ביום שלישי הגיעה סיון רהב מאיר להרצאה מרתקת בסיפרייה העירונית, ובין שלל הנושאים שהיא דחסה בשעה וקצת, דיברה על נושא הרשתות החברתיות, והזמן שהן גוזלות מאיתנו. התמונה הייתה אכן עגומה ולא הפתיעה אף אחד, אך מעבר להתמכוריות של כולנו, האם אנחנו גם חוטאים ב"שריפת זמן".
אם בעולם הכללי קיים המושג "לשרוף את הזמן", הרי שאין לו מקום ביהדות. הזמן הוא דבר יקר מאוד, לא משהו שראוי לשרוף, ותמיד אפשר לנצל אותו כדי לעשות משהו מועיל.
מי מאיתנו לא מצא את עצמו בוהה שלוש שעות בתמונות של החברים מהעבודה אוכלים במסעדת יוקרה בלוק של אסף גרניט טועם טלה ברוטב פיסטוק וטריאקי ונראה מופתע? אחרים יעדיפו לבהות ישיבות המועצה שנראות אותו דבר כבר שנים (רק שהצדדים מתחלפים), או סרטוני מתיחות שמעלות חיוך למשך 3 שניות, אך שרפו לא פחות מ-7 דקות.
אנחנו יוכלים לספר ולהוכיח לעצמנו ולאחרים שיש ברשתות גם דברים טובים, תכנים חיוביים ומועילים בהיקפים חסרי תקדים. אך למעשה האינטרנט הפך לאחד מאויביו הגדולים של האדם השפוי. הזמינות לתכנים ירודים ביותר הובילה ומובילה לקלקול מבוגרים, בני נוער ואפילו ילדים. איך אמרה סיון בהרצאה – "הפשע הכי גדול של ילדי הכיתה שלי היה שראו את התוכנית "שושלת" בערוץ 1", סוג של אופרת סבון (מילה שחלפה מהעולם מאז שהטורקים השתלטו על הדרמות).
כמה פעמים אמרתם לעצמכם בחיים, "אם רק היה לי זמן הייתי מתנדב בעמותה לחלוקת מזון", "אני באמת צריך לבקר אותו, הוא ממש חולה ובודד", "אמא שלי צריכה להחליף מנורה בבית והבן העצלן שלי לא הלך אליה כבר שבוע (ומה איתך?)" ועוד שלל טענות כלפי הזמן שנשרף מרוב העומס שלכם בנתיבי הרשתות שלנו.
היום אני נקי
באופן אישי, אני זוכר איך התמכרתי למשחק Angry Birds לפני עשור בימים בהם המותג הזה היה רק משחק באייפון 3G. אחת הסיבות שגרמו לי להתעורר לאחר 2 חודשי משחק (בסה"כ), היה המונה שהופיע באזור פרטי המשתמש. בזמנו (כנראה מתוך תמימות), חברת המשחקים הציגה מונה של זמן משחק כולל, מהרגע שהתקנת ועד הרגע הנוכחי בו יש לך כבר 8 מדליות זהב וכבשת שלושה איים (אני עד היום מתלבט מה לעשות איתם). כשראיתי ש"שרפתי" 61 ימים (בסה"כ לפי שעות), הבנתי שהדבר הזה הוא סכנת חיים אמיתית.
הרהור דמיוני שהתחולל אצלי בראש הציג לי תרחיש כזה – אחרי שאגיע ל-120 ואתן את הדין על כל מה שעשיתי ולא עשיתי, יוצג מעין דשבורד (לוח מחוונים) עם סיכום כמותי של זמני תפילה, לימוד תורה, כיבוד הורים, סיוע לזולת, זמן שינה ו… Angry Birds, ושם אסתכל לראשונה על כל הזמנים ששרפתי על הנאה, סקרנות או סתם חטטנות.
עכשיו, תחשבו על לוח השעונים שלכם. כמה פייסבוק, כמה אינסטגראם, כמה לייקים, קבוצות ווצאפ ו"חחחח…" שהקדשתם לחיים האלה.
מאז אגב, התנתקתי מהפייסבוק (לפני יותר מעשור), ובמהלך השנים החלטתי להוריד את כל ההתראות מהטלפון (מי ששולח ווצאפ, אני בחיים לא רואה בזמן אמת, אני באמת לא מסנן), הסרת אפליקציות של חדשות, משחקים ומעדיף לא להעמיס אותו יותר מידי, את המכשיר, אחרת הוא מעמיס לי על החיים.
בעיה נוספת היא שלשריפת הזמן אין זמן. היא מגיעה מיד כשקמים (57% מאיתנו פותחים את הפלאפון כפעולה מיידית לאחר הקימה בבוקר), בשירותים, בתפילה, בדרכים, באמצע ההצגה, במהלך השיחה עם הילדים וגם כשאנחנו הולכים לישון. לסיום, נביא דבר קטן מפרשת שבוע של סיון רהב (היא סיפרה שהיא מכורה לפרשות שבוע), שיכול לספר לכולנו עד כמה אנחנו שורפים גם את שעות השינה שלנו בשיוט וצ'יטוט בעולם הוירטואלי
כמה שעות ישנתם הלילה?
לפני חמש שנים כתבה סיון בסטטוס היומי שלה – בפרשת "תולדות", בסיפור המפורסם של מכירת הבכורה, עשיו מסכים בקלות לוותר על הבכורה לאחיו, יעקב. חלק מההסבר לכך מסתתר בעייפות. יש פרשנויות רבות שמתארות את מעשיו הרעים של עשיו, שחזר מיום של ציד, גזל ואלימות. אבל לפני הכול, המילה הפשוטה "עייף" מופיעה פעמיים. עשיו מגיע מותש, רעב, סחוט, ורק רוצה לאכול ולישון, כאן ועכשיו. אין לו זמן לשיקולים רוחניים, למחשבות על הבכורה ועל עתידו ותפקידו. כשאנחנו עייפים, כידוע, שיקול הדעת שלנו לא בדיוק במיטבו. הכול קצת מטושטש.
ה-"שולחן ערוך" מתחיל במילים "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו". אבל בדורנו – כך שמעתי מהרבנית ימימה מזרחי – לא צריך רק להתגבר כארי כדי לקום בבוקר. צריך גם להתגבר כארי כדי ללכת לישון. יש משהו בשעות השקטות של הלילה שמפתה אותנו להישאר ערים רק עוד קצת, ולכרות לעצמנו את "בור" העייפות של מחר. בימינו, כדי "לכבות" את היום וללכת לישון, צריך להתגבר כארי.
פהשקווילים
הניגון של הלב – מפגש לימוד וסדנא עם עמיר ברגר. כל יום שלישי, קיבוץ דן (בבית משפחת רם-לאופר), שעה 19:00. לפרטים: 054-4844223
