היום ה-25 באוגוסט , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

4 נקודות טובות

4 נקודות טובות
אפקט השמחה של פורים ממש להשפיע גם אחרי החגיגות. קבלו 4 נקודות טובות מאוד שחוותי השבוע.

 

  1. מי שמכיר את דורפמן מחנות הספרים בצפת, יוכל בקלות להסכים עם מה שאספר לכם.
    הרב דורפמן, אדם חרדי-אשכנזי מצפת, נמוך קומה, מדבר ברכות ועדינות מוכר נמצא מוכר כבר שנים ספרים ופריטים יהודיים בחנות קטנה בצפת. גודל החנות לא משקף את הכמות וההיצע שהוא מוכר. אפשר היה בקלות להרחיב את המקום פי 2 ועדיין היה צפוף. בעל החנות הוא אדם עניו, פשוט, ירא שמיים ומשרת כל אדם בנועם מיוחד ששייך רק לאנשים מיוחדים כמוהו.
    הגעתי אליו ביום ראשון, בשעה 22:00 ושאלתי אם יש לו מטבעות לפדיון הבן. לאחר חיפוש אמר לי שהמטבעות אזלו מהמלאי. כשראה את האכזבה שלי, שאל לפשר הקניה, הרי זה לא פריט נפוץ. "אני צריך לעשות פדיון למשפחה מקריית שמונה ביום רביעי", סיפרתי לו והסברתי "כבר שנים אני עושה פדיון, בלי מטבעות. אני יודע שהמטבעות הן לא חובה מבחינה הלכתית, אך הפעם אני רוצה מאוד כבר לרכוש", אמרתי.
    "רק רגע", ביקש והוציא את הטלפון הכשר והחל בסבב טלפונים. התקשר לסוכן, התקשר לאשתו, התקשר לחנות אחרת והקדיש לי המון זמן, רק כדי לעזור. לא כדי להרוויח. כנראה, שהמצווה הזאת יקרה לו לא מפחות מלעצמי. אחרי 15 דק', הגיעה הבשורה. אני אקשר אותך למישהו שיביא לך מחר. מיד הוצאתי את הוויזה, אך במקום לא מקבלים אשראי. "אין בעיה, עזוב, תעשה את הפדיון, תבוא תשלם מתי שתוכל. 'אני לא מצפת, הסברתי', אבל זה לא ממש הטריד אותו. הדבר שהיה חשוב זה שאעשה את הפדיון ושאצא מרוצה.
    יצאתי משם כל כך מאושר, לא רק בגלל שהשגתי את המטבעות, אלא מכך שאני מתרגש לפגוש אנשים כאלה. בלי לתת ציונים לבני אדם או מגזרים, אך אין ספק, שעצם היותו אדם חרדי, סולם החשיבות שלו משתנה, שלא לדבר עם היחס המיוחד וטוב הלב המלבב.

 

  1. כמה דקות אח"כ נסעתי לכיוון קריית שמונה, דרך הכביש המהיר של צפת. בטרמפיאדה עצר בחור חרדי מחצור, חסיד גור. עצרתי לו.
    הכיפה שלי והמוסיקה שברקע (ישי ריבו) הסגירו אותי בקלות. לא עברו 10 שניות והוא פנה אליי: "אפשר לומר דבר תורה?".
    "בטח", עניתי לו בנימוס, והוספתי תנאי אחד "גם אני רוצה לספר לך משהו אחר כך". השיחה התפתחה לפינג פונג חידושים בנושא פורים, ולא הייתה שניה אחת של שקט ברגע. אפילו את ישי ריבו כבר עצרתי. 20 דקות של נסיעה עד הקריה החסידית בחצור היו הנאה צרופה. לא רק בגלל החידושים אלה בגלל המציאות המתוקה בה שני יהודים נפגשים ומפרים אחד את השני בדברים של רומו של עולם.
    אז למה אני טורח לספר לכם? כי השוני החיצוני בינינו והתוויות שלנו כל כך שונים. הוא עם השטריימל והפאות, מדבר במבטא אשכנזי כבד, ואני חוזר בתשובה פריפריאלי, אך התורה היא זאת שמקשרת בין כל היהודים.
    זה הזכיר לי שפגשתי פעם בטיסה בין ניו-יורק לסן דיאגו בחור יהודי אמריקאי בשם דניאל. הקשר בינו לבין היהדות מסתכם בכך שאמא שלו סיפרה לו שהוא יהודי. במשך 6 שעות שוחחנו על הא, ודא, ואמריקה ועבודה. השיחה הייתה דומה מאוד לשיחה בטיסה חזור עם סינית-אמריקאית שעובדת בתחום היי-טק.
    שורה התחתונה. דברי תורה הם לא רק נושא משותף בין בני אדם יהודים, הם נושא משותף בין נשמות יהודיות.

 

  1. ביום שלישי האחרון ישבתי עם הילדים בסלון וניגנו בגיטרה. את הניגון עצרה נקישה בדלת. בפתח שני ברסלבים מתוקים שבאו לבקש צדקה לקראת פסח. האור שלהם שבה אותי. איזה חיוך, איזה שמחה. הילדים שלי לא רצו להפסיד את המצווה ורצו אל קופות הצדקה שלהם. אחרי שנתנו להם, פנה אליי אחד מהאורחים ושאל "אחי, אפשר לתת לך איזה חידושים". החידוש הפך לחידושים. איתם ביחד נכנס רבי נחמן, תנאים, מוראים, משה רבינו, ומגוון צדיקים מהדורות הקודמים שחידשו דברים שנאמרו ע"י האורחים. פתחנו בירה, התחבקנו, ואם הם לא היו ממהרים למארח הבא, הייתי מבקש שיישארו עוד קצת, בשביל הנשמה. ככה זה יהודים, רואים מצווה, רואים חידוש, נדלקים.

 

ליל פורים. אני נמצא בישיבת ההסדר, ומסביבי עשרות בחורים רוקדים, שרים, מתבשמים ומקיימים את מצוות אהבת ישראל ליד עשרות מצוות אחרות. חבר טוב, בשם אריה אקרמן (כן, החבר מועצה), פונה אליי ואומר לי "שמעון, אני רוצה שתקרא משהו". הוא מראה לי פוסט שכתב בפייסבוק. האמת, שאני לא ממש מתרגש מדברים שנכתבים בקירות ויראליים, אבל מזה ממש התרגשתי. אריה היה בשבוע שעבר באומן, וכתב מעין יומן מסע קצר על מה שהיה שם. המאמר מחולק ל-6 חלקים, הרי חלק אחד שאהבתי ממש שקיבל את הכותרת "זבת חלב ודבש":

"הוא יושב מולי, ומספר לי שאומן זה גן עדן.

הוא גר שם חצי שנה, שכירות עולה 150 דולר לחודש, הוא לא צריך לעבוד כי מהכסף של השכירות של הבית בארץ הם חיים כאן כמו קינגים.

"ישראל היא ארץ שאוכלת יושביה", הוא ממשיך.

מצטט לי בלי להתבלבל את המרגלים החוטאים, הוצאת דיבת הארץ. מטבע הלשון הזו, כואבת, פוצעת אותי.

אפשר אגב להתנגד לביבי גם בלי ללכלך על קודש הקודשים, ישראל.

ולרגע קט דמיינתי את עצמי חי כאן כמו קינג מהשכירות של הבית בישראל, אבל אז נזכרתי שהאוקראינים רצחו באומן ממש לא מזמן (לפני 74 שנה) 30 אלף יהודים בחודש (יותר מכל חללי מערכות ישראל ב-70 שנה) עוד לפני שהגרמנים באו, סתם כי הם שנאו/שונאים אותנו.

ונזכרתי כמה הייתה קשה להורים שלי העלייה לארץ הקודש ממדינה  שנמצאת 200 ק"מ בלבד מאומן לפני 40 שנה, קושי מנטלי וכלכלי בל יתואר, ואני לא חוזר לגלות הארורה, עדיף להיות עבד בישראל מקינג בגולה.

התקשרתי להגיד להם תודה, אוקראינה היא מדינה ענייה ופרימיטיבית, הכלכלה מרוסקת, השלטון מושחת, ואנחנו בנינו אימפריה ב70 שנה. אימפריה. אבאמא תודה.

בשביל לראות את ההבדל היה שווה לטוס".

אולי יעניין אותך