ונפתח בבדיחה.
משה רצה להיות טיס והחל את המסלול. אחרי תקופה הוא הודח וניתנה לו האפשרות לבחור לשרת בחייל אחר על פי בחירתו.
'משה, לאן תלך?' הוא נשאל 'לנ.מ' ענה משה ללא היסוס.
'קיבלת' אמר לו קצין המיון ושאל 'רק תגיד משה, למה דווקא לנ.מ?'. 'אם אני לא טס, אף אחד לא טס…', ענה משה…
טוב אחרי הבדיחה הקלילה הזאת,
לאור או לחושך מה שמתרחש בקריית שמונה ובמדינה בכלל מתבקשות השאלות הבאות. וזכרו, מדובר רק בקושיות.
האם זה חכם או נכון לשפוט כל מעשה, כל אמירה, גם כאשר הסיטואציה מורכבת מאוד ולא ברורה דיה?
האם זה חכם או נכון ללכת עם כל עניין 'עד הסוף'?
האם זה חכם או נכון לנקוט עמדה אקטיבית ובלתי מתפשרת בכל נושא שעומד על הפרק, גם אם אין לך צל של מושג בנושא?
האם זה חכם או נכון להיות שבוי וכבול למה שחשבת שאתה יודע, או לנסות להקשיב ואולי לשנות, אחרי ששמעת?
האם זה חכם או נכון לרסק כללי משחק קיימים לפני שיש כללים אחרים במקומם?
האם זה חכם או נכון לזרוק אבנים על אחרים כאשר אתה עצמך יושב בבית מזכוכית?
האם זה חכם או נכון להטיף לאחרים כאשר נוטף ממך יותר מקורטוב ממה שאתה מטיף נגדו לחבריך?
וקושיה אחרונה, אנחנו נעים כל הזמן בין החכם לנכון, וזה מתעצם בימים אלה יותר ויותר, ולא רק בגלל שפסח קרב.
ולכן אחתום בקושיה אחרונה ואשאל, כיצד עַם הגורר אחריו שלושת אלפי שנים של מכאוב, דמע ולְקַח', ובעיקר ניסיון, לא יודע לתפעל בצורה נכונה מדינה שהיא בקושי בת שישים ושמונה?
תעסוקה, וולקני למשל
הדברים נכתבים לא בגלל שמישהו חלילה לא רוצה שמכון וולקני יועתק לגליל, אלא בגלל שהאופן בו מציעים להעתיקו ימנע בסופו של דבר את העתקתו לגליל.
…לפני מספר עשורים היו מעטים, אם בכלל שזיהו נכונה את הבעיה, בהא הידיעה של הגליל, התעסוקה.
מקהלת הפוליטיקאים וכל מי שראה בעצמו סוג של בשורה מנהיגותית דיקלם כמנטרה כל נושא מלבד נושא התעסוקה.
היום למרבה השמחה קיימת הכרה מקיר לקיר שאם לא תהיה כאן בגליל תעסוקה מגוונת ולרבדים רבים בחברה, לא תהיה תקומה לחבל ארץ זה.
היום קיימים מנועי צמיחה לא מעטים בתחום התעסוקה וחלקם מתבסס על ההון האנושי, על הידע שהולך עם האדם לכל מקום.
המכללות האקדמיות שהתפתחו בעשורים האחרונים בתל חי, צפת, קצרין והכנרת, לצד מכוני מחקר דוגמת מיגל, ופתיחת בית הספר לרפואה בצפת, יצרו תשתית אנושית הסוחבת אחריה תהליך התפתחותי מעניין, שאם יצליח, תהיה זו בשורה גדולה לכל האזור.
התשתית המנהיגותית הפכה את החזון למציאותי ואשכול הגליל המזרחי המונה היום כשבע עשרה רשויות ממטולה, קריית שמונה, דרך חצור, צפת טבריה וקצרין אחראי למהפך המהותי שהתחולל כאן.
אם בעבר כל ראש רשות, קטנה כגדולה, חש את עצמו מלך העולם בטרפוד הרשות השכנה, ובזה הסתכם הישגו, היום, בזכות שיתוף הפעולה בין הרשויות רואים ניצנים של הצלחה, פלטפורמה שתישא את החזונות של כולם.
הגליל לא יכול להתרומם בשום פנים ואופן בלי הסיוע של הממשלה, ולא בגלל שכאן לא מסוגלים, אלא בגלל כללי המשחק הכלכלי שהממשלה ושלוחותיה קובעים.
המכשיר המרכזי היה ונותר מחירו של הכסף המושקע כאן והרווחים שיצמחו למשקיע. או במילים אחרות, המיסוי על צורותיו השונות.
האקלים הממשלתי אוהד מאוד את האזור כאזור, וראשי הרשויות השכילו לשלב ידיים ולאטום סדקים שדרכם היו מי שפעלו בעבר לצורך 'הפרד ומשול'. ממשלות ישראל לדורותיהן, השרים וגם חברי הכנסת משכו אליהם את אנשי שלומם, צ'יפרו אותם בנדיבות, וגם הרחיקו אותם מחבריהם ראשי הרשויות האחרים.
ואם נחזור למה שפתחנו, העברת מכון וולקני לגליל, הסיכוי שוולקני יעבור יקטן ככל שהדבר יהיה תלוי בסגירתו בראשון לציון.
הסיכוי שיהיה כאן מכון וולקני יגדל ככל שהממשלה תחליט להקימו ללא קשר למכון בראשון לציון. כי מה לעשות, כאשר פוליטיקאים מחליטים החלטות מן הסוג הזה מה שקובע בסופו של דבר זה קהל הבוחרים, ובראשון לציון רבתי יש יותר מצביעים מאשר בגליל.
לנוכח חשיפת המנהרה בדרום, אנחנו שבים אל הקולות והתלונות שהשמיעו תושבי הגדר לאורך הגבול עם החיזבאללה רק לפני מספר חודשים.
עכשיו, אחרי הגילוי הזה אני ממש לא שקט. מה זאת אומרת לא שקט? לא שקט מהידיעה שגם כאשר צה"ל אומר ש'הכל בסדר אין מה לדאוג', אני שומע ש'ממש לא בסדר וחייבים לדאוג'.
אין זה אומר שאינני מאמין בצה"ל כצבא הגנה לישראל, אלא שאינני מאמין לצה"ל בעניין המנהרות. וזה הרבה.
כמו תמיד, אין בכוונת הדברים להפחיד או להכניס מורך בלבבות, אלא להעמיד את ביטחוננו האזרחים במקום הראוי להם, בחיים.
החיזבאללה זה לא חמאס.
חיים ומוות (פוליטי) ביד הלשון
האמירות (החלקיות) שמנעו מהשמאל להגיע לשלטון
"הם לא נחמדים" ראש הממשלה גולדה מאיר.
"נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים" אורי אור.
"צ'חצ'חים" דודו טופז.
"מנשקי קמעות ומזוזות" יאיר גרבוז.
האם האמירה הזאת תעצור את המרוץ לצמרת של ח"כ אראל מרגלית?! ימים יגידו
"תחזירו לנו את המדינה קיבינימט" ח"כ אראל מרגלית.
