1. הרמב"ם כתב שבכל מקום בו מתגוררים עשרה יהודים, מצווה עליהם לייחד לעצמם בית כדי שיתפללו בו את תפילותיהם, ובית זה נקרא בית כנסת ומצווה גדולה לבנותו.
2. כיוון שהשכינה שורה בבית הכנסת, גם אדם שאיחר לתפילה במניין, מצווה שיבוא לבית הכנסת להתפלל שם ביחידות.
3. וכיוון שמעלת בית הכנסת חשובה כל כך, ניתן לכפות את הקהל לבנותו. ואם ישנם יהודים שאינם מעוניינים להשתתף בתשלומים לבניית בית הכנסת, על פי ההלכה, נציגי הציבור יכולים לכוף אותם להשתתף במימון הבניין (זה בימים בהם בד"צ שלט, ולא בג"צ). דרך אגב, חלוקת התשלומים הייתה נקבעת על פי העושר, העשירים היו משלמים יותר, והעניים פחות.
4. כיום ישנן קהילות שמממנות את בניית בית הכנסת על ידי מכירת מקומות הישיבה בבית הכנסת, כאשר המקומות הקדמיים עולים יותר ואלו שמאחור פחות, וכל אחד מחליט איזה כסא ברצונו לקנות. וישנן קהילות שקובעות סכום שווה לכולם. ומי שמרים גבה, יכול לתרום בעצמו הכל, או להמציא מקור מימון אחר.
5. בספר "פניני הלכה" נכתב: חשוב להדגיש, לפעמים מבחינה עניינית ראוי להקים כמה מניינים באותו בית כנסת. מניין אחד למאריכים ואחד למקצרים, אחד לאלו שרוצים שכל החזנים יהיו זקנים ומנוסים, ואחד לאלו שרוצים לשתף את הנוער בתפילה. במקרים כאלו אין להתנגד להקמת מניינים נוספים, אלא שיש לשקוד על קיום תפילות ואירועים כלליים שבהם כל הציבור יתאחד. וכדי שהדברים יסודרו כהלכה, רצוי מאוד שהרב המקומי יהיה שותף מלא בעיצוב המניינים השונים, תוך הדגשת האחדות היסודית שבין כל חברי הקהילה
6. ישנם מספר מקורות בתלמוד שמספרים ששהייה בבית כנסת מאריכה ימים, הנה אחד מהם:
סיפרו חז"ל על אשה אחת שהזקינה מאוד, עד שקצה בחייה. באה לפני רבי יוסי בן חלפתא ואמרה לו, רבי, זקנתי יותר מידי, ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה, ואני מבקשת להיפטר מן העולם. אמר לה: במה הארכת כל כך ימים? אמרה לו: רגילה אני, שאפילו יש לי דבר חביב, אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום. אמר לה: מנעי עצמך מבית הכנסת שלושה ימים זה אחר זה. הלכה ועשתה כך, וביום השלישי חלתה ומתה
7. כיוון שבית הכנסת הוא מקדש מעט, ובו שורה השכינה, קבעו חז"ל שצריך לקבוע את מקומו בגובהה של עיר. כלומר, יש לבנותו על המקום הגבוה ביותר שבאותו ישוב, כדי להמחיש לעיני כל שזה הבניין המכובד והחשוב ביותר. ואם בונים כמה בתי כנסיות, צריך לבנות כל בית כנסת על המקום הגבוה ביותר שבאזור הסמוך אליו.
8. מרוב שבית הכנסת הוא דבר נחוץ ממדרגה ראשונה, אסרו חכמים להרוס בית כנסת לפני שבונים אחר במקומו. כלומר, גם כאשר ישנה תוכנית ברורה להחריב את בית הכנסת על מנת לבנות אחר במקומו, ובינתיים יש להם מקום זמני להתפלל בו, חששו חכמים שמא יארע להם אונס והם ייאלצו להשתמש בכספים שנועדו לבניית בית הכנסת לצרכים אחרים, ולבסוף יתרשלו מלבנות את בית הכנסת החדש. לכן קבעו שרק לאחר שיגמרו לבנות את בית הכנסת החדש יוכלו לסתור את בית הכנסת הישן או למוכרו.
9. גם כאשר צריכים להרחיב את בית הכנסת, יבנו תחילה את הכותל החדש, ורק לאחר מכן יפרקו את הכותל הישן. באופן כזה שלא יהיה רגע שבית הכנסת לא יהיה בנוי וסגור מארבע רוחותיו. ורק כאשר אין אפשרות לבצע את העבודה בדרך הזאת, מותר לפרק תחילה את הכותל הקיים ולבנות במהירות המרבית את הכותל החדש.
10. כידוע בית הכנסת הוא מקום קדוש, וחז"ל קראו לו 'מקדש מעט'. ויש להתנהג בתוכו ביראה, שכן נאמר לגבי בית המקדש: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא י"ט ל), וקדושת בית הכנסת היא מעין קדושתו של בית המקדש.
11. כל המשתמש בבית הכנסת לשימוש של חול, מבזה את קדושתו, שייעודו היחיד של בית הכנסת הוא לעניינים שבקדושה, לתורה, תפילה והתחזקות בשאר מצוות. ולכן אין לשוחח בו בענייני מסחר וכלכלה, וקל וחומר שאסור להתלוצץ ולשחוק בתוכו. אבל מותר לערוך בבית הכנסת אסיפות לצורך מצווה, כגון למען איסוף צדקה לעניים, או להתרמה לישיבות.
12. יש לכבד את בית הכנסת ולנקותו תמיד. וצריך לנקות את הנעליים מן הבוץ לפני שנכנסים לתוכו. בימים האלו לא מדובר רק בבוץ או בלכלוך שעל הבגדים, אלא גם לא לזרוק עטיפות של סוכריות או "להחביא אותם בין הכיסאות", לא לפזר עלונים בכל מקום, לא לקנח את האף ולהשאיר את הנייר במקום אחר מלבד הפח וכמובן לנהוג בו בדרך ארץ מכל הבחינות
13. התורה "הגדילה" את מעמדו וחשיבותו של בית הכנסת עד כדי כך שאסרה להיכנס לבית הכנסת שלא לצורך תורה או תפילה. ואפילו כשיורד גשם בחוץ, אסור להיכנס לתוכו כדי להינצל מהגשם. וכן בקיץ אסור להיכנס לתוכו כדי לשבת במזגן. וכן אסור להיכנס לבית הכנסת כדי להטעין טלפון נייד, למלא מים במימיה או כל דבר אחר, שכן בית הכנסת מקודש לתפילה ותורה ולא לשאר צרכי האדם.
14. ומה יעשה אדם שמוכרח להיכנס לבית הכנסת כדי לקרוא לחברו לצורך דחוף? רשאי להיכנס לשם, אבל לפני שיקרא לחברו ישב מעט ויאמר איזה פסוק, כדי שלא יראה כנכנס לצרכיו האישיים בלבד
15. כתבו כמה מחכמי הראשונים, שאסור להיכנס לבית הכנסת עם סכין ארוכה. ונשאלה בימינו שאלה, מה יעשו חיילים ושוטרים שצריכים לשאת את נשקם עימהם, האם מותר להם להיכנס לבית הכנסת עם הרובה או האקדח או שמא אסור? במקרה של אקדח הפתרון הטוב ביותר הוא לכסותו, שכן לדעת רוב הפוסקים אם הסכין מכוסה, אין איסור להיכנס עימו לבית הכנסת. ולכן הנושא אקדח, יסתיר אותו בחולצתו, או יכניסנו לתיק. וכן לגבי רובה, כאשר ניתן לכסותו, יכסהו.
בהעלותך:
חינוך הוא לטווח ארוך
בפרשתנו כתוב: "בהעלתך את הנרות". הנרות אלו הילדים הרכים שצריך סיעתא דשמיא בכדי שנזכה לחנכם לתורה ולמצוות הדרך אל "בהעלותך", התעלות. מהצורה שבה עמדו הקנים במנורה אנו למדים דרך לחינוך הבנים, שהרי כל הנרות נוטים לנר האמצעי, הוא השמש, הוא האב, שהיא הדמות שאליו הבנים פונים ומאירים וכל זה יתכן כאשר נמצאים במצב של עליה, מצב של "בהעלותך", של התעלות. אין ספק כי חינוך הבנים חייב להיות כל הזמן במצב של עליה, של התעלות. ואולי יש כאן רמז לכך ש"עליה" זה דבר קשה, ויש להשקיע מאמצים כבירים כדי להגיע לקצה העליה. הילדים הם ההשקעה החשובה והטובה ביותר בעולם של ההורים, אם יש נחת מהילדים יש נחת להורים. כל מי שרואה את הדברים באור נכון, ויודע שהילדים שלו הם-הם האוצרות הגדולים, ולא שום דבר אחר, אדם כזה ישקיע בילדיו את הכל-מכל-כל, ויזכה לאחר זמן קצר מאוד לרוות נחת יהודית אמיתית.
אחד מתלמידי החכמים הגדולים ביותר בבני ברק סיפר כיצד התמודד עם בנו: "עזרני ה' והתברכתי בכמה בנים, וכבר עם לידתם הבינותי שההשקעה בחינוכם היא מחובותיי הגדולים עלי האדמות, וזו גם תהיה, מצידי, ההודיה הגדולה ביותר להקב"ה על השפע שהשפיע עליי בנותנו לי זרע של קיימא. מיד לאחר הלידה הראשונה, קיבלנו החלטה אני ורעייתי תחי' להשקיע את מירב מאמצינו וכישורנו בילדים. וכך, ממש בגיל הינקות השקענו בילדים, בכל התחומים האפשריים. ועיקר העיקרים- קיבלתי על עצמי ללמוד איתם. עשיתי את זה בלי להפעיל כל לחץ על הילדים. ומה אומר ומה אדבר. כבר בשנים הראשונות קיבלנו את מלוא "ההחזר", והרגשנו שלא הייתה יכולה להיות השקעה טובה מזו. אבל את הקרדיט הגדול ביותר קיבלנו מאחד הילדים שהיה חלש בכישרונות, ולא נתברך כאחיו במוח פורה. כיוון שהקב"ה ראה שעיקר השקעתנו הייתה בעניין החינוך, נתנו לי משמים שפע של סבלנות כדי שאוכל להתאזר באורך-רוח ולמשוך גם אותו אל דף הגמרא. נהגתי בו בעדינות, ושיננתי לו שאף אחד לא דורש ממנו לעשות יותר ממה שלמעלה מיכולתו. ידעתי שאני חייב לעשות זאת בשלווה בכדי שאוכל להשקיע בו את כל הלב, פיניתי עצמי ממש מכל עסקיי. ובסיעתא דשמיא ראיתי פרי בעמלי. הילד לומד כיום באחת הישיבות הגדולות המובחרות ביותר. ובטוחני שאם לא הייתי משקיע כל כולי בילד זה, הוא היה מתדרדר לבור שלצאת ממנו אי אפשר.
פהשקווילים
סמינר רווקות יתקיים בשבוע הבא במלון בית קיי (המחודש) שבנהריה. את הסמינר מארגנים ארגון הידברות בשיתוף ארגון תפארת. במהלך הסופ"ש ישתתפו בסמינר הרב זמיר כהן, הרב יצחק פנגר, הרב עמנואל תהילה, אביבה וייסמן והסטנדאפיסט שמעון פרץ.
שימו לב, ארגון תפארת מסבסד את מחיר המשתתפות בסמינר שעומד על סך 500 שקלים בלבד (במקום 750). יש להירשם מראש ובהקדם: 0504-100563 (אודט)
