הבעיה שכשאתה ילד לפעמים כל כך לא נעים לך לספר שאתה פוחד, שאתה עולה על המתקנים רק כדי לשמח את המבוגרים. אני מהילדים שעצרו בגללם מתקנים, ומהמבוגרים שכשעושים להם הפתעה ולוקחים אותם לראשון לציון מערב קרוב לים, לסופרלנד, מאוד רוצים לבכות אבל זה לא נעים. הדבר היחיד שיותר מלחיץ מלונה פארק כהפתעה, זה לקחת אותי לטיול שכולל סנפלינג בלי לספר לי, שגם זה קרה. בקיצור אם לא הבנתם אני מהמיוחדים שיש להם פחד גבהים, או בשפה מקצועית רגישות תחושתית בתחום הווסטיבולרי. ועם החבילה הזאת הלכתי ללונה פארק הנייד שהגיע אלינו מאי שם. שלא תהיה טעות, באתי רק לתמיכה. הודעתי קבל עם ועולם שאני למתקנים לא עולה.
ברגע שנכנסנו למתחם מצאנו שהרוחות שהעיפו בשבועיים האחרונים כל דבר פנוי ברחוב, העיפו כנראה הכל לאזור הכניסה של הלונה פארק, כמעט התביישתי כשילד מהקיבוצים צעק לאבא שלו "אבא וואו תראה כמה זבל יש פה!". הרוח המשיכה במלאכתה נאמנה והרימה באוויר הררי חול שלא יביישו שום סופה בהתהוות, אצבעות הרגליים שלי נראו כאילו עברתי יום טירונות בקפקפים. וכל זה אחרי שעברתי יום-שדה רק כדי להגיע מהאוטו למתחם. אחרי כמה דקות של שיטוטים הבנו שכדי להביא ילד קטן לאזור צריך עגלת שטח 4X4 שתתגבר בקלות על כל האבנים שפזורות שם ומחכות שתיתקע בהם. שוטטנו בין אנשי העגלות בטורניר סמוי מי מצליח לשחרר עגלה תקועה ולעבור קודם. אחרי שקנינו אסימונים, תלשנו תלושים והכנסנו שקלים, החלה מלאכת החיפוש של "מה יהיה הכי פחות מפחיד", כשתשובתי ש"הכי פחות מפחיד יהיה בגן משחקים ליד", לא התקבלה, החלה מלאכת עליה למתקנים שהייתה מאוד מוצלחת ונטולת תורים. שלפנו כמו כולם מצלמות לצלם את הילדים בחצי הלם מנופפים לשלום מגבוה, וניסינו להחליט אם להוציא משכורת על פופקורן או מקל סוכר. לא זכינו בשום דובי, אבל היה כיף.
עצות למגיעים: תבואו עם כסף קטן, בלי עגלות, עדיף ביום בלי רוח. ולמען השם אם נראה לכם שתקנו מקל סוכר, תעשו לעצמכם טובה ותביאו מגבונים. לונה פארק שמח!
