"משכנס אדר, מרבין בשמחה". השנה, כשחל פעמיים חודש אדר, יש סיבה כפולה למסיבה. היום, חלה יריית הפתיחה לראש חודש אדר ב', החודש בו חוגגים את פורים, חוגגים ימי הולדת לילדי אדר, ובכלל יש אווירה מיוחד שהגיע הזמן העיקרי לשמוח. ואכן יש סיבות טובות מאוד לכך למרות שאוזני המן אוכלים כבר מחנוכה ותחפושות כבר קנינו מזמן, אך לפנינו המשתה, הריקודים, שחרור לחצים והרבה חיוכים.
החל מהתורה הקדושה, דרך הגמרא ועד היום, אנו מוצאים התייחסויות שונות ומעניינות למושג שמחה, ואם נכנס לפן ההיסטורי-יהודי, נראה שהוא עבר מספר טלטלות שכן מאז שנחרבו בתי המקדש, ומאז ששמחת בית השואבה כבר לא נמצאת בלוח השנה היהודי, למושג הזה יש משמעות קצת שונה. בנוסף במקורות מצויה השמחה במספר פסוקים שונים: "ושמחת בחגך", "אין שמחה אלא בבשר ויין", "עבדו את השם בשמחה" וכו'
לא נכנס למושג השורשי-יהודי העמוק, אלא ננסה להבין, מה היא שמחה מודל תשע"ט (2019 אם תרצו) ואף נוכל לעשות מבחן ולראות את מדד האושר שלנו.
הנטייה הטבעית של אדם בריא היא להיות בשמחה. תראו למשל ילדים קטנים, כל דבר קטן: מתנה, הישג, מאמץ המניב תוצאה או סתם שוקולד גורם להם להיות שמחים. השמחה שלהם מתבטאת בסיפוק פנימי ומעניקה להם רצון ויכולת להשיג גם את הדבר הבא. הבעיה מתחילה כשאנחנו מתחילים להתבגר ואז השיקולים והמחשבות משתנים.
אם תשימו לב, המילה "בשמחה" בסיכול אותיות היא גם "במחשבה", ז"א שהשמחה לא תלויה בשום גורם, אלא במחשבה ובצורת ההתייחסות לנושא ובפירוש פשוט ע"י מחשבה בריאה וטובה אנו יכולים להיות בשמחה, ובדיוק על כך אנחנו מצווים.
הרב פנגר שהיה בקריית שמונה לפני שבועיים אמר בהרצאה (בהיכל התרבות): אדם מציב לעצמו מטרה ואומר "אם אגיע אליה, אהיה שמח. ואם לא, אז השמחה לא תגיע". התיאור הזה הוא כל כך עמוק, הרי אנחנו מגדירים את המטרות, את ההצלחות ואת היעדים שלנו, ולכאורה הם אמורים לגרום לנו שמחה. ואם חלילה לא נגיע אליהם נהיה עצובים. אך מי אמר שהם באמת הדבר הנכון? ובכלל, אדם יכול לעמול שנים כדי להגיע להישג, וכשהוא מגיע אליו הוא שמח למספר רגעים, ואז שוב הוא מכוון אל ההישג הבא, ולא יצליח לשמוח באמת עד שיכבוש אותו. האם זאת שמחה אמיתית?
אז איך משיגים באמת שמחה? יש עשרות שיטות, קאוצ'רים, ספרי חסידות, הדרכות כמו חשיבה תת הכרתית וכו', שמתיימרים להסביר לנו מה זאת שמחה ואיך מגיעים אליה. מה נכון? תלוי מי אתה, וכן לא בטוח שמה שמתאים למנהל גדול מתאים גם לפועל הפשוט. למרות זאת הנה מספרי אבני דרך בסיסיות שחייבות להתקיים בבסיס של האדם. עפ"י היהדות כמובן.
חצי הכוס
כל כך פשוט ואמיתי, אך אם תמיד נסתכל על חצי הכוס המלאה ועל מה שהשגנו במו ידינו נוכל לשמוח תמיד. אם למשל אדם למד, השכיל, התחתן ונולדו לו חמישה ילדים ואחד מהם סטה מהדרך אותה הטווה לילדיו, זה לא סוף העולם. הרי אם הוא יסתכל על שאר הילדים, על כך שבכלל הצליח להתחתן וכו', הוא יגיע לשמחה אמיתית בקלות.
אם תשימו לב, המשפט "איזהו עשיר? השמח בחלקו" יכול להתפרש עפ"י ראשי תיבות: עיניים, שיניים ידיים, רגליים. אם את אלה יש לאדם, הרי הוא כבר עשיר ועליו להיות שמח בחלקו. תשאלו מיליארדר עיוור, האם הוא יוותר על הכל ויחיה ברחוב כדי לראות צבעים, הוא יסכים בוודאי. לכן, מה שקיים לנו כברור מאליו שווה יותר מכל הון אפשרי.
בנוסף לכך לאדם יהודי יש פי כמה וכמה יותר סיבות לשמוח שכן יש לו שפע רוחני והוא חלק מעם ישראל. בהקבלה לעולם החומר, זה כמו להיוולד לאבא מולטי מיליארדר.
התבוננות בעתיד (גם אם היא חשוכה)
את העבר אי אפשר לשנות, אך את העתיד אפשר לקבוע! ישנם כל כך הרבה סיפורים על אנשים שביום אחד התהפך עליהם גורלם (לטוב), ובנוסף ישנם גם כאלה שהתהליך הזה קרה לאט ובעבודה קשה, ולכן תמיד צריך לזכור שהעתיד מבטיח יותר מכל דבר אחר.
סיפור עתיק מספר על מלך שביקש להעניק פרס גדול לאדם החכם ביותר בכל ממלכתו. לשם כך הכריז על תחרות סבוכה. רק ארבעים ושבעה בני אדם העזו להגיע מכל רחבי הממלכה כדי להתמודד על התואר הרם אשר פרס גדול בצידו. כולם כסופי שיער מניסיון חיים, מלומדים בכל מיני חוכמות ועתירי כישרונות. ביניהם בלט בשונותו ילד יהודי בעל עיניים חכמות, אשר הגיע לנסות את מזלו, אולי יצליח לסייע בעזרת הפרס הגדול לכלכל את בני ביתו. והנה הכרוז מכריז ומודיע את פרטי התחרות: לפניכם מבנה ענק ובו עשרות קומות, אלפי חדרים, ומאות מסדרונות. באחד מהחדרים הרבים מסתתר המלך. הראשון שיצליח להגיע אל המלך וללחוץ את ידו, יזכה בתואר הנכבד ובפרס הנכסף. הזמן המוקצב לחיפוש: שלושים דקות בלבד. לאחר רגעי תדהמה, החלו כל המלומדים בחישוביהם ובניחושיהם לפי אחוזי הסתברות ושיקולים שונים היכן עדיף לחפש תחילה. רק הילד היהודי יצא ללא אומר ודברים מחצר הארמון, הקיף את המבנה, שב בצעדים מהירים, עלה לקומה השלוש עשרה, עבר מסדרון אחד, פתח את הדלת הרביעית ולחץ את ידו של המלך אשר אכן הסתתר בחדר זה.
…במסיבת הפאר שנערכה לכבודו, נשאל הילד העילוי היושב לצד המלך, 'כיצד ידעת היכן הסתתר המלך?' והוא השיב בפשטות: "כאשר יצאתי, התבוננתי בכל חלונות הארמון. כל החדרים היו מוארים ורק חדר אחד היה חשוך. תמיד כשקשה לי, אומר לי אבי: היכן ששוררת חשיכה, שם טמון האוצר. וכך ידעתי: היכן שחשוך, שם המלך נמצא…"
עולם החומר – אשליה
זהו סוד האושר בחיים. להבין ולהפנים בתקופת החושך, שדווקא שם טמון האור. אם אדם יכתוב לעצמו עשר סיטואציות בהם יגרם לו עצב, הוא יראה שרבים מהם קשורים להפסד חומרי. אכזבה מאי השגת משרה, איבוד ממון, קלקול מכשיר יקר, הפסד רכוש, כספי הלוואה שלא הוחזרו, שאיפות ותכניות, הקמת עסק שקרס וכו'.
עד כמה שקשה לעכל את זה בבטן ובראש, אנחנו צריכים לזכור שהמציאות של העולם היא המציאות הרוחנית והחומר אינו אלא מעטפת לנפש הרוחנית.
ומאחר וכל החומר אינו אלא דמיון, נמצא שכל ההנאות החומריות (וכל הייסורים החומריים) אינן רק הנאות זמניות, אלא גם דמיוניות. בעוד שהמימד הרוחני שבעולם, הוא הנצחי והאמיתי. משום כך גם העונג הרוחני, הוא העונג היחיד שהוא מציאותי באמת.
לסיום – תגיש לעצמך חשבון
חודש אדר זה הזמן הטוב ביותר לאדם לעשות חשבון נפש עם השמחה שלו, ולכן אם אדם ירגיל את עצמו להתבונן על כל היופי והטוב שבבריאה הנפלאה, על המתנות הטובות שנתן לו, בהסתכלות נכונה ובריאה על האמת המציאותית ישנה סטטוס ממערכת יחסים מורכבת עם עצמו לנשוי באושר ואושר.
קלילות, קור רוח, נינוחות, שמחת חיים וניטרול הציניות מהחיים יגרמו לאדם לקלף את הקליפות שהחיים מפיקים וכך יגיע לשמחה ולאמת הפנימית שנמצאת בכל אחד בינינו.
פהשקווילים
הרצאה מרתקת ומהנה של הרב מיכאל לסרי תתקיים בקריה הצפונית (יד עזרא ושולמית לשעבר), ביום רביעי ה-13.3.19, ו' באדר, בשעה 20:30). הערב ללא התרמות, הכניסה חופשית.
