השבוע הסתבר לי שאנחנו טיפשים. כן, אנחנו, כל פליטי ערב וחצי האי הפרסי, הנקראים בשפה עממית "הספרדים" או "המזרחים". הנאורות ה"אשכנזית" עקפה אותנו הפעם ובגדול.
בעולם החדש שלנו, שבו הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מסחרר, וחיינו הפכו ללונה פארק של חידושים, נוצרה לה אי שם הפוליטיקה החדשה, שאיני יודעת במה בדיוק שונה היא מהישנה, אבל דבר אחד ברור, היא מצאה דרך חדשה להמחיש את עצמה אי שם בנפתולי הפייסבוק שלנו
כל שבוע והריגושים שלו. שבוע שעבר הפייסבוק הקריית שמונאי געש ורגש, דאג ובטש בעניין ביטול ההקלות במס, אפילו זכיתי להצצה בראש העיר מדבר בחשיבות הנושא, אי שם בנפתולי הערוץ הראשון
אז זהו, איך ההרגשה לצאת מעבדות לחירות? מאלרגיה לאלרגיה? מניקיון הבית לניקיון הבית אחרי ההמולה של פסח? מאכילת מצות לאכילת חמץ חסרת גבולות? מאכילת מצה עם ממרח שוקולד לאכילת מופלטה עם דבש?
שבוע שעבר צוין יום האישה הבינלאומי. אמנם היום הזה נקבע לפי תאריך לועזי, אבל היה קשה שלא לשים לב לאירוניה הגדולה כשהוא נפל על יום שישי, היום שבו לרוב די עסוקים בהכנות לשבת הקרבה ובאה, ולא נתעלם מהתקופה כמובן, תקופת עבדות מרצון לניקיונות הבית
כשתקראו את מילים אלו, כבר נדע כולנו מיהו ראש הממשלה הבא. בעצם, כבר עכשיו די אפשר לנחש, מאחר והבחירות האלה הם לא בדיוק על ראשות הממשלה, כמו שהם על הרבה דברים אחרים.
אני זוכרת את היום שבו נסענו בכביש הראשי וגיליתי בגאווה שלט פרסום ענק של העיר לצידי הכביש. קראתי את המשפט שהתנוסס בו וכשהבנתי שכנראה חסר לי ניסיון חיים כדי לפענח אותו, שאלתי את אמא שלי מה זה אומר "קריית שמונה-תיירות סביב לה"?.