תענוג לא מוסתר הוא לשבת מול מי שהיה פעם פרח עיתונות מתחיל והיות הוא מנווט ומנהל מעצמה דיגיטאלית וכתובה, 'הידברות'. התענוג משתדרג כאשר לראיון מביא דודו את הרך הנולד "50 מפתחות: המדריך הלא-רשמי לחיים" (הוצאת "ידיעות ספרים"), בו מקובצים בארומה של קטורת משובחת תובנות הגיגים וזיכרונות של מי רואה וחש את סביבתו ב-360 מעלות. נכון, כגודל צניעותו כך כישרונו ומבחינתי זו הייתה חוויה שאינה קשורה ל'עבודה' אלא לתענוג.
התחלת את קריירת הכתיבה כאן במקומונים בקריית שמונה. איך זה התחיל?
"לפני הצבא עבדתי כמלצר ב'אל גאוצ'ו'. מפעם לפעם הגיעו למסעדה אנשי 'מידע 8', ונורא התרגשתי לשרת אותם. זה היה תור הזהב של המקומונים. באחת הפעמים הצעתי למנחם אייזנברג, העורך דאז, לפרסם סיפורי מתח קצרים שבדיוק כתבתי באותה תקופה. הוא הזמין אותי למערכת, ואני זוכר איך ישבתי מולו, בוחן כל שריר בתווי פניו בזמן שקרא את הסיפור הראשון שלי, 'עיקרון'. לשמחתי הוא החליט לפרסם את הסיפור, ועוד כמה סיפורים אחריו.
"לאחר תקופה קצרה התגייסתי ושירתי בפיקוד צפון. באחת השבתות קראתי את טור התרבות והמוזיקה של שגיא רודה, שכתב שהוא עוזב לחו"ל, והמליץ לכל מי שיש לו כישרון כתיבה להגיש מועמדות. פניתי למנחם כעבור כמה ימים, ולשמחתי הוא קיבל אותי מיד.
"לאורך כל השירות הצבאי שלי המשכתי לכתוב ב'מידע 8', וכשמנחם עזב – כיוון שלמדתי את תוכנית העימוד והעריכה – הייתה לי מספיק תעוזה להציע את עצמי כעורך בפני זיו ורענן אלוני. לשמחתי הם קיבלו אותי, כך שבמקום לבלות בחופשת השחרור מהצבא – ביליתי בסגירת העיתון הראשון שלי כעורך. עבדתי שם במהלך שלוש וחצי שנים מעניינות, מאתגרות, עמוסות, ובמקביל התקבלתי למגזין הבידור והטלוויזיה 'רייטינג', מבית מעריב. כתבתי שם במשך 8 שנים וחצי, ובמקביל ותוך כדי כתבתי גם ב'מעריב', 'מקור ראשון', mako, 'בשבע', וגם ניהלתי את הדיגיטל והרשתות של עמיר בניון במשך חמש שנים. לא השתעממתי לרגע".
איך הגעת לארגון הידברות?
"במהלך השנים התחזקתי וחזרתי בתשובה, והצעתי לעורך 'רייטינג' לראיין את הרב זמיר כהן, שבדיוק התחיל להתפרסם בהרצאות בערוץ המקומי, עוד לפני שהוקם ערוץ הידברות. העורך הסכים, וכך למעשה הכרתי את הרב זמיר. שמרנו על קשר, וכשהרגשתי שאני הרבה פחות מתחבר לעיתונים שבהם כתבתי באותה תקופה – התקבלתי להידברות ובמקביל עזבתי בהדרגה את 'רייטינג', mako וכל השאר".
כיום כהן מנהל את חטיבת הדיגיטל של הידברות, המונה כ-40 עובדים, מה שאומר ניהול ואחריות על 7 תחומים: אתר הידברות שזוכה לכ-6 מיליון כניסות בחודש, עריכת עלון הידברות שמופץ מדי שבוע ביותר מ-300,000 עותקים, ניהול אתר "עולם הילדים", אחריות על 5 אפליקציות מצליחות מבית הידברות, ניהול הרשתות החברתיות שכוללות במצטבר יותר ממיליון עוקבים, ניהול הפקות הווידיאו של הידברות דיגיטל, ואם זה לא מספיק – בימים אלה הוא מקים מחלקה באנגלית, שתכלול ניהול של אתר הידברות באנגלית, רשתות חברתיות, הפקת תכנים ייחודיים עם מרצים אמריקאים וכן הלאה.
אתה נמצא שנים על קו קריית שמונה-מרכז. מהן התובנות שבין שני העולמות?
"האמת היא שהדואליות מאוד נוכחת בחיים שלי. זה לא רק קריית שמונה מול המרכז, אלא גם שילוב בין העולם הדתי לעולם החילוני כבעל תשובה שעדיין חי ונושם בשני המקומות, זה להעריץ פשטות ותמימות, ומצד שני לפעול באזורים מתוחכמים יותר. מישהו פעם אמר לי שאני המרוקאי הכי אשכנזי שהוא הכיר, ולידו היה מישהו שטען ההפך, אני האשכנזי הכי מרוקאי שהכיר…".
למה בעצם אתה לא עוזב את קריית שמונה, אם לאורך השנים העבודות שלך הן באזור המרכז?
"בגלל המשפחה, חד משמעית. חשוב לי מאוד לגור ליד ההורים היקרים שלי – שלום ואסתר כהן, גם בגלל שאנחנו רק שני אחים, וגם בגלל הכרת הטוב כלפיהם על שנים של אהבה, גידול ומסירות. אני מחובר אליהם מאוד, מעריך אותם בלי סוף, והם בעצם מה שמחזיק אותי כאן. לולא הם, היינו עוזבים מזמן.
"בכלל, קריית שמונה חייבת הנהגה שתיצור שינוי דרמטי. אני ממש מקווה שההגירה השלילית תיעצר, ושהעיר תציע לתושבים ערך גבוה. ממש עצוב לראות שרוב השכבה שלמדה איתי בדנציגר לא נמצאת בכלל בעיר, מלבד מעטים. אחרי שכל התושבים טעמו את הטעם של אזור המרכז – לרבים לא היה פשוט לחזור לכאן. לי אישית דווקא לא קשה. המשפחה שלי כאן, ובלי קשר – רוב היום אני עובד מהבית, ולכן פחות חי את העיר עצמה".
***
בימים אלה יוצא ספר הביכורים של כהן, "50 מפתחות: המדריך הלא-רשמי לחיים" (הוצאת "ידיעות ספרים"), שכולל את מיטב הטורים שפרסם בשנים האחרונות בעלון הידברות, תחת קונספט מעניין: לספר קובצו רק הטורים שכוללים תובנות חיים, והכל בתיבול הומור חד, כנות יוצאת דופן וכתיבה רהוטה. וכך הוא מגיש 50 סיפורים הכוללים תובנות – סליחה שביקש אחרי 33 שנים, אמנים שבהם פגע בכתיבתו בעיתונות הארצית, התמודדות עם האגו, אתגרים חברתיים לא נעימים שחווה בנעוריו, גמילה מקיצוניות שאפיינה אותו בתחילת החזרה בתשובה, וגם סיפורים על תקופת הפינוי של משפחתו לירושלים במהלך המלחמה, תובנות על "להיות הורה למתבגר" או "להיות בן 40+", טורים על הדור המבוגר שהולך ונעלם מחיינו, תובנות שלמד מהרב זמיר כהן, זיכרונות נוסטלגיים משנות ה-80 ועוד.
בתור איש עיתונות, חשבת פעם שתוציא ספר?
"אני תולעת ספרים ממש מילדות, וגם היום קורא די הרבה. אבל משום מה, לא חשבתי להוציא ספר. זה קרה דווקא בתחושת הפינוי. הייתה תקופה שבה הייתי בפרשת דרכים מקצועית בעבודה, וחיפשתי אתגרים חדשים. אני יזם בנשמתי, ותמיד מחפש את האתגר הבא. מפה לשם, התחלתי לערוך שני ספרים במקביל. האחד יצא עכשיו והשני ייצא בע"ה בחנוכה הקרוב. מדובר בספר-אלבום נוסטלגי וצבעוני, בשם 'היו זמנים בשנות ה-80'. הוא יראה אור בהוצאת תכלת ששייכת לסטימצקי, ואני מאמין בו מאוד. בימים אלה אנחנו מסיימים את תהליך העיצוב והעימוד שלו".
ואם נחזור לספר החדש, איך ההרגשה להחזיק אותו?
"הקלישאה התגלתה כנכונה: זה קצת כמו ילד חדש שנולד. יש לי סיפוק עצום כשאני מחזיק אותו, אחרי כל ההשקעה והלילות נטולי השינה. קשה להגדיר את זה במילים. עכשיו רק נותר לקדם אותו ולהתפלל שהוא יימכר, יגיע לכמה שיותר אנשים, ישפיע, יעניק תובנות, יצליח להצחיק, ובעיקר יעשה טוב בעולם".
דודו כהן, ערב ראש השנה תשפ"ו, מרחיב את המשפחה עם 'ילד' נוסף ויודע שבע"ה הילד הבא כבר מתהפך בריחמו.
