אלי זפרני, 42, נשוי לקלריס ואב לשתי בנות, שירה וליאן, בן הזקונים של דוד ודידה זעפרני ז"ל.
משקל בזמן לידה: 5 קילו ועוד 20 גרם. מקום לידה: שיכון ד' בקריית שמונה.
אלי פרץ לתודעה הציבורית בעיר בעקבות יחסי החברות המיוחדים שנרקמו בינו לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם מישהו חשב בעבר שמדובר בגימיק אז הוא חשב. החברות בין השניים אמיתית וכנה ומתפרשת על שתי מאות. היא החלה בשנת 1998 ורק הולכת ומשתבחת עם השנים. אם נדייק, החברות היא גם עם אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו.
אלי לא אוהב לנפנף בקשריו ונזהר בכבודו של החבר הבוגר והיקר ביבי, בכל זאת מדובר בראש ממשלה שעסוק עד מעל הראש בעניינים העומדים ברומו של עולם.
יצאנו לתהות על מהותה של החברות המיוחדת והנדירה הזאת, מול הקלות בה ניתן לרכוש חברים בקליק אחד של לייק בפייסבוק. מתי פרצה החברות לעולם ובאיזה נסיבות? על מה מדברים עם חבר שהוא גם ראש ממשלה? ועוד כהנה וכהנה שאלות.
אבל לפני כן, נשוב שנים לאחור, אל המקום ממנו ילדים בונים ארמונות של חול בגן, ואחרים מניחים את הלבנה הראשונה למשהו אחר…
– אלי, מתי התחלת את הפעילות הפוליטית שלך?
אלי: "מגיל שבע, אבי ז"ל היה לוקח אותי לסניף הליכוד שהיו בו שני חדרים ושם הייתי רואה את הדמויות הענקיות של הליכוד: אלברט זעפרני ויואל אברהם, ואח"כ הצטרף אליהם גם יוסי חימי. הייתי מסתכל עליהם בהערצה כאל תותחי-על של הפוליטיקה המקומית. מתוך ההערצה והכבוד אליהם, תמיד עזרתי להם אם בבחירות או בכל משימה שהטילו עלי. לא אשכח איך יואל אברהם היה אומר לי כל הזמן "אלי, אל תדאג, אני רואה בך דור ההמשך". היום אני בן ארבעים ושתיים ועדיין אומרים לי 'אתה דור ההמשך…'. עד מתי נהיה 'דור ההמשך'", אומר אלי וצוחק.
סוד קסמו של אלי לא ברור אולם, היושב במרומים חנן אותו באבקה המיוחדת, קסם שמה. מסתבר, שהיושב במרומים אוהב להחזיר חיוך למי שלא מתקמצן בלחייך לאחרים.
אלי: "לאט-לאט התחלתי להשתלב בפוליטיקה המקומית והארצית. יעקב חסון ז"ל, מנהל שיקום שכונות לשעבר, אהב אותי מילדות. הוא הנחה אותי ועזר לי בכל אשר פניתי אליו. כאשר התחילו ההתמודדויות בסניף, קבלתי את השיעור הראשון בפוליטיקה. למדתי שאוהבים אותך, עד שאתה מחליט להתמודד. פתאום, ירחם השם, אנשים משנים את הדיבור שלהם. אצלנו בסניף, לא נתנו לצעירים להתקדם ותמיד בלמו אותנו. החלטנו לקחת את גורלנו בידיים. פשוט לקחנו. לא חיכינו שיתנו לנו. הותיקים ראו בנו כאלה שרק תולים פלריגים, צועקים ומביאים מצביעים לקלפי ביום הבחירות".
אלי זפרני, "צמח מהשטח". מעולם לא נתנו לו תפקיד, והוא וחבריו היו חלק מהעובדים בחברות כח האדם הפוליטי של הסניף ושל הוותיקים.
אלי: "בימים הסוערים של הבחירות בשנת 1998, היינו משתלטים על צמתים וישנים שם כדי לשמור על השליטה שלנו בצומת. זה נשמע הזוי, אבל ככה פעלנו למען אחרים. לא אשכח כיצד אחד הפעילים המרכזיים של חיים, סעדיה קסלסי, עלה לתלות פלריג בצומת מצודות ונפל מגובה של איזה חמישה מטרים. היינו מתאבדים שיעים".
אלי גדל עם הבנק, כמו שאומרים בפרסומת של בנק הפועלים. כאשר הליכוד לא היה מותג מבוקש ורבים הדירו את רגליהם, אלי היה שם ופעל.
וממשיך ומספר "לצד זה שהיינו פועלים פשוטים של הותיקים, גם למדנו מהם. אני לא אשכח את חנניה פחימה והשיעור שנתן לי. בבחירות, בקדנציה הראשונה של חיים (ברביבאי) חנניה היה גזבר הליכוד ואני הייתי העוזר שלו ואחראי על תליית פלריגים ושלטים. פניתי לחנניה ואמרתי לו "אני צריך לקנות מסמרים". מה אומר לי חנניה "תביא הצעת מחיר". 'מה הצעת מחיר? על מסמרים?', אמרתי לו. "אם אין הצעת מחיר, אין מסמרים", הוא ענה לי. לא הייתה לי ברירה, הבאתי לו הצעת מחיר והוא אישר את הקניה.
יש עוד סיפור עם חנניה. שמעון אלגריסי ואני תלינו שלט באורך חמישה מטרים על אחד הגגות וחיברנו אותו בין שני דודי שמש, ככה יפה ומתוח. באותו ערב הייתה רוח חזקה שהעיפה את הפלריג עם דוד השמש ופירקה אותו. באנו לחנניה ואמרנו לו "תשמע, קרה כך וכך והדוד של אחד הדיירים התרסק. צריך לשלם לו". חנניה שואל אתנו "מי שלח אתכם?". אמרתי לו "מה זאת אומרת? אנחנו עושים את העבודה שלנו לפי כתובות". "טוב, תלכו למי ששלח אתכם שישלם עבור הדוד. אני לא משלם על הדוד". היינו בשוק. פניתי לחיים, שהיה המועמד, וסיפרתי לו על המקרה. חיים אמר "עם חנניה לא מתעסקים. אני אשלם. וככה היה".
מהמקרים האלה למדתי המון. קודם כל להתייחס בכבוד ובזהירות לכסף שלא שלך. דבר שני שלמדתי, שמי שחוסך בקטן מרוויח בגדול. שיעור חשוב לחיים".
כפי שאמרנו, אלי הוא מהאנשים שהחליט לגדול עם הבנק וההזדמנות ניתנה לו בבחירות 98 לראשות העיר כאשר אלי מונה להיות אחראי על השילוט ועל השטח, ובכנס הבחירות המסכם השתתף בנימין נתניהו. החבר'ה בסניף סיפרו לנתניהו על הפעילות וציינו את פעילותו של אלי בפניו.
אלי: "באותו כנס, נתניהו שיבח אותי בפני כולם והחמיא על העבודה שלי ושל החברים שלנו", אומר אלי.
– מתי בדיוק נוצרה ההיכרות הקרובה בינך ובין בני הזוג נתניהו?
אלי: "באמצע 98 נפלה קטיושה באחד הבתים בשיכון ג'. לפני שראש הממשלה הגיע לקריה, דיברתי עם היועץ שלו אביב בושינסקי, וסיכמנו שראש הממשלה נתניהו ייפגש איתנו אחרי הביקור בבית שנפגע. הגענו למקום בשקט וחיכינו בסבלנות לפגישה. ראש הממשלה נתניהו יצא מהבית, והופ, המאבטחים חצצו בינו ובינינו ולא איפשרו לו לפגוש אותנו. התפרצתי כלפי המאבטחים מתוך כעס ותסכול, וממש הלכנו מכות. חטפתי והחטפתי. מי שהיה מפקד תחנת המשטרה, יורם מלול, הכיר אותי והפריד בינינו. באותו זמן לא ידעתי שכתב ערוץ 2 איתי אנגל צילם את כל האירוע", מספר אלי וכשאנגל מצלם, זה כמו סרט טורקי מינימום סרט הודי. הוא מראה כל תמונה עד שנכנסת לך לכליות. "בליל שבת הראו את הכתבה וראש הממשלה נתניהו ואישתו שרה ראו את השידור ומאוד התרשמו. מאוחר יותר הם סיפרו לי שבעקבות אותה כתבה נכנסתי להם ללב. אחרי מספר ימים הזמינו אותי אליהם הביתה ועשו גם סולחה ביני לבין המאבטחים. בסולחה הבנתי, שבסה"כ המאבטחים עשו את העבודה שלהם, והייתה התראה חמה לירי קטיושות והם לא רצו שנתניהו יהיה בסכנה".
ומכאן, השאר היסטוריה.
אלי נכנס ללב ולחדרים של בני הזוג נתניהו ובשבועות שלאחר מכן הוא שומר על קשר טלפוני עם בני הזוג נתניהו. "בשיחות שלנו הייתי מעדכן אותם על כל מיני נושאים. בינתיים עבר זמן והבחירות לכנסת התקרבו. המקורבים של נתניהו היו מספרים לו עד כמה המצב טוב ועד כמה אוהבים אותו. אני, לעומת זאת, סיפרתי לו את האמת כפי שראיתי בשטח. אמרתי לביבי שהציבור נגדנו. אבל היועצים התעקשו ש'המצב מצוין'. …ההמשך ידוע, הבחירות הגיעו וביבי הפסיד לאהוד ברק. ביבי ראה שאני אומר את האמת בפנים, לא כדי להיראות טוב ולספר מה שרוצים לשמוע. אחרי הבחירות, ה'חברים' הקרובים שלו עזבו ונשארנו כמה חברי אמת, ביניהם מוטי גלעדי וד"ר צביקה ברקוביץ'. כאן התחילה למעשה החברות האמיתית שלנו", אומר אלי.
אלי מעריץ את בנימין נתניהו ואת אישתו שרה. "כאשר שרון נבחר לראשות הממשלה הוא הטיל על נתניהו את תפקיד שר האוצר. שאלתי את ביבי 'מדוע אתה מקצץ בתקציבים?', שאלות שהייתי נשאל ברחוב. וביבי היה עונה בפשטות שמצבה של המדינה קשה ביותר והוא עושה את המהלכים הכלכליים הנכונים כדי להציל את המדינה 'אני מבטיח לכם', אמר נתניהו לאלי וחבריו 'שבעוד מספר שנים, מדינת ישראל תהיה חזקה מבחינה כלכלית, וזה ממש לא משנה אם אני אהיה ראש ממשלה או לא'. 'בעל הבית' אוהב את ביבי, והנה הוא ראש ממשלה והמצב הכלכלי של המדינה חזק ביותר", אומר אלי בהנאה גלויה.
– איך אתה שומר על קשר עם ראש הממשלה?
אלי: "לראש הממשלה אין פלאפון. אני מתקשר ללשכה, ואם זה נושא חשוב ודחוף, אני מתקשר לראש המטה שלו נתן אשל".
– מתי בפעמים האחרונות דיברת עם ראש הממשלה?
אלי: דיברתי. הייתי ביום ההולדת שאירגנו לו בהפתעה. היו שם האנשים הקרובים ביותר ובהם שרי הממשלה".
– באיזה מקרים אתה פונה אליו, למשל?
אלי: "נושאים רציניים. לא בכל דבר. לדוגמא, מספר תושבים בקריית שמונה נתקלו בבעיה בנושא דיור. כל הפניות שלהם לפתרון הבעיה לא עזרו. אחרי הפניה שלי ללשכה, ראש הממשלה התערב והעניינים נפתרו. אני חייב לציין שמאז שהשר משה כחלון בתפקיד, יש פחות בעיות שצריך לערב בהן את ראש הממשלה. לא שבעבר לא פתרו בעיות, אלא שטיפלו במקומות אחרים ובנו פחות. קורים דברים בעיר ואנשים לא יודעים שראש הממשלה מתערב ונכנס לתמונה כמו: שכונת יובלים, הבריכה האולימפית האינטרנט המהיר עם חברת החשמל ועוד. אני מעדיף לשמור על פרופיל נמוך, כי מה שחשוב זאת קריית שמונה. וחוץ מזה, ביבי אוהב את תושבי קריית שמונה ומוכן לעשות המון למען העיר שלנו".
השיחות בין ביבי נתניהו ובין אלי זפרני הם לא רק על הא ודא.
"בשיחות שלנו, דאג נתניהו לומר לי בעבר לא פעם ולא פעמיים, "לך ללמוד. תעשה תואר, אתה מסוגל", מספר אלי, ובזכות הדחיפה של נתניהו אלי נרשם ללימודים במכללה האקדמית תל חי בשנת 2006, ושלוש שנים מאוחר יותר הוא מסיים בהצלחה את הלימודים לתואר ראשון.
מטבע הדברים, בשל עיסוקיו האינטנסיביים של ראש הממשלה בענייני המדינה, שומר אלי על קשר חם גם עם שרה נתניהו, שהוא מפליג בשבחה ומציין את חוכמת החיים שהיא ניחנה בה. "עושים עוול לאישה הנפלאה הזאת. אנשים לא מכירים אותה ופוגעים בה כדי לפגוע בנתניהו. אבל זה לא יעזור. שניהם למדו את התרגילים ויודעים מי מבקר לשם ביקורת עניינית ומי מלכלך כדי לפגוע", מגלה אלי טפח יחסיו עם אשת ראש הממשלה, שרה.
אלי זפרני השתחרר מצה"ל בשנת 82 ורחמים נתן ז"ל המציל לקח אותו כעוזר מציל בחורשת טל. "למדתי מנתן המון ובשבילי הוא היה מורה-דרך בצעדים הראשונים שלי באזרחות. אחרי תקופה מסוימת פנה אליי דוד מלכין שהיה מנכ"ל בית החייל בקריית שמונה והציע לי לעבוד במלון הצפון לחיילים כמציל. קבלתי את ההצעה ומאז התקדמתי ועברתי קורסים והשתלמויות. היום אני מנהל התפעול של בית החייל".
לצד עבודתו-פרנסתו, נבחר אלי לתפקיד יושב ראש עמותת בית הקשיש (בהתנדבות) ומאז כניסתו הוא הפך את המקום לפנינה והגדיל את אוכלוסיית בית המייסדים, עם חבריו לעמותה. אלי: "בזמנו פנה אליי שמעון הדרי שהיה היו"ר והציע לי את התפקיד. שמעון התחיל את התנופה ואנחנו המשכנו אותה. אני חייב לציין את יורם ביטון שעושה עבודה נפלאה כגזבר בהתנדבות. בזמנו היו כעשרים קשישים בבית הקשיש והיום נמצאים שם מאה ושבעים. בית הקשיש מלא בפעילויות מגוונות נונ-סטופ. מפעל 'שלאג' מקיבוץ שמיר היה רציני ודחף אותנו קדימה בשנה הראשונה, אנחנו מגישים שלוש ארוחות שנתרמות ע"י מגה בעיר ושופרסל שיחד מספקים את המצרכים לארוחות. אני קשור לאנשים היקרים האלה ואחד מהחברה הוא מרקו אמסלם שעבר חוויה לא נעימה ואני צמוד אליו עד היום שהוא יעמוד על רגליו", אומר אלי בתפילה.
זהו סיפור סינדרלה בגרסה הגברית ומסתבר שלא תמיד הקסם פג בחצות, והוא בהחלט נמשך גם עם עלות השחר של כל יום חדש. עובדה, החברות בין ביבי נתניהו מירושלים ואלי זפרני מקריית שמונה.
האח האובד
במהלך שיחתנו, לא הייתי בטוח אם לאלי אחד עשר אחים ואחיות יחד איתו, או בלעדיו. אמרתי לו, "תגיד, אתם עשרה או אחד עשר ילדים?". ואז, לתדהמתי, מספר אלי שבעצם משפחתם מנתה שניים עשר אחים ואחיות. "איך זה?", אני שואל, "איפה עוד אח, נפטר?". "לא" עונה אלי ומספר את הסיפור הבא: "אימא שלי ילדה בן לפניי. הוא נולד בריא כאן, בבית היולדות בצריף הירוק. אימא שלי השתחררה מבית החולים והשאירה את התינוק להשגחה. אחותי הגדולה סימי הספיקה לראות אותו, וגם היא סיפרה שהיה תינוק רגיל ובריא. אחרי שבועיים הודיעו להורים שלי שהילד נפטר. ההורים היו בהלם. ביקשו לראות את הגופה, ובבית היולדות אמרו שאי אפשר. ביקשו לראות את הקבר וגם לא נענו. בקיצור, הילד הזה נעלם.", אומר אלי. עוד מוסיף ומספר ששמו של הילד היה 'יגאל'. 'איך יכול להיות שקראו בשם לפני שמלו אותו?', אני שואל את אלי, והוא אינו יודע להשיב. שיחת טלפון עם אחותו סימי מבהירה את התמונה. סימי: "כן, אני זוכרת כמו היום. אני הייתי הבת הגדולה בבית. אימא שלי לקחה אותי לבית היולדות וראיתי את הילד. את השם אימא נתנה לו כאשר הייתה צריכה למלא טפסים אחרי הלידה, כל אישה מכירה את זה. ובאמת, קראו לו יגאל, אבל הוא נעלם. פשוט נעלם. מה שמעניין, שמיד אחרי המקרה הזה פתאום קיבלנו יחס מיוחד מד"ר סלמנוביץ'. הוא היה אומר לאימי 'לא נורא, יש לך עוד עשרה ילדים' והיה קונה מהחנות של אבא שלי", מספרת סימי אחותו הגדולה של אלי זפרני. – מדוע לא חיפשתם אחריו? אני שואל את אלי "לא יודע מה קרה. הנושא הזה נשאר תעלומה ואימא שלי לקחה את הכאב איתה". זוהי הגרסה המרוקאית של סיפור "ילדי תימן", ואלי מאמין שיש לו עוד אח חי.
