הסיפור המקדים שלי לסיפור "אבדת בת מלך" של רבי נחמן, מתחיל ממקום אישי ואחר, כזה שקורה לכולנו. לפני שנתיים בדיוק קיבלתי דיסק של זמר אלמוני דאז – גדי פיינגולד בשם "מעשה מאבדת בת מלך" מעין פרויקט מוזיקלי המבוסס על סיפורו של רבי נחמן. החלטתי להאזין לדיסק בעיקר בעקבות אמנים שלקחו חלק בפרויקט – שולי רנד, רמי קלינשטיין, שאנן סטריט ועוד. האמת שהופתעתי ונהנתי ממספר שירים, למרות שלא ממש הבנתי את פירושם. מאז, הנחתי לי בראש מחשבה שהפכה לרצון – ללמוד ולהכיר את הסיפור, שכן אם מחומר הגלם יצא דיסק טוב, כדאי להגיע להבין מהיכן ההשראה.
שנה שהרצון הזה מתגלגל בראשי ולא נעצר, עד שבצומת רסקו עמד מתרים חסיד ברסלב, שנתן לי ספרון קטן עם הסיפור והפירוש. למרות שהבנתי שזה כנראה סימן משמיים, העברתי את הספרון בעיקר מהתיק, לספריית הספרים, משם לשידה ליד המיטה וחוזר חלילה. במשך שנה שלמה נשארתי עם הרצון, הספרון וזהו בערך.
השבוע הגיע אליי בני בן ה-4 ושאל אם אוכל להקריא לו סיפור. הסכמתי והוא רץ לספרייה לחפש משהו, ומשהו מה הגיע דווקא לספרון הקטן והלא מושך מבחינה וויזואלית. אמרתי לו "זה לא בשבילך חמוד, לך תביא משהו עם תמונות", אך הוא התעקש, והאחים שלו הצטרפו וביקשו גם כן לשמוע.
האמת שהסיפור היה נשמע כמו בדיחה של אורי חיזקיה, שסיפר פעם שהוא במתח ומופתע מהסיפורים שהוא מספר לילדים שלו ("תשמע חבוב!, לחש האריה"). התחלתי להקריא ולקרוא ופשוט הוקסמתי, סיפור דמיוני, לא מובן, עם סימני שאלה , כמעט ללא סימני קריאה על פרשייה סתומה ולא מובנת. נעצור בסיפור שלי (הוא פחות מעניין), ונעבור רגע לרבי נחמן.
מעשה באבידת בת מלך
שתי הפסקאות הראשונות מתחילות ומסיימות את כל העלילה, ולאחר מכן ישנו תיאור של מה שהיה באמצע. זה הולך ככה:
"מעשה במלך אחד, שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת הייתה חשובה בעיניו מאוד, והיה מחבבה ביותר והיה משתעשע עמה מאוד. פעם אחת היה מתוועד עמה ביחד באיזה יום, ונעשה ברוגז עליה, ונזרק מפיו דבור: שהלא טוב ייקח אותך
בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצטער מאוד, והלך לבקשה אנה ואנה. עמד השני למלכות, מחמת שראה שהמלך מצטער מאוד, וביקש שיתנו לו משרת וסוס ומעות על הוצאות, והלך לבקשה. והיה מבקשה מאוד זמן מרבה מאוד עד שמצאה".
כאמור, מכאן הסיפור מפרט עד הסוף על החיפוש של אותו אדם שחיפש את הנסיכה. מה שתפס אותי בסיפור, זה האתגר להבין מה עומד מאחורי כל פרט, ואיך זה מתקשר לחיינו. אז לפני שניתן לכם ספויילר, נספר מעט יותר על הרעיון:
סיפור המעשה על "אבדת בת-מלך" פותח את סדרת ה"מעשיות" שסיפר ר' נחמן מברסלב, שכונסו לבסוף בספר "סיפורי מעשיות". רבים ראו בו את סיפורו החשוב ביותר של ר' נחמן, מעין סיפור כללי המתאר את האתגרים העומדים בפני האדם.
הפרשנות המקובלת לסיפור רואה בגיבור את האדם הנאבק על אמונתו והמחפש את "בת-המלך" – הלוא היא הנשמה או היסוד הרוחני שבנפשו, ש"גלה" ונעלם ממנו.
הספויילר – מעשה מאבדת בת מלך, מספר על בתו של מלך שנעלמת מהארמון. השני למלכות מתנדב לחפש אותה ולהחזיר אותה הביתה עם משרתו הנאמן. הוא מוצא אותה שבויה אצל מלך אכזר. בשונה מהמקובל באגדות הקלאסיות שעליהן גדלנו, הנסיכה תלמד אותו שכדי להציל אותה הוא יצטרך ללמוד איך להתגעגע, ולהתגבר על קולות פנימיים וחיצוניים שאומרים שהוא לא מסוגל.
כדי למצוא אותה עליו להתמודד עם הייאוש, הבדידות והכישלונות החוזרים ונשנים, ולהתמיד בתקווה כי "בת-המלך" בכלל קיימת. בנוסף מסופר על ענקים האוחזים בידם "אילן" שמסמלים אנשים אחרים שקיימים בינינו. בכלל, הסיפור טעון בסמלים, שמקצתם ברורים יותר ומקצתן פחות, מה שכן, ההתגברות על הייאוש וההתמדה העיקשת הן יסודות ששבו והופיעו פעמים רבות בהגותו של ר' נחמן מברסלב.
זהו סיפור על חיפוש אחר השליחות והתפקיד שלנו בחיים. בעוד חלקנו יודעים למה נועדנו בגיל צעיר, אחרים ממשיכים לחפש את ייעודם עשרות שנים.
בינג' על הפרשנויות
אני שומע שיותר ויותר אנשים משתמשים במילה בינג' (מושג המתאר צפייה ארוכה, במשך זמן ארוך, ברצף בסדרה). נטפליקס וסיפריות VOD למיניהן גורמות ללא מעט צופים להתמכר לצפייה מרוכזת ולקושי להתנתקות מהמסך. אז הנה, גם אני חוווה בינג', מאז ששמעתי את הסיפור את לא מפסיק לקרוא, לשמוע וללמוד פרשנויות על הסיפור הנפלא הזה. כמה עמוק, כמה מתוק, כמה חכם!
רבי נחמן פותח במשפט הראשון וסיפור ואומר : "בדרך ספרתי מעשה שכל מי שהיה שומעה היה לו הרהור תשובה". וואו זה כזה נכון. איך אפשר בכלל שלא? כל אלמנט בסיפור הוא עולם ומלואו, שיעור שלם על עומק החיים, עומק ההתמודדויות ומזכיר לנו שהשעון הביולוגי שלנו ממשיך לדפוק, גם כשאנחנו עצרנו.
6,160 תוצאות חיפוש מוצגות בגוגל למרגלות השם "אבדת בת מלך", כך שניתן טעום ולהתרגש מהסיפור כל אחד לפי רמתו ולפי הבנתו.
מומלץ בחום. מסקנה נוספת מהסיפור – תמורת הספרון נתתי מספר מטבעות לצדקה. ועכשיו בדיעבד, נזכרתי בשיר של אהרון רזאל "אחי, יש'ך אש, בו הוא כותב:
הֵי אָחִי, יֶשְׁ'ךָ שֶׁקֶל ? אִם נָתַתָּ בְּשִׂמְחָה תְּגַלֶּה שֶׁהוּא עֲדַיִן אֶצְלְךָ תִּקְפֹּץ יָדְךָ, תִּפְתַּח, הִנֵּה הִיא רֵיקָה. הֵי אָחִי, יֶשְׁ'ךָ שֶׁקֶל? הַשֶּׁקֶל לֹא יַצִּיל אוֹתִי הַצְּדָקָה אוּלַי תַּצִּיל אוֹתְךָ כָּךְ אָמַר לִי הָאִישׁ מִחוּץ לַמִּנְהָרָה.
