היום ה-13 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 3.5.13

הסערה התורנית אותה מחוללים חבורה של אטומים לסביבה בה הם חיים התרחשה בתחילת השבוע כאשר הממשלה אישרה הכנסת שטרות חדשים למחזור.

כבר בתחילת הדברים אציין שאין לי ולוּ חצי טענה כלפי אלה שנבחרו להופיע על השטרות: שאול טשרניחובסקי, נתן אלתרמן, רחל המשוררת ולאה גולדברג.

הטענות כולן מופנות אך ורק כלפי חברי הוועדה שקיבלו את ההחלטה ומי שמינה את חברי הוועדה.

מסתבר, שלא מספיק לשאת בקידומת לשימך תואר כל כך נכבד כמו "שופט בית משפט העליון (לשעבר)", אם במבחן החיים אתה מתגלה כפלקט, אדם חלול ומנותק מההוויה הישראלית-יהודית הכה מורכבת וכה בועטת כפי שאנו חיים בה בישראל 2013.

מסתבר עוד, שלא תמיד חזות המשדרת אשת עולם 'התרבות' והאופנה מקנה לךְ יכולת שיפוטית רחבה ועולם רוחני תרבותי המכיל בתוכו חתיכות חיים יהודיות מלאות בתרבות ועושר מגוונים, לא רק על מסלול הדוגמנות.

אני מתכוון לשופט בית המשפט העליון לשעבר, יעקב טירקל שעמד בראש הוועדה, ותיכף נחזור אליו, ואל אשת התקשורת וכתבת ה'תרבות' והאופנה המיתולוגית של ערוץ 1 (הי"ד).

…הסיפור התחיל במוצאי יום העצמאות בו חולקו פרסי ישראל לשניים עשר חתנים וכלות שנמצאו כבעלי ההישגים והתרומה הבולטים לחברה ולמדינת ישראל בתחומי המדע, האמנות ומפעל חיים.

בין כל השניים עשר (כל כך אירוני, שניים עשר כנגד שניים עשר שבטי ישראל), לא מצאו הוועדות השונות ולוּ מועמד מזרחי אחד הראוי לפרס היוקרתי ביותר והחשוב שמדינת ישראל מעניקה לבניה ולבנותיה שעשו חייל בתחומי החיים השונים.

הרגשתי עלבון וכאב, אולם החלטתי לא להגיב.

חלפו שבועיים והפעם התעלמות מקוממת מאנשי רוח יהודיים-מזרחיים שדיוקנם לא מופיע על שטר כסף.

האיפוק הסתיים בדיוק ברגע שיו"ר הועדה השופט בדימוס פתח את פיו וחברת הועדה שרי רז הוסיפה דברי הבל משלה.

לשמוע שופט עליון בישראל מנמק את ההחלטה כנכונה ולחתום בדבריה של גברת רז שהיא לא מכירה ולוּ משורר מזרחי אחד שדמותו הייתה ראויה להופיע על אחד משטרות הכסף שהועדה המליצה לאישור.

כאן נרגיע את הקופצים למיניהם הטוענים ששוב המזרחיים מתבכיינים וכו' ונאמר שאף אחד לא עושה טובה לאף אחד. דמויות המופיעות על שטרות הכסף מבטאות היסטוריה ותרבות של אותה אוכלוסיה. מדינת ישראל מאופיינת בחלוקה של מזרחיים ואשכנזים מימים ימימה, ולאו דווקא כביטוי שלילי, אלא כעובדה המבטאת ארץ מוצא, לפני העליה למדינת ישראל.

לקבוע באמצעות חברי ועדה בורים ש'אין משוררים מזרחיים בני ימנו' זה כמו לומר שהעיתון בו אתם קוראים את הדברים הללו אינו עיתון "חדשות הגליל". אין כל משמעות לאמירה, העובדה היא הקובעת.

ולכן, תפקידה של הועדה ושל השופט הנכבד היה אחד למצוא מועמדים מזרחיים ואשכנזיים שדמויותיהם יופיעו על שטרי הכסף. לא מסוגלים? לא מכירים? לא קרה כלום. תתפטרו מחבורתכם בוועדה כי יש רבים המכירים ומוקירים גם את משוררי אשכנז וגם את משוררי המזרח.

חברי הועדה, בנוסף לשופט טירקל, היו דב גניחובסקי, גדעון לרמן, דוד קרויאנקר, פרופ' דוד רוזטל, פרופ' רוני רייך, חיים גיטלר, ד"ר עדינה מאייר, אילנה גור, גילה שקין ושרי רז-בירון וגם מחמוד מוסא דיאב. אחד עשר אשכנזים וערבי אחד.

שימו לב. ההחלטות נפלו כבר לפני כשנתיים, אולם הדממה התקשורתית והאלם של חובבי הצדק המקצועיים, נשמר גם הוא בקפידה. וכך קרה שהשבוע צרפה הממשלה את חתימתה למעשה הנבלה של שניים עשר המופלאים שבהבל פיהם קבעו לארכיאולוגים בעוד מאה שנה שבמדינת ישראל לא היו קיימים "יהודים מזרחיים", עובדה, אין ולוּ דמות מייצגת אחת שלהם על שטרות הכסף מאותה תקופה.

בניגוד לדבריו של ראש הממשלה "שהטענות צודקות, ובמחזור הבא (בעוד 15 שנים) צריך להטביע את דיוקנו של מזרחי, רבי יהודה הלוי על שטר", יש לתבוע עכשיו את תיקון העוול.

יתרה מכך. במדינת ישראל של 2013 מי שמשתמש בשטרות של כסף הם מבני המעמד העובד, הקונה בשוק ובמכולת ובהם רבים מבני עדות המזרח, ולא מהמעמד הגבוה בו שוכנים לבטח רבים שמימיהם לא נגעו בשטרות, רק בכרטיסי אשראי מפלסטיק והעברות בנקאיות.

ועוד דבר. אם העוול לא יתוקן, צריך לחשוב על החרמת השטרות החדשים, ונראה את כל החכמים מה יעשו עם סטוקים של אלתרמנים, טשרניחובסקים, גולדברגים ורחלים במרתפי בנק ישראל, כאשר העיישות, הסוליקות והמסעודות ישלמו בשוק ובמכולת עם השטרות הישנים.

 

 

הנה לא ינום ולא ישן

השבוע נערך תרגיל גיוס המוני של כ-2000 מילואימניקים, מבלי שקדמה לגיוס הברברת הידועה והמעצבנת של קצינים במיל, כתבי חצר, פרשנים מעופשים ועוד יודעי ח"ן למיניהם.

יש אנשים המסרבים לחשוב או להאמין שיכול להיות ובעוד שבוע, חודש או יותר, תפרוץ כאן מלחמה, מבצע או סתם חזרה לימים הלא נעימים של מצב ביטחוני לא יציב.

לטובת האנשים הללו, בא התרגיל והכניס מעט פרופורציה לסדר העניינים שלנו.

אף אחד לא רוצה מלחמה, אף אחד לא רוצה לחשוב על מלחמה אבל מה לעשות, האויבים מצלצלים בכל הפעמונים ומאותתים בכל הפרוז'קטורים שכנראה, שגם אם לא נרצה, זה עלול להיכפות עלינו.

כאדם מאמין ללא התניות ו'אַבַלים', הנפש רגועה אבל הראש ערני. חי חיים רגילים, אבל חושב על היום שלפני ועל היום שאחרי. כנראה, על היום עצמו כאשר זה יקרה, אין הרבה מה לחשוב, וזה גם מיותר.

ולכן, כאזרח המדינה, שחווה מספר לא קטן של שגיאות, טעויות, קונספציות מוטעות ועוד תירוצים ישראלים אופייניים על כך שלא היינו מוכנים במלחמת יום כיפור ובעוד מבצעים ומלחמות קטנות, אני שמח ומברך על כך שהאחראיים בצה"ל על בּיטְחון תושבי מדינת ישראל ערניים ועושים את מה שצריך לעשות.

אם ייפול משהו, לפחות שנדע…

 

קשרים של שנאה

הרצח של אביתר נאפו בורובסקי הי"ד השבוע, הוציא

מתוך חברת כנסת יהודיה-ישראלית את אחד מרגעי

השפל של היהודי הרע והנאלח.

ח"כ מירי רגב נשאה נאום בכנסת ותוך כדי כנהוג

במקומותינו, היא הביעה את השתתפותה בצערה של

משפחת הנרצח בורובסקי הי"ד.

…משלחת של אנשי שמאל ומר"צ הגיעה לביקור ניחומים

אצל משפחת מחבל פלסטיני שנהרג בזמן שניסה לפגוע

בחייל צה"ל.

…אותה ח"כ רוזין קראה לעברה של ח"כ רגב את

המשפט "מה זה קשור?".

ובכן, ח"כ רוזין, את צודקת. אין קשר בינך לבין דמו של

אבא לחמישה ילדים שנרצח בדרכו לעבודה (שחקן

ובדרן, כמה אירוני) רק בגלל שהוא יהודי ומתעקש

להמשיך להיות יהודי בכל מצב ובכל מקום. אין קשר,

בינך ובין מיליוני יהודים שנשרפו ונבחו במהלך שנות

ההיסטוריה רק בשל היותם יהודים, אין קשר, ואינך

צריכה לדאוג, גם לא יהיה קשר.

את בכל זאת צריכה להודות למישהו ('אלוהי' מר"צ)

שאת בת העם היהודי המוכן לסבול תקלה גנטית ערכית

אצל אחת מבנותיו המתבטא בשנאה עצמית כלפי אחיו

היהודים, שאפילו אינה מוכנה להזדהות עם כאבו

בשתיקה, בסתימת פה.

במחשבה שנייה, ח"כ רוזין, אני מרחם עליך על שניתקת

את הקשר ממני ומאחיי ואחיותיי היהודים ובחרת בצד

האחר, השני. המחבלים הפלסטינים, המסתננים ואלה

אשר דלק השנאה והרצון לפגוע ולהרוג בכל אשר הוא

יהודי נותן צידוק להיותו על פני האדמה.

את יודעת מה, ח"כ מיכל רוזין? אם כבר את להוטה

לשרת את האינטרסים של שונאי ישראל, למה שלא

תעשי עבודה יותר 'מקצועית' ותהיה חלק מהם, תתקשרי

ותקשרי את גורלך איתם ואליהם. ואז נראה 'מה זה

קשור?'.

הכאב, הצער והזעזוע מהתמונה בה בנו של אביתר ז"ל

מחבק את אביו העטוף בטלית, אינה מרפה וזועקת 'עד

מתי?'   

 

 

רק בישראל

 

בעקבות ההברקה האחרונה של שר האוצר להגדיל את הגירעון ולהקטין את הקיצוץ בהוצאות שהביאו לגירעון, נזכרתי שמדינת ישראל הלכה לבחירות לאחר שראש הממשלה לא הצליח להעביר את תקציב המדינה בגלל שהייתה חובה …לקצץ בהוצאות ולהקטין את הגירעון.

לא להאמין, אבל מדובר במדינה מצחיקה שצריך לבכות על סוג כזה של מנהיגים פחדניים המחפשים תשומת לב וליטופי אגו, במקום להנהיג ולמשול.

אולי יעניין אותך

Bottom ad