…ולא בגלל שזה בית כנסת.
מהרגע שההחלטות המבוססות על רפואה וידע במגיפות מתקבלות על בסיס פוליטי, אנחנו עדים לתופעת השוויון בהחלטות. כדי להשתיק את ההמון, פעם מכאן ופעם משם, החליטו הפוליטיקאים לשמור על שוויון בהחלטות. חילונים מול דתיים, ערבים מול חרדים וכך הלאה. החלטה שאמורה להתאים לקבוצה מסוימת, מושכת אחריה החלטה לגבי קבוצת תושבים שאין שום קשר בין ההחלטה ובין פתרון הבעיה.
רוצים לסגור את חופי הים בגלל ההתקהלויות, הצפיפות והזלזול בהנחיות משרד הבריאות לחבוש מסיכות, מיד קמים נציגי החילוניים ותובעים לסגור בתי כנסת. למה?! ככה!
אוהדים של קבוצות כדורגל מפרים ברגל גסה את ההנחיות שלא להתקהל, מתקהלים, מצטופפים וכמובן, חשופי פנים מופקרים לחסדיו של הווירוס.
ושיא השיאים. הפגנות מתנגדי נתניהו, אנרכיסטים, נפגעי הקורונה, עצמאים ובעלי עסקים וכובשי הבסטיליה בראשות דון קישוט אמיר השכל (החיבור הוא לא מהותי, אלא טכני) מציפים את רחובות תל אביב וירושלים באלפיהם, ושוב תוך הפרה חמורה ומסוכנת של הנחיות משרד הבריאות. אז אומרים החומולוגים?! אם לנו אסור, אז גם לדתיים, מתפללי בתי הכנסת אסור.
נתחיל מן הסוף. מבחינתי, החלטה על בידוד, סגר, איסור כינוסים וכד' חייב להתקבל במשוואה הלוקחת בחשבון את הפן הרפואי שבהידבקות ואת הנזק הכלכלי שעלול להיגרם. ברגע שיקבע שהתקהלות המונית מסוכנת ולכן אסורה, מבחינתי, שבכל מקום שזה קורה, לטפל בכל הכלים החוקיים שעומדים לרשות רשויות האכיפה.
אם נניח, יתכנסו בבית הכנסת בו אני מתפלל מאה אנשים על מאה המטרים הרבועים בבגדי ים, בקבוק בירה בידיהם, סגריה תוצרת חוץ ובקבוק בירה, תסגרו את בית הכנסת.
ונניח שבכיכר רבין יגיעו מאה מתפללים לתפילת מנחה, ערבית או תפילת הודיה על כל הטוב שאבא שבשמיים העניקו לנו כמדינה, וינצלו את מאות הדונמים הרבועים לתפילה בתפזורת ראוה, אז אל תסגרו את הכיכר.
אבל, אם יגיעו לבית הכנסת חמישים מתפללים ללא מסכות וישבו דבוקים זה לזה, תסגרו להם את בית הכנסת.
האמת היא שמתפללי בית הכנסת באים מתוך אמונה בקדושת החיים, מצוידים במסכות ומרוחים בג'ל, והמהדרים עוטים מסכת רתכים ומתחת גם מסכה למתחילים כדי לקיים שיחה צפופה עם בורא עולם על מה שקורה לנו, לכם, לכל הכדור.
אנא, משכו את ידכם מבתי הכנסת והמתפללים, הם לא הבעיה, אולי הפנס דולק בבית הכנסת אבל המטבע נמצא בחופים, באולמות, בפאבים ובמגה-הפגנות. המתפללים למדו את הלקח מהסיבוב הראשון ומיישמים את ההנחיות קלה כחמורה, תאמינו לי.
כתב: הרצל בן אשר.
