היום ה-30 בנובמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 26.12.2014

לא כל מי שיודע לומר "מהפך, מהפך" יכול להיות ביבי

עצוב שבמדינת ישראל, ערב בחירות 2015 אין בנמצא מועמד ראוי ומנוסה להחליף את בנימין נתניהו, חוץ משמעון פרס

 

ככל שמועד הבחירות הולך וקרב, התחושות הולכות ונעשות קשות ודוחות יותר.

בבחירות הקרובות יצטרכו תושבי מדינת ישראל לקבל החלטות קשות בשני נושאים, הראשון, האם ראוי שב'עסק' כל כך גדול, מורכב וחשוב תהיה הנהלה חזקה, חכמה, יציבה ומנוסה.

שנית, במה תצטרך אותה 'הנהלה' להתעסק בביטחון, בחברה או בכלכלה?! או בכולם יחד?

ההנהלה שתבחר והמנכ"ל יהיו חייבים להתעסק בשלושת הנושאים האלה. כל ניסיון לבודד נושא אחד מתוך שלושת הנושאים ביטחון, חברה וכלכלה, טועה או מטעה במכוון.

הנושאים האלה 'כופים' את עצמם על סדר יומה של המדינה, הממשלה והעומד בראשה.

נושא הביטחון עומד מטבע הדברים במקום גבוהה, וזה לא משנה בכלל מה נגיד אנחנו. זהו נושא שאינו תלוי בהחלטה של איש, לא מימין ולא משמאל. הוא קיים. הוא כאן. נכון, שיש גישות שונות (ומשונות) כיצד לפתור את הבעיות הביטחוניות של מדינת ישראל והן נעות בין להחזיר, לתת, לוותר, לסגת. ובין, להחזיר? למי ועבור מה? לתת? מה לתת?, למי ועבור מה? לוותר? על מה? כמה? ולמה? לסגת? לאן? ממי? ובעבור מה?

'שוחרי השלום' המקצועיים, אלה המוכנים בכל רגע נתון לעשות מכירת סוף עונה, לסגור את הבסטה וללכת, כמובן מוכנים לקיים רק את חלקה הראשון של המשוואה. לתת, לוותר, לסגת ולהחזיר.

ויש קבוצה גדולה יותר האומרת. כן, יש על מה לדבר. כן רוצים שלום. על המחיר, כמה ולמי, נדבר רק במשא ומתן אמיתי. המשא ומתן חייב להיות אמיתי והשלום עליו אנחנו מוכנים לדבר חייב להיות אמיתי, על פי נביאי ישראל.

יש עוד דבר שחייבים להזכיר כאן. יהירות ישראלית. כן, יהירות, שחצנות וגאווה חולנית האומר שכאילו יש כאן שתי קבוצות. האחת, היודעת מה טוב לנו, מה וכמה צריך להחזיר ולתת, ולא משנה למי. ולעומתם יש את אלה האומרים שאין כאן תרופת פלא. מדובר במשא ומתן קשה מול אלה שהשקר והכזב הם חלק מאמונתם וחובתם מול 'האויב הציוני-יהודי'.

הבעיה היא שמתוך שלוש הקבוצות: לתת ולהחזיר הכל, לשבת למשא ומתן על שלום אמיתי והערבים-פלסטינאים עצמם, שתי קבוצות לא משלות את עצמן אלה המתקראים מרכז-ימין והערבים עצמם. הקבוצה השלישית, השמאל, ממשיכה כל השנים לשחק עם עצמה, ורק הסיסמאות והמנהיגים שלהם מתחלפים, חוץ משמעון פרס.

הסיסמא 'רק לא ביבי', יסתבר בסוף, שהיא-היא תעודת הביטוח שבנימין נתניהו ירכיב שוב את הממשלה ויעמוד בראשה.

מה זאת אומר 'רק לא ביבי'? מה זה אם לא שחצנות ויהירות של מחנה השמאל.

הבעיה של השמאל שיש בו אנשים מוכשרים, באמת. אנשים שבאופן אישי מעולים, אבל אין להם תחמושת. אין תחמושת, לא בגלל שהיא אזלה מהמחסנים, אלא בגלל שהיא לא רלבנטית. זה כאילו שהם מבקשים להילחם מול טנקים ומטוסים עם מקלות ואבנים.

וכאשר אין תחמושת, מה עושים? בדיוק מה שעושים כשאין תחמושת. משתמשים בנשק לא רלבנטי. מפריחים סיסמאות שקריות, מסובבים סביבונים, משתמשים בילדים רעבים (שלצערנו תמיד היו כאן) ומוציאים את שמעון פרס מהנפתלין.

איני רוצה לחלק ציונים למנהיגי השמאל דהיום על יכולותיהם לנהל עסק כל-כך מורכב, רק אומר שלא כל כספר בבנק יכול להיות מנהל בנק כמו שלא כל מי שהיה שר או שרה או שוררת הוכשר בהכרח להיות ראש ממשלה.

ומה לדעתי הצנועה צריך לעשות עכשיו?

היות ופיתרון מדיני עם הפלסטינאים אינו אופציה ממשית והאיום על גבולות מדינת ישראל, יותר מממשי, על הממשלה הנבחרת והעומד בראשה לנהל את המשבר עם הפלסטינאים, להיות ערוכים ומוכנים לכל איום מבחוץ ולהתרכז, הן בהקצאת משאבים והן בהקצאת הון אנושי לפיתרון הבעיות החברתיות כלכליות של מדינת ישראל.

 

…אז יש עניים או אין עניים?

הופתעתי, כמו פרס לקום בבוקר ולגלות שיש עניים בישראל. מזל שיש לנו את עמותת "לתת" שראשיה יודעים גם לקבל

אחד הנושאים הכאובים (באמת) במדינת ישראל ובעולם בכלל, הוא העוני. העוני בא לעולם עם האדם. מי שאומר שאפשר לחסל את העוני, משקר במצח נחושה. אפשר למזער, לצמצם להקל, אבל לחסל?! נו, באמת על מי ועל מה אתם עובדים.

…הדוח על מצב העוני והעניים במדינת ישראל מתפרסם שנים, וזה בסדר גמור. כל ממשלות ישראל בעשורים האחרונים נושאים באחריות באי צמצום העוני ובטיפול רציני בו.

מקובל במדינות מתוקנות שהאחריות על פרסום נתונים מעין עושה המדינה באמצעות זרועותיה המתאימות. אצלנו מי שרשאי לפרסם הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), ביטוח לאומי ועוד. בטח לא עמותה (לתת) שעל אף שרבים מתנדבים בה, מנהליה ומנכ"לה זוכים לשכר ותנאי זהב ביחס לשוק הישראלי.

ש'לתת' יפרסמו דוח על העוני?! זה כמו שחולה יבדוק את עצמו, יקבע דיאגנוזה, ירשום לעצמו תרופות וינתח את עצמו… זה כל כך לא רציני, כל כך שקוף עד שאפילו נשיא המדינה לשעבר, החשוד באובססיות להפיל את ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו, קפץ על הממצאים של 'לתת' ולקח אותם בשתי ידיים ויצא במתקפה על ראש הממשלה.

כאמור כל ממשלות ישראל, כולל הממשלה בה עמד בראשה שמעון פרס לקתה במידה זו או אחרת בעיוורון, בכהות חושים ואפילו מהתעלמות מהמסכנים, העניים, השקופים שבחברה הישראלית.

ולכן, ההמלצה מופיע בסוף האייטם הקודם, ולא נחזור עליה שוב.

 

 

 

למי שאין עבר אין עתיד

הסיכון בלהצביע עבור מפלגה עם שורשים גובר על הסיכון בלהישאר עם זיכרונות עמומים אחרי הבחירות

יש איזושהי אגדה שאומצה על ידי מצביעים רבים האומרת שבמערכת בחירות מותר להבטיח הבטחות ומותר לא לקיים אותן אחרי.

אז זהו, שזו לא אגדה, לפחות אצל חלק מהמצביעים. וזה מזכיר לי ימים עברו שבצעירותנו היו בנים אשר היו מבטיחים כל מה שהנערה בה חשקו רצתה וציפתה לשמוע. היה לי חבר כזה ש'השיג' כל נערה שחפץ בה, כמעט.

פעם שאלתי אותו "תגיד, לא מפריע לך שאתה משקר כדי להשיג משהו שכנראה לא היית משיג אם לא היית משקר?". ומה ענה לי אותו חבר. "אני לא משקר. כי שנינו יודעים שאני משקר, אני כדי להשיג אותה, והיא כדי לשמוע את מה שהיא אוהבת לשמוע".

ככה זה אצל חלק מהפוליטיקאים וחלק גדול מהמצביעים. שני הצדדים יודעים את הכלל הזה ונוהגים על פיו.

כי אחרת קשה להבין כיצד מגיעים 'פוליטיקאים' עם מקסמי שווא, מבטיחים הבטחות שאינם מסוגלים לקיים או אינם מתכוונים לקיים, גורפים מספר מנדטים לעיתים בעל שתי ספרות, גורמים נזקים ונבלעים בתהום הנשייה.

אם כל אחד יבדוק את רשימת המפלגות בעשורים האחרונים שפיארו שמות נוצצים, מפקדים בכירים, אנשי עסקים מצליחים וסתם שרלטנים, היכן נמצאים היום המפלגות, ראשיהן וחבריהם, ההפתעה תהיה גדולה.

מדינת ישראל חייבת להכריע בין הגישות השונות לפיתרון בעיותיה בתחומי החיים השונים וראוי ורצוי שאנחנו המצביעים ניתן תוקף בהצבעתנו למפלגות שורשיות, עם עבר ועשייה במובן ש'למי שאין עבר לא יהיה עתיד'.

ההצבעות החוזרות ונשנות למפלגות אווירה, אלה הקולטות את התיסכול של הציבור, ראוי שיצטמצמו.

הצבעה עבור מפלגות שורשיות מבטיחה דבר אחד לפחות, יש אל מי לבוא בטענות. יש את מי להעניש ויש תקווה שיהיה שינוי בעתיד.

 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad