קריית שמונה עומדת באחד מן הצמתים הקשים בתולדותיה, ואין הדברים נאמרים לצורך ההגזמה ותשומת הלב.
השבוע פגשתי בממלא מקום ראש העיר עמרם שחר במסדרונות העירייה כאשר הוא נסער, כפי שלא ראיתיו מאז נכנס לתפקידו לפני יותר משלוש שנים.
בתשובה לשאלה שישראלים שואלים, אבל לא ממש מחכים לקבל תשובה "מה נשמע?", השיב שחר "קשההה קשההה".
שעמרם יגיד "קשה?", שאלתי את עצמי, ומיד שאלתי 'מה קרה?'. עמרם, אדם חביב שמאז שהוא נכנס לתפקידו הפוליטי, יותר ויותר אנשים שואלים, אם הוא פראייר או אדם טוב באופן מיוחד. נבהיר שמדובר בתפקיד השני בחשיבותו הפוליטית אחרי ראש העיר. לתפקידים מן הסוג הזה בדרך כלל לא מתנדבים, ואם כבר מתנדבים, אז לפחות מקבלים החזר הוצאות. בכל זאת, יש הבדל בלא לקבל תמורה עבור העבודה שאתה עושה ובין לתרום מזמנך וגם לשלם מכספך עבור אלפי הקילומטרים שאתה נוסע. מוגזם לכל הדעות, אבל זה עמרם שחר.
…בעבר שמעתי מעמרם רק אופטימיות, ובשפע. המילים היו קצרות "הכל בסדר, ברוך השם" או "תראה, משרד הביטחון הבטיח להזרים לכאן עבודות, תהיה פרנסה לאנשים". אבל השבוע, הבנתי שמשהו חריג קרה לאיש האופטימי הזה, עמרם שחר ממלא מקום ראש העיר.
"חזרתי ביום ראשון מפגישה בתל אביב ואני רוצה לומר לך שהולכת להיות כאן קטסטרופה", אומר עמרם ומספר "המון אנשים הולכים לאבד את מקום העבודה שלהם בגלל שמשרד הביטחון הפסיק את ההזמנות שלו לעבודה". מספר לא קטן של מפעלים בקריית שמונה והאזור סמוכים על שולחנו של המשרד הגדול ועתיר התקציבים, משרד הביטחון. התלות שיש למפעלים אלה בפעילותו העסקית של משרד הביטחון היא טוטאלית ומוחלטת. המשמעות של עצירת ההזמנות היא קריטית ואם לא יחול מפנה של הרגע האחרון, כבר בשבועות והחודשים הקרובים נראה את התוצאות הרות האסון.
נראה שהעובדים בקריית שמונה החליפו תלות אחת (טקסטיל) בתלות אחרת (עבודות ממשרד הביטחון). סופו של הרומן של קריית שמונה עם הטקסטיל הסתיים בשברון לב, לא של בעלי המפעלים, וככל הנראה זה מה שהולך לקרות עם הרומן הביטחוני.
נחזור לעמרם שחר מ"מ רה"ע. בתחילת השבוע התקיימה ישיבת חירום של תעשיינים ובעלי מפעלים הסמוכים לשולחנו של משרד הביטחון בביצוע פרויקטים לאומיים דוגמת טנק המרכבה. בקריית שמונה לבדה מתפרנסים באופן יש כ-1000 מפרנסים העובדים במעגל הראשון בפרויקטים השונים, ועוד מספר מאות של עובדים במעגל השני (מזון, הסעות ועוד). המכה אם אכן האיום של המשרד תתממש תביא למכה כואבת למשפחות רבות בעיר ובאזור.
אלי קיסוס מבעלי מפעל סימ"ת נשמע המום בשיחה שקיימנו איתו השבוע: "האמת, אני לא יודע מה לומר לך. זה ארבעה חודשים שאנחנו לא מקבלים הזמנות לעבודה ממשרד הביטחון. בהתחלה אמרו לנו שהם מפסיקים את ההזמנות עבור "הנמר", ומיד הבטיחו שבמקום ההזמנות האלה נקבל הזמנות עבור טנק המרכבה. אמרנו אם ההזמנות ימשיכו, אז לא נורא. אבל מה שקרה שעכשיו עצרו את ההזמנות עבור טנק ה'מרכבה'".
אלי עבר המון תלאות בסימ"ת והיחס שלו אל המפעל הוא כאל ילד שגידל וטיפח.
במפעל עובדים כ-80 עובדים במגוון עבודות הטכנולוגיה והמתכת וקיומם תלוי בהזמנות ממשרד הביטחון.
כאשר התקשרתי אליו, לא הבין אלי קיסוס כיצד הסיפור יצא החוצה. "אני לא מעוניין לדבר, כי שום דבר לא ברור. אני לא יודע מה קורה באמת", אומר אלי.
– אלי, איך אתה שורד בארבעה החודשים שלא קיבלת הזמנות?
אלי: "(שתיקה)… לא הייתה לנו ברירה והורדנו את השעות הנוספות", הוא אומר.
– ואם חלילה, ההזמנות לא יגיעו בהמשך, מה תעשה?
לאלי קשה לענות על השאלה הזאת, על אף שהתשובה ברורה "מה אני אעשה? לא תהיה לי ברירה ונפטר…".
אלי קיסוס כרבים מאיתנו חצוי בין התמיכה שלו בצדק חברתי ובין הפרשנות שנתנה לצדק הזה וועדת טרכטנברג "אני לא יודע אם לזה התכוונה הוועדה כאשר המליצה לקצץ בתקציב הביטחון. מה עשו? מצד אחד הורידו את מחיר הקוטג' ומצד שני 'חותכים' לעובדים את הפרנסה", הוא אומר.
מלחמת האיתנים בין משרד האוצר לבין משרד הביטחון הוסט, ולא במקרה אל המקום הרגיש ביותר, פיטורי עובדים. התרגיל הזה הוא ישן וציני ולראשונה השתמש בו ראש עיריית תל אביב שלמה צ'יץ' להט כאשר הוא נדרש לקצץ בתקציב הענק שלו. כדי לטרפד את חרב הקיצוץ שהונף עליו, הורה להט לפטר בעובדים הכי מסכנים ולהפסיק את השירותים הכי אנושיים שהעירייה מעניקה לחלכאים ולנדכאים ביותר.
התרגיל הצליח מעל ומעבר, והתקשורת עשתה עבורו את העבודה. לא היה קיצוץ בתקציבה של עיריית תל אביב…
אם אכן יסתבר שמשרד הביטחון מממש את מדיניות הקיצו ציצים שהונחתה עליו בגין מסקנות ועדת טרכטנברג, ומשרד הביטחון מפעיל מניפולציה על גבם של פועלי קריית שמונה, חייבים לצאת למאבק שיבטא את ההתנגדות למשחק המכוער וליחס המזלזל שנוקטים כלפי תושבי קריית שמונה במשחק היצרים בין שני המשרדים.
