היום ה-26 באוקטובר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

כפוף לתקנון

 

המשפט "הכל כפוף לתקנון הוא תמצית השינויים שעברו עלינו במדינה הקטנה והנפלאה שלנו מאז היא עמדה יחד עם בן גוריון על דעתה ועל הראש. מי היה מעלה בעבר על דעתו להבטיח דבר מה ולא לקיימו? מי מאיתנו השתמש בעבר במשפט "אתה עוד תשמע מהעורך דין שלי"? מתי היו עורכי דין יותר ממספר העבירות המופיעות בספר החוקים שלנו?

בימים עברנו השתמשנו במקרים מסוימים במשפט המליצי "על דברתי" או "אני נשבע לך בהן צדק" והמחמירים סיימו עסקה בתקיעת כף.

היום יש "אותיות קטנות" שבאורח פלא הן הופכות להיות האותיות הכי גדולות, ובעצם האותיות היחידות הפועלות נגד האינטרס שלך אם הפרו איתך חוזה חתום כדת וכדין.

מסתבר, שכמו בעולם הקדום כך גם עתה. אם מישהו לא מתכוון למלא אחר התחייבויותיו, שום חוזה ושום איום לא ימנעו זאת ממנו. או שאתה מכבד את מילתך/הבטחתך או שאינך ממלא אחריה, החוזה משמש במקרה הטוב קישוט ובמקרה הגרוע לחבל התלייה שלך.

וכך, הכוונה לא לעמוד בהתחייבות או הבטחה שודרגה לרמה של "רמאים בחסות החוזה וחוק". בגן העדן הזה אתה יכול להבטיח הרים וגבעות, פרסים ומתנות או ביטוחי חיים ורפואה, ומראש לא להתכוון לשלם. אתה רק צריך לסיים במשפט הפלאים "כפוף לתקנון", ואתה מבוטח פלדה.

אני מניח שיש מבין הקוראים שאומרים ממש עכשיו "וואלה, גם לי זה קרה" ונזכרים שהמשפט הקסמים הזה נאמר/נכתב ע"י עורך הדין של אותה חברה או עסק כאשר הם באו לממש את זכותם.

הרשו לי להיות נאיבי לרגע ולומר שהייתי רוצה לחיות בסביבה שאומרים משהו ולא מסייגים אותו ב"כפוף לתקנון". פשוט אומרים, מתכוונים ועושים.

 

הרופאים משחקים בחיי החולים

שביתת הרופאים המתמחים כפי שהיא מתגלגלת חשפה את פניהם של הישראלים היפים, המפונקים והמנותקים. כאחד שאהדתו לרופאים הייתה נתונה מהרגע הראשון, התחלפה האהדה בשאט נפש ככל שחלק מהרופאים החריפו את התנהלותם במשבר.

כתושב הפריפריה שצופה, בחוסר אונים, כיצד המדינה מפלה את הפריפריה לטובת המרכז, מאז הקמת המדינה, שמחתי שסוף-סוף קמה ממשלה שפיה וליבה שווים והעדיפה בהסכם העבודה הקיבוצי שהיא חתמה עם הרופאים ברפואה הציבורית, את הרופאים בפריפריה בצורה ברורה ולא במס שפתיים.

ואם נהיה לרגע פופוליסטים נאמר, "הייתי שמח שגם לרופאים במרכז המדינה הייתה נותנת אותו דבר". נכון עשתה המדינה שהעדיפה את תושבי קריית שמונה ולא את תושבי תל אביב.

אמרנו שמדובר ברופאים ישראליים יפים, מפונקים ובעיקר מנותקים. ככל שהזמן חולף, מסתבר שמדובר בחלק מהמקרים בדור שני או שלישי של רופאים במשפחה, מה שנקרא "אצולת הרופאים". ככל שהנחשפות העובדות מסתבר, שהרופאים הללו אומרים "טובת הציבור" ומתכוונים "לטובתנו".

מתגנבת ההרגשה שחלק מהרופאים מנותקים עד כדי כך שהם חושבים שחיי החולים הם תחמושת לגיטימית במאבקם חסר האחריות והציני שהם מנהלים בחוצפתם.

חלק מהציבור תומך ברופאים, ואני שואל, מדוע? התשובה היחידה שעולה בראשי שהפחד הקדמוני שיש לכל אחד מאיתנו בתלות שלו בזה שעומד מולו עם אקדח טעון ושלוף, הוא לומר "אני תומך בך". אם לא?, מדוע שחולה העומד לפני ניתוח, והניתוח נדחה כבר מספר פעמים עד כדי סיכון חייו, יגיד למצלמת הטלוויזיה שהוא תומך בשביתה? רק פחד קמאי שמא הרופא ינתקם בו, חלילה. מחשבה מופרכת לחלוטין.

לאור כל זאת, אני מחזק את ידיהם של העומדים על המשמר ומונעים, כל אחד בדרכו, מהרופאים הפורעים מהמרכז ללכת עלינו אימים.

נודה לנציגי משרד האוצר והשר, לסגן שר הבריאות, לבית הדין הארצי לעבודה והנשיאה נילי ארד, לבית המשפט העליון ולעומדת בראשה, הנשיאה דורית בייניש.

נ.ב

וזה לא אומר שמישהו לא טעה כאשר חתם על הסכם שהאופק שלו נמצא אי-שם בעתיד הכל-כך רחוק, תשע שנים מהיום.  

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad