היום ה-22 באוגוסט , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

עושים בר מצווה למלחמת לבנון השנייה

מאיה ושלומי בוסקילה תכננו להתחתן באולמי תהילה, המלחמה אילצה אותם לחוות את החוויה המיוחדת, במקום עם אלף מוזמנים, בחברת עשרות בני משפחה וחברים קרובים, במקלט של בית ספר המתמיד. מאיה, שלומי וארבעת ילדיהם, יצאו מזמן מהמקלט, ואילו חסאן נסראללה, זה שבגללו חתונתם הועתקה למקלט, עדיין נמצא שם עמוק-עמוק מתחת לאדמה.

מחר, שבת, כ"ד בתמוז, ימלאו שלוש עשרה שנה בדיוק לחתונתם של מאיה ושלומי. הנה סיפורם.

בוסקילה לנסראללה:

צוחק מי שצוחק אחרון

השנה ימלאו שלוש עשרה שנים למלחמת לבנון השנייה, או במילים אחרות, זוהי שנת 'בר המצווה' למלחמה ההיא.

השנה, לציון מלחמת לבנון השנייה החלטנו להיזכר בדבר טוב שקרה באותה מלחמה, לפחות לזוג אחד מאיה ושלומי בוסקילה.

כמו אצל צעירים רבים, החודשים והשבועות שלפני היום החשוב, החתונה, מלאו אותם בהתרגשות, חלומות ומדידת שמלת כלה. כך זה היה גם אצל בני הזוג בוסקילה…

…מאיה, לבית לוגסי צעדה בביטחון תוך שהיא מרחפת מעל פני האדמה מאושר ושמחה אל היום הגדול שלה ושל בחיר ליבה שלומי.

איזו כלה לא דמיינה את שמלתה הלבנה והמיוחדת? האם אתם מכירים כלה שלא תכננה את כניסתה לחופה באופן המושלם והמיוחד ומלווה בשושבינות? כך גם מאיה תכננה.

'כאלף מוזמנים היו אמורים להשתתף בחתונה באולמי תהילה', אומר שלומי בוסקילה. 'גרתי באילת במשך שתיים עשרה שנים וכמאתיים מהמוזמנים היו אמורים להגיע לחתונה מאילת'.

הכל היה ערוך ומוכן, ההזמנות חולקו, אולמי תהילה היו ערוכים ומוכנים והציפייה והמתח לקראת היום הגדול הלכו וגדלו ככל שהיום המיוחל התקרב, ואז, בלי אתראה מיוחדת נחטפו שני החיילים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, וישראל, על אף שלא תיכננה לצאת למלחמה, כוחות צה"ל החלו בהרעשה וירי ומלחמת לבנון השנייה יצאה לדרכה.

בימים הראשונים, קריית שמונה הייתה 'מחוץ לתחום' ועיקר הלחימה היה בשטחה של לבנון ובירי של החיזבאללה על ישובים לאורך גבול הלבנון.

'רגע, אבל אנחנו צריכים להתחתן', אומרים בני הזוג בוסקילה לעצמם. 'איך אפשר לעשות חתונה עם אלף מוזמנים כאשר יורים ויש נפגעים?'.

שלומי משוחח עם הרב ניסים מלכה ומבין שחתונה לא דוחים, כך שחייבים להתארגן לחופה וצריך למצוא מקום שיהיה מוגן.

"אבא שלי ז"ל בדיוק סיים שיקום וחיפשנו מקום שיקל עליו להגיע. המקלט של בית ספר המתמיד שהיה קרוב לביתו של אחי ולכן בחרנו לקיים בו את החתונה".

השיחה עם מאיה היא פחות נעימה, בגלל חוויותיה מאז. היא לא מוכנה לחזור לתקופה ההיא, והאמת שבהתחלה היא סרבה להשתתף בכתבה. "זה עושה לי רע כל הזיכרונות מאז. האמת, שאני רוצה לשכוח", היא אומרת במהלך שיחה שקיימתי איתה השבוע.

'תראי מאיה, אני מבין אותך לחלוטין. אבל השנה חיפשתי משהו אופטימי, אירוע שונה, בלי כאב ועצבות כדי לציין את מלחמת לבנון השנייה. נראה לי שהחתונה שלכם היא יותר מאשר הניצחון האישי שלכם. אתם מסמלים את ניצחונה של קריית שמונה, של עם ישראל מול מי שלא מפסיק לפגוע בנו', אמרתי לה, והוספתי 'התחתנתם כנגד כל הסיכויים, הקמתם משפחה לתפארת ואתם כאן בקריית שמונה אחרי שלוש עשרה שנים ונסראללה נמצא עדיין במקלט. הניצחון שלכם הוא הניצחון שלנו', היא הסכימה.

במקום אלף מוזמנים התקבצו ובאו ל'אולמי המתמיד' עשרות חברים ובני משפחה והרב ניסים מלכה קידש את שלומי ומאיה והם הפכו להיות בעל ואישה כדת משה וישראל.

הזמן חלף, ונולדו לבני הזוג שלוש בנות ובן אהובים ויקרים, ובימים אלה כאשר מביטים על לוח השנה רואים את מלחמת לבנון השנייה במרחק שנים, והם מרגישים משפחה אוהבת, משפחה שהתחילה את צעדיה הראשונים במקלט של בית ספר המתמיד ומאז עשתה כברת דרך חשובה, כזוג, כמשפחה, כהורים גאים. את האויב, זה שכפה עליהם להעביר את החתונה מאולמי תהילה למקלט המתמיד, הם הותירו במקלט, עמוק-עמוק מתחת לאדמה.

זה הניצחון האישי של מאיה ושלומי בוסקילה, זה הניצחון של קריית שמונה וזה הניצחון של עם ישראל חי.

 

אולי יעניין אותך