נפתח במשהו אישי.
מעולם לא הייתי איש של סגולות. תמיד היה נראה לי שאין הוקוס פוקוס בעולם הזה, והמציאות לא משתנה בעקבות מעשה אחד, אלא ממכלול רחב שאין אנחנו יכולים להבין את הפאזל של המציאות, ולכן כשקראתי, שמעתי והוצעו לי מאז ומתמיד לנסות ו"להשתמש" בסגולות, סירבתי בנימוס, מתוך הבנה שאולי הדבר משפיע, ואולי לא, אך אלי זה לא ממש מדבר.
בתקופה האחרונה חלה הדרדרות במצב הבריאותי של אחד הקרובים אלי ביותר. בשיחת טלפון אחת הוצע לנו לקבל על עצמנו לקרוא במניין את "נשמת כל חי", במידה והעניין יסתדר על הצד הטוב ביותר. כשאדם בשעת משבר, גם העקרונות והאמונות שלו מטשטשות, וקיבלתי על עצמי את הקבלה, במידה והכל יבוא על מקומו בשלום. יש להבהיר, מציאות כזאת היא בגדר נס.
ברוך השם, השבוע זכיתי לקרוא אותה במניין, אחרי שהבלתי יאומן קרה.
אז אחרי שזכיתי לומר אותה, אני מציע לכם לקרוא ולשמור אותה למקרה הצורך, כי העולם שלנו מלא במקרים שזקוקים לישועה, ומסתבר גם מלא בישועות וניסים פרטיים
מה המקור?
'נשמת כל חי' היא תפילה הכלולה בפסוקי דזמרא בשבתות ובחגים. התפילה כלולה גם בהגדה של 'ליל הסדר' ונאמרת גם על ידי יחידים שניצלו מצרה. ישנה מסורת בשם רבי יהודה החסיד שלפיה התחייבות בעת צרה לומר "נשמת כל חי" לאחר ההצלה, היא סגולה להינצל מצרה.
נשמת כל חי זוהי תפילה קצרה שבה אנו משבחים את הקדוש ברוך הוא ובעיקר מודים לו על כל מה שעשה בשבילנו. בשחרית של שבת או יום טוב אנחנו קוראים את נוסח נשמת כל חי במלואו, אבל כאשר אנו רוצים לקרוא נשמת כל חי מרצוננו שלא כחלק מהתפילה, אסור לקרוא את הברכה שבסופה (כלומר לא אומרים "ברוך אתה השם" שלא להזכיר את שם השם לבטלה).
חלק מתפילת נשמת כל חי, הפותח במלים "ואילו פינו מלא שירה כים", תוקן בזמן המשנה, והשתמשו בו לברכת הגשמים. חלקים אחרים של התפילה מוזכרים כבר בתלמוד במסכת פסחים
אנשי הקבלה הוסיפו את אמירת נשמת כל חי לתפילת הדרך כסגולה לחזרה בשלום מן הדרכים. בספר דרך ישרה ונכתב: "קבלה בדוקה ומנוסה, כשיצא אדם מן העיר, יאמר הריני מקבל עלי כשאגיע למקום פלוני אז אני אומר 'נשמת כל חי' תברך וכו', וכשיגיע לשם ישלם נדרו.
מומלץ ע"י גדולי ישראל
נכדתו של הסטייפלר, בתו של הרב חיים קניבסקי הרבנית צביון מספרת.
"רבים באו לבקש את ברכתו של סבא מרן ה'סטייפלר' זצ"ל כאשר היו נתונים בסכנה או בצרה. לרוב, הם קיבלו את ההוראה: "דבר ראשון תתפללו, אין כמו תפילת החולה על עצמו. בנוסף, קבלו על עצמכם, בלי נדר, שכשתצאו מהסכנה, תאמרו את ברכת השבח 'נשמת' כולל 'ישתבח' עד הברכה". סגולה זו מקובלת מהרבי רבי העשיל, רבו של הש"ך.
"אני זוכרת שכשאחת מבנות המשפחה הייתה בסכנה, ופינו אותה לבית החולים, מיהר סבא למקום והורה לנוכחים שיקבלו על עצמם, בלי נדר, לומר 'נשמת' כאשר היא תשוב הביתה בריאה ושלימה.
הגר"ח קנייבסקי והרבנית אימצו הנהגה זו בקביעות. לפני כל לידה ובעת מחלה של ילד, או כשהיו זקוקים לישועה, קיבלו על עצמם בלי נדר שכשתבוא הישועה, יאמרו את התפילה. ואכן, בכל עניין שראוי בו ישועה, נהגו לומר מיד את תפילת 'נשמת'.
סיפורים רבים סופרו על ניסים של ממש שבאו הודות לקבלה זו. אחת מהם מביאה הרבנית צביון: "ילד נפל מגובה וריסק את רגלו. הרופאים קבעו שעליו לעבור סדרת ניתוחים, ועם הכל – לא הבטיחו שיצליחו להחזיר את הרגל למצבה הקודם. הדאגה הייתה רבה. סבתו של הילד מיהרה לרבנית ובכתה על המצב. הרבנית שמעה, הורתה לומר 'נשמת', וקראה: 'לא יהיה צורך בניתוח!'.
כל אותה תקופה התעניינה הרבנית במצבו של הילד והורתה לומר 'נשמת' על כל שיפור. כנגד כל תחזיותיהם של הרופאים, החלים הילד לגמרי ללא כל ניתוח!".
איך עושים את הסגולה?
1) קבל/י על עצמך בלי נדר אבל בקבלה גמורה, שכאשר בקשתך תתגשם תאמר/י שבח והודאה לה' באמירת "נשמת כל חי". (שבח "נשמת כל חי" מופיע בסידורים בתוך תפילת שחרית של שבת).
2) כתוב/י את קבלה זו, לדוגמא: "אני פלוני/ת מקבל/ת על עצמי בלי נדר אבל בקבלה גמורה, שכאשר אזכה לזיווג הגון בקרוב אומר לך ה' שבח "נשמת כל חי". חתימה".
3) לחיזוק הסגולה קבל/י איזה קבלה טובה, כגון: צניעות, שבת וכדומה.
4) רצוי להוסיף בקבלה, שתאמר/י שבח זה בפני מניין אנשים.
5) ישנם המוסיפים לקבל על עצמם שכאשר תבוא הישועה הם יעשו סעודה ביום שלישי בשבוע לכבוד הנביא הושע בן בארי ז"ל.
