וככל שהחום גובר האבטיחים משתבחים, הבירה נראית יותר צוננת ומקורות המים השופעים של הצפון מזמינים יותר לשבת בחיקם.
אחד הדברים הראשונים שאמרו לי כשעברתי לגור באצבע הגליל, הוא שכדי לחיות כאן כראוי, צריך להתמסר לטבע, לצאת לכמה שיותר טיולים לנצל את המשאבים המפנקים. המטרה הראשית כמובן היא לחרוש את הנחלים, ולהתמסר לשלולית הלאומית הכנרת. וכך אני עושה, מנסה לגרד איפה שאפשר רגעי חסד בין שעות העבודה הארוכות להתנחם בפינות מרוגע שונות, כשאני מפלסת את דרכי למקומות חדשים ונסתרים.
משימה שלרוב מתבצעת בהצלחה, אבל וואלה, היא טומנת בחובה גם לא מעט אתגרים.
זה התחיל בקטן: חברתי החדשה והמהממת סהר שעברה לכאן מהרצלייה, פילסה עבורנו את הדרך לפינה קסומה נקייה ונוחה בירדן, יש לה וותק של שנתיים בצפון, אז אין צורך בווייז וגם לא ברכב ארבע על ארבע. הדרכים נוחות, היא שולטת בעניינים. לפני שאנחנו יוצאות היא זורקת לי במתנה מחצלת בתא המטען ומבטיחה שזאת תשמש אותי בעתיד.
אנחנו מגיעות אל הנחל, מסדרות פינת ישיבה נוחה, ופותחות "למברוסקו" תוסס ורעשני. מגע המים משכר, וביציאה השמש מחממת מהר הכל מושלם …ואז הם מגיעים. ניתן לשמוע אותם ממרחקים, מוזיקת הטראנס ברכב על ווליום מפחיד. על כר הדשא חונה רכב ראשון, ואז רכב שני, הרכב השלישי הוא כבר טנדר שממנו יוצאים טרקטורון ואופנוע שטח, הם מצוידים בציוד מרשים, והם הגיעו מרחוק, לסוף שבוע שמתחיל ממש עכשיו. אם הטון מרגיש קצת מתנשא זאת לא הכוונה, כמובן שחופי הארץ משופעים בג'יפים ובטרנסים, פשוט חשבנו על שקט…
אז נהנינו מכל רגע, ושקט מצאנו במרפסת הפסטורלית בבית. החוף הוא של כולם..? או שבעצם לא…
אחרי לא מעט חוויות מוצלחות במים המתוקים, עוד חברים חדשים הבטיחו לגלות לי מעין מבודד לא רחוק מאחוזת דוברובין. שוב יום שישי בצהריים, מעמיסים פק"ל קפה, נוסעים מספר דקות ,חונים, הולכים מספר מטרים ובין קני הסוף נגלה המעיין. הקפה על האש, ועכשיו אפשר להיכנס למים הקפואים בלי שום חשש. עוצמת הקור לא אפשרה לי להיכנס בבבת אחת, בדיוק כשעמדתי לצלול נשמעו צעדים. אל המעיין הגיע בחור צעיר עם בנו הקטן. הוא הטיב להסביר שהחבר'ה מקיבוץ חולתה שיפצו את המקום והשקיעו בו, הוא הזכיר שהיום יום שישי ושהמעיין משמש כמקום לטבילה, אני אישה וטוב אעשה עם אפנה את השטח לטובת קיום המצווה. מה יכולתי לעשות? התפניתי. כשהוא סיים הגיעו שני בחורים נוספים עבור אותה מטרה… הפעם להיכנס אל המים לא הספקתי…
ממשיכים למקור הבא.
"הבוקר נפלא וארצי נהדרת, כל-כך מתחשק לי לטבול בכנרת" חברות הגיעו לקמפינג בסופ"ש ביקור קצר יאפשר לממש את החשק שנדחק לצלילה ובישיבה על החוף אפשר יהיה להתעדכן מה עניינים. אז נוסעים.. בכניסה אנחנו מקבלים הסבר על העלויות ואנחנו מבינים שאם נשאר יותר משעתיים זה כבר לא יהיה מחיר סביר. עוגמת נפש אחת כבר ידענו, אז מה עושים? משלמים.
מאיפה נחתו עלי כל חוויות הרחצה הללו רק עכשיו שעונת הרחצה בעיצומה: השבוע אחרי יותר מ-100 שנים, המשרד להגנת הסביבה "שחרר" לציבור את חוף דגניה. במשך השנים היה החוף סגור עבור תושבי הדגניות בלבד. ב-2010 עבר חוק השמירה על החופים בכנסת והמשרד הממונה יצא למבצע. הגעתי לחוף במסגרת התפקיד וגיליתי עוד רצועת חוף יפיפייה – קשה להאמין. חברי הקיבוצים הביאו מורת רוח מפתיחת החוף ושאלו מה יעלה בגורל התשתיות של המקום. כל כך מעט זמן עבר והישראלים כבר התחילו להשמיד, תיעוד ערימות הזבל החדשות והג'יפים המבריקים על כר הדשא כבר מוכן אצלם בסלולארי והאמת קל להאמין..
במועצה האזורית עמק הירדן ובאיגוד ערים כנרת מתלוננים שפתיחת החוף נעשתה מוקדם מדי כי במצב הקיים אין יכולת לאכוף.. שאלה לגיטימית האם הפתיחה הזריזה והצודקת לא התבצעה טרם זמנה.. נקווה שכשיהיו את התשובות זה לא יהיה מאוחר מדי עבור החוף.
לא רק בכנרת מתקיימים מאבקים. במשך שנים מנסה יגאל בוזגלו, מתמודד לראשות העיר קריית שמונה להילחם במה שהוא מכנה "סגירת הנחלים". לטענתו חלק מקיבוצי אצבע הגליל מונעים גישה לנחלים שהם משאבי הטבע של הציבור ולשכנים קשה "להסתנן". יש לו עתירה מוכנה ביד שלא מוגשת למדינה מסיבות תקציביות, הקיבוצים טוענים שאין שחר בטענותיו, אבל אומרים שהושקעו בתשתיות תקציבים גבוהים.
אין לי פתרונות לסוגיה, יש לי סיפורים עם כיוונים שמצדיקים כל אחד מהצדדים, ובדבר אחד אני בטוחה העניינים הללו צריך לפתור, תנו לשחות בשקט!
אבל אחרי נסיעה לחוף הים הקרוב כדי למלא את מצבורי המלח, הבנתי שאחרי שעה וקצת לכל כיוון, בעיות חנייה, אצות, מדוזות ושאר מזיקים, אולי בעיות המים המתוקים בעצם עדיפות. המשך קיץ נעים.
