימין נתניהו פיתח אסטרטגיה בנושא מדיניות החוץ האומרת, על רגל אחת. ככל שנעביר מדינות עוינות מה'נגד' אל ה'זה לא הוגן להיות נגד ישאל סתם', נוכל ליצור שותפויות ושווקים חדשים לאינטרס הקיומי של ישראל, פרנסה ועבודה לכמה שיותר מגזרים, לכמה שיותר אזרחים.
נדלג, לצורך העניין על הביקורים שהיו באפריקה ונדבר על הודו.
הודו, נקודה זניחה על הגלובוס, שאוכלוסייתה היא השנייה בגודלה, מעל מיליארד ושלוש מאות מיליון תושבים, שנייה אחרי סין, מחבקת את ראש ממשלת ישראל בחיבוק אוהב.
אם היו כאלה שביטלו בתנועת יד את משמעות היחסים עם הודו כאשר ביקר בישראל ראש ממשלתה נרנדרה מודי ואמרו שהפרגון היה מתוך נימוס, הרי שהביקור של נתניהו בהודו הוכיח את ההיפך. יש נימוס אבל, יש גם אינטרסים משותפים ורצון כן לעשות עסקים עם ישראל.
דבריו המרגשים של ראש ממשלת הודו על ישראל והעם היהודי, ראוי שיצוטטו בראש מהדורות החדשות וכותרות העיתונים. אמירות לא חנפניות, אבל, מנומסות ונכונות.
לשמוע את שורת ההסכמים וההישגים שמביא בנימין נתניהו חזרה הביתה, זה יותר ממשמח. זו תעודת הצטיינות לאדם שקם בבוקר ועושה את עבודתו נאמנה, ורק במקרה קוראים לו בנימין נתניהו.
לא סופרים, ספסרי חמלה ורחמים
מה תוקף יש לעמדתם של סופרים, כאשר הם מתעלמים מכאבם, מצוקותיהם וקשייהם של בני עמם, ולפתע נוקטים עמדה נחרצת בעד עבריינים/מסתננים ונגד הקורבנות שלהם?!
סופרים ונביאים היו מאז ומעולם מחוברים למקורות המוסר והחמלה, משם ינקו את כוחם המוסרי ומעמדם הטהור והנקי בחברה. היום, חלק מהסופרים מחללים את המוסר והחמלה בזה שהם הפכו אותם לעוד תחמושת במאבקים פוליטיים בישראל.
שאלה, בהנחה שהסופרים הדורשים את אי גירושם של המסתננים מישראל, אכן גדושי חמלה ומוסר יהודיים.
מתי בפעם האחרונה, אם בכלל חתמתם על עצומה למען מיליון ילדים עניים ורעבים בישראל? מתי בפעם האחרונה, אם בכלל יצאתם למאבק התומך בעניי ישראל, ללא הבדל דת, גזע או מין? מתי, אם בכלל הקמתם קול זעקה למענם של ניצולי השואה, שחלקם בני גילכם וחיים ממרשמי תרופות ושאריות מזון מהפחים?
עד כמה שאני זוכר, לא פגשנו אתכם בצמתים החשובים והכואבים של החברה הישראלית באשר היא.
הפיקציה שאתם יוצרים בכך שאתם חותמים, שלושים וחמישה סופרים וסופרות, בפנייה לממשלת ישראל שלא תשלח עבריינים/מסתננים שהשיגו את גבולות ישראל חזרה לביתם או לכל בית אחר על הכדור, חמורה בפני עצמה ונגועה בגניבת דעת חמורה.
אתם מוסיפים חטא על פשע בהשוואה שאתם עושים עם גורלם של היהודים בשואת אירופה. מה יש להשוות כאן? כיצד בכלל אפשר לצרף את המילה 'שואה' במאבק סרק בתמיכה בעבריינים/מסתננים?
חשבתי שעברתי את רף עשר בסולם ריכטר של הזעזוע האנושי, עד שחתמתם על העצומה הדורשת למנוע את החזרתם של המסתננים/עבריינים למולדתם.
חיללתם את החמלה, הסולידריות עם בני עמכם, הפגנתם רחמים מלאכותיים כלפי עבריינים על חשבון אלפי תושבי מדינת ישראל שחירותם והחופש שלהם נגזלו מהם, בחסות אנשים כמותכם.
אני מאשים אתכם בעיוות וסילוף ערכי יסוד של היהדות והתרבות האוניברסאלית, שאת סיבתה אינני מצליח לגלות.
קטונתי מלעשות לכם 'סידור עבודה' אולם לומר לכם, שאתם נושאים לשווא את ערכי הנביאים לחמלה, אהבה וערבות הדדית (סולידאריות בשבילכם), את זה עדיין אוכל לומר לכם.
סכנת הפופוליזם
תשמעו סיפור, שלא קרה כאן, ואינו מתכוון לאף הולך על שתיים במרחב הציבורי שלנו.
"בעיר אחת, קישמונה, שמה, נבחרו מבני השטים השונים נציגים לנהל את ענייני שניים עשר שבטי הישוב.
בהם: חובשי כיפות, עטורים בתארים, עובדי כפיים ומושכים בעט סופרים וכאלה שהעבודה למען השבטים בדמם.
התכנסו שניים עשר נציגי השבטים והעומד בראשם, לישיבת עבודה. אחד הווזירים הרים את ידו וצעק: "חייבים לדאוג לתושבי השכונה שעדיין לא קמה ואף אחד לא מאכלס אותה, ואפילו אין בה בתים, שכידוע הם עילת תשלומי המסים המקומיים.
חייבים לפטור את תושבי השכונה שעדיין לא קמה ואין בה בתים, ואפילו שביל חמורים, מהמס המקומי, המתקרא ארנונה. תמה ראש השבט עטור הזקן וחובש הכיפה, וכי מדוע נפטור את מי שלא קיים ממה שהוא ממילא לא אמור לשלם לקופת הממלכה?! הווזיר הצעיר לימים, זעק בקולו 'להצביע, אני רוצה להצביע כדי שידעו בממלכה מי מנציגי השבטים דואג וירטואלית לתושבים וירטואליים ולשכונה שנכון לימים אלה, עדיין וירטואלית, ומנגד, מי מכלה את זמנו וכוחותיו בנסיעות אין ספור ועושה לילותיו כימים כדי לשפר את מצב הנסיכות ותושביה'.
ולפתע, בלי הודעה מוקדמת, נפל האסימון. נודע כי אי-שם בקצה אוקטובר בואכה נובמבר, עוד השתה, יצטרכו נתיני הנסיכות לבחור ראש שבט חדש, וגם הווזירים כולם יעמדו לדין הבוחר.
'אה, אם כך הדבר' זעק הווזיר הזקן, 'הכל ברור עכשיו. להראות את הישגיו הווירטואליים אומר הצעיר, כדי שבני השבט הווירטואליים יוכלו להזדהות ווירטואלית ביום הבוחר בהצבעה ווירטואלית'. זה כל הסיפור על מקלדת אחת, וכמו שנציגי השבטים הווירטואליים מתנהלים, וודאי נחזור ונדווח על מעשיהם הווירטואליים, למען תושבים אמיתיים שרוצים פתרונות לא רק בדיבורים".
זהו כאמור סיפור דמיוני הלקוח מעיר ומדינה אחרות, וחלילה למי מאיתנו להיכנס לנעליו של הווזיר הווירטואלי ולהודיע שזה הוא.
