אחד הנושאים אשר עומדים בראש סדר יומו של האזרח בקריית שמונה מזה שנים, הוא הניקיון, ואם נדייק, הלכלוך.
בגיליון הראשון של עיתון "חדשות הגליל" שיצא באפריל 2005, בחרתי לכתוב על התופעה המכוערת והבלתי נסבלת הלכלוך.
זאת לא הייתה בחירה כפויה מצידי, אלא הבאתי לידי ביטוי מציאות בלתי נסבלת שהייתה עוד קודם לכן.
הפעם, בניגוד לכל ההערכות והתחזיות כלפי מי שמשרת את התושב (בצניעות רבה), לא אהיה זה המתחנף אליכם, מלקק או אביע כל ביטוי שי בו סלחנות כלפי התושבים המלכלכים את שביל החיים האיכותיים והיפים שיכולים להיות מנת חלקו של כל אחד ואחת מאיתנו.
הפעם, לשם שינוי לא נאשים את העירייה או כל גורם אחר בחוסר ניקיונה של העיר.
נתמקד בהתנהגות שלנו התושבים.
במהלך השנים התקבלו עשרות תלונות על הלכלוך ונכתבו כאן בעיתון לא מעט כתבות על כך שהעיר מלוכלכת. אולם, מעולם לא הופנתה אצבע מאשימה כלפי התושבים. הפעם האצבע מופנית כלפי מי שמלכלך, ופחות כלפי מי שלא מנקה כפי שהיינו רוצים.
תוך כדי ההכנה לכתבה צדה את עיני דבריה של שירה דביר כפי שנכתבו בפייסבוק ולוו בצילומים של פסולת שנתקלה בה לאורך דרכה השבוע.
שירה: "השבוע יצאתי לטיול בוקר עם הכלב שלי כדי להירגע ולהתחיל את היום שלי בכיף. תוך כדי הצעידה אני נתקלת בשקיות ריקות שמישהו אכל את תוכנן וזרק אותן, צואת כלבים שנותרה על המדרכה ועוד כהנה וכהנה פסולת שאנשים השליכו", אומרת שירה ומוסיפה "הפעם החלטתי להעלות את התמונות ולומר באופן מפורש שהתושבים לא בסדר. גם בעבר, כמעט כל יום אני נתקלת בתופעה הזאת בה כל מיני אנשים משליכים את הזבל שלהם ברשות הרבים. אפשר לראות שקיות מלאות באשפה מונחות ארבעה מטר ממיכל האשפה. ההמשך הוא בדרך כלל שחתולים נוברים בשקית ומפזרים את תכולתה לכל עבר".
בעיה נוספת היא השלכת גזם וגרוטאות בכל מקום שמזדמן. ליד פחי אשפה, לאורך מדרכות ואפילו בצידי הכביש. לפני מספר חודשים הייתה תופעה שאנשים השליכו מקלטי טלוויזיה שסיימו את חייהם במספר מצבורים במספר מוקדים בעיר. למה?! ככה בא להם.
רהיטים משומשים או מתקנים ביתיים, גם הם מושלכים ללא אבחנה וללא רחמים בכל מקום שמחליט האיש להשליכם.
בשבוע שעבר חלף ראש העיר על פני מצבור גדול של אשפה ופסולת בכמות מסחרית, צילם את המפגע וגם הוא העלה את התמונה לפייסבוק.
השמירה על הניקיון מתחילה מהחינוך שמקבלים הילדים בבית מהוריהם, אולם כאשר הורה הולך עם ילדיו והוא זה שמשליך את חפיסת הסיגריות הריקה, הילד ישליך מאוחר יותר את עטיפת הארטיק שליקק.
המצב עגום ואפילו קטסטרופלי. אנחנו נמצאים במעגל קסמים בו התושבים מלכלכים, העירייה לא מספיקה לנקות, הרוח נושאת את שקיות הניילון והניירות לכל עבר וחוזר חלילה.
הלכלוך הופך להיות דייר קבע בעיר שיכולה וצריכה להפגין את יופייה המיוחד.
לפני מספר שנים, במהלך חודש מאי, אם איני טועה, ירד גשם זלעפות שהציף את העיר. כתוצאה מגרוטאות ומקררים שנזרקו לערוץ נחל עין זהב החוצה את העיר, תעלות הניקוז נסתמו והצפות היו במקומות הנמוכים. האזור שלפני הכניסה לאזור התעשייה הדרומי מצפון הוצף ואיתו כמה עשרות בתים שנגרם נזק כבד לתכולתם.
הלכלוך מהווה מטרד הן בקיץ והן בחורף בגלל שבכל אחת מהעונות האלה הלכלוך משמש מצע פורה לזבובים וחרקים מחד, ולשיטפונות כתוצאה מסתימת תעלות הניקוז מאידך.
הכדור נמצא ביום בידיהם של שניים: התושבים, במניעת הלכלוך ובידי העירייה בהגברת הפיקוח ופינוי הפסולת המצטברת.
לסיום, המסקנות המתבקשת מהכרת הנושא במהלך תקופה ארוכה כל כך (מעל עשר שנים) הן:
להגביר את ההסברה והחינוך, קודם כל בבית ובמערכת החינוך.
להגדיל את מספר הפעמים לפינוי האשפה והגרוטאות.
ואכיפה ביד ברזל של חוקי העזר והגשת דו"חות כבדים נגד מי שמלכלך ומזהם את יופיה של העיר.
