השבוע פורסמה כתבה בחדשות ערוץ 2 "רוצים זרם חינוך חילוני", בה התאגדו מספר הורים ממרכז הארץ והתלוננו על הדתה של מערכת החינוך, ובמילים אחרות קבלו על כך שלטענתם משרד החינוך מחדיר יותר מידי תכנים שקשורים ליהדות במקצועות חול. סביר להניח שזו אינה מחאת המונים גדולה ורועשת אלא מקבץ קטן של אנשים בעלי כוח והשפעה אצל עורכי החדשות שהצליחו לקבל במה בת 3 דקות בה ניסו לתאר ולהסביר על התהליך ה'מחריד' לטענתם שעובר משרד החינוך בה הוא מצטט פסוקים מחז"ל, מסביר לתלמידים על ערכי היהדות ואפילו מסביר על מנהגי העם.
אז לפני שנתחיל חשוב לציין ולהיות כן. במדינה הדמוקרטית שלנו כל הורה זכאי ורשאי להחליט היכן ילמדו ילדיו, באיזו שיטה יתחנכו ואיזה ערכים ירצה לקבל. לשם כך יש המון סוגי בית ספר (ממלכתי, ממלכתי-דתי, חרדי-ממלכתי, תלמוד תורה, דמוקרטי, דו-לשוני , פרטי ועוד כהנה וכהנה). רק כאן הבעיה היא אחרת, הם רוצים להסביר למשרד החינוך כיצד לפעול וכיצד יש למחוק את עולם היהדות מתכני בית הספר, במיוחד כשלא מדובר בשיעור תנ"ך.
הצילו, חז"ל
"זה הספר של הבת שלי מכיתה ז' שהתסיס אותי ממש" אמר ד"ר רם פורמן, יו"ר הפורום החילוני בפתיחת הכתבה והסביר "ואני פותח את המבוא של הספר הזה שמדבר על זהות, החלק הראשון סידור התפילות, החלק השני, השבת. אין כאן אפשרות לבחור זהות חילונית". לכאורה, בשמיעה ראשונה יכול להיות שהוא צודק, אך אם נחשוב שוב על מה הוא קובל, נראה שבכלל לא מדובר על דתי או לא דתי, אלא על ערכים ומנהגים יהודים. כאן נשאלת השאלה, מה הקשר בין תפילה ושבת לחילוניות? האם לחילונים אסור להתפלל? האם החילונים חייבים להיות אתאיסטים, או שבכלל שבת נועדה רק לדתיים? האם ערכים חילונים זה ה"אח הגדול" וערכים דתיים זה שירי שבת? תמוה. אבל זו רק ההתחלה.
במשך כל הכתבה הציגו הורים שמספרים על חוויות מזעזעות ו"תקריות" כפי שהם מכנים אותן בהן הם הבחינו כיצד ילדיהם שלומדים על ערכי, סממני ומנהגי היהדות מביאים את הידע לבית. כך למשל אחת האימהות סיפרה בתדהמה איך אחרי הדלקת נרות חנוכה ניגשה אליה ביתה ואמרה לה "אמא, את יודעת, החנוכייה שלנו לא כשרה". "איך את יודעת", התפלאה האם, והבת ענתה "ככה למדתי בבית הספר". ואני תוהה, עד כמה בני אדם יכולים להיות כל כך פאתטיים כלפי הזהות שלהם? האם אנשים מבינים שהיהדות מביאה איתה היסטוריה מפוארת, מנהגים, סיפורים, משפטי חוכמה? ובכלל, אם אנחנו צריכים להילחץ מכך שהילד שלנו מעיר לנו על תקינותה של החנוכייה? האם אותה אימא הייתה נלחצת במידה והבת הייתה אומרת למשל "אבא, לא נתת זכות קדימה להולך רגל… ככה למדתי בשיעור "זהירות בדרכים"? וודאי שלא, אך מי שיעז ללמד אותם מה זה יהדות יצטרך לשאת בתוצאות.
הכתבה הציגה במשך 3 דקות סיפורים הזויים של הורים זועמים. כך למשל אימא מכפר סבא לא הבינה למה טקס קבלת התורה של בתה נערך בבית כנסת (ולא בפאב או במגרש כדורגל, למשל), ולמה בשיעור "קיימות" יש ציטוטים של חז"ל. מעניין אם שלוותה לא הייתה נפגעת במידה והיו משפטים של פילוסופים יוונים או אנשי רוח גויים.
חשוב שנבין, המורשת היהודית לא שייכת לאף זרם, כיפה או עדה, אלא שייכת לכולנו, היהדות לא התחילה בשואה, בגלות, או בבתי המקדש, אלא עם קבלת התורה, כשעם ישראל קיבל את החוקים והמנהגים (שבת, פסח, מזוזה, ברית מילה וכל מה שמייחד אותנו כיהודים). קצת קשה להבין למה המורשת של אותם אנשים כל כך מאיימת עליהם, ולמה הם לא מצליחים לראות את ההיסטוריה המפוארת שלנו כיתרון. האם משפטים כמו "ואהבת לרעך כמוך", "כבד את אביך ואת אמך", "הוי דן את כל האדם לכף זכות", צריכים להדיר שינה מעיניהם? הרי בסה"כ ברית מילה, בר מצוה וספר בראשית לא באמת שייכים רק לדתיים, אלא הם של כולנו.
הגיע הזמן שנתעסק בבעיות האמתיות של הנוער ולא בכך שהוא ידע לצטט את חכמי היהדות איך לכבד מבוגרים, הורים ומורים.
חוכמת המזרח נגד היהדות
הנה סיפור ששמעתי די מזמן (אל תתפסו אותי בפרטים הקטנים) שממחיש בדיוק את האווירה מהכתבה. לפני עשר שנים פורסם באוניברסיטת חיפה שלט "שיעורים בפרקי אבות יתקיימו באוניברסיטה בתאריך ובשעה….". מאחורי הפרסום עמדו שני יהודים דתיים, אחד חוזר בתשובה הלבוש כחרדי ואחד דתי מבית שחובש כיפה סרוגה. הם סיפרו שפרסמו בכל לוחות המודעות, הפיצו במיילים ובכל דרך אפשרית את הסדנא כדי למשוך כמה שיותר יהודים. למפגש הראשון הגיעו לאודיטוריום 3 סטודנטים, ולאחר 5 דקות נשאר אחד. הם חשבו לעצמם שאולי השיווק לא היה מספיק אגרסיבי, אז הלכו באופן יזום לסטודנטים וניסו לשכנע אותם להגיע, חילקו פלאיירים בכל סביבת האוניברסיטה והקדישו שבוע שלם לפרסום השיעור השני. וכמה הגיעו לשיעור השני? 0.
השניים הבינו שקיימת כאן בעיה. אחד מהם חשב שאולי היהדות לא מספיק מושכת. בשבוע לאחר מכן פרסמו על לוחות המודעות "שיעור מרתק – חוכמת המזרח הרחוק בדגש על פילוסופים קדומים מסין". כתפאורה הם תלו על הבמה "לונגים", הדליקו קטורת וקישטו את האולם בשלטים בשפה הסינית, בנוסף שינו המרצים הדתיים את לבושם והתהדרו בכל מיני גלביות של מנזרי שתיקה. התוצאה לא איחרה לבוא, אודיטוריום מלא עד אפס מקום, מאות סטודנטים באו ללמוד את תורת המזרח. המארגנים ההמומים לא האמינו למבט עיניהם והבינו שהטריק עבד (יהודים או לא?). רק מה שהתוכן נשאר בדיוק אותו דבר, הם לימדו את אותם פרקי אבות, אך שינו את שמם של חז"ל לכל מיני חכמים סינים עתיקים, כך שרבי טרפון הפך לקונפוציוס, ורבי יוחנן הפך לאיזה שם של מרק צפרדעים בסינית. הסטודנטים הצביעו ברגליים וכך במשך עשרה מפגשים האולם היה מלא עד אפס מקום.
בסיום הסדנא, רגע לפני שחותמים את סדרת ההרצאות המרתקת, עלו היהודים, הפעם עם כיפות ולבוש יהודי ואמרו "חברים, כל מה שלמדתם זה מפרקי אבות, רק שמסתבר שחשבתם שליהדות אין מה להציע, וטעיתם בגדול".
