כמעט באותו עניין. חסינותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו והקמת וועדה שתדון ותחליט שלא לקבל את בקשתו.
בני גנץ, נאמר באיפוק ובכבוד הראוי, שיש לך שני מסלולים להמשיך ולטעון לכתר המנהיגות ואולי לממש את החלום שנפל עליך, להיות ראש הממשלה.
המסלול הראשון, (להלן 'המסלול הירוק'). להתמודד מול בנימין נתניהו בקלפי בתאריך 2.3.2020, למניינם, ולקוות שתזכה ברוב מפלגתי או גושי, ולנסות להרכיב ממשלה. בעבר קיבלת הזדמנות פז ולא ניצלת אותה.
המסלול השני. ללכת במסלול הנכלולי שאני מניח מייעץ לך אבי ניסנקורן, לכאורה, בוגר המוסד הוותיק לקומבינות 'ההסתדרות', לשחק במשחקים ילדותיים, מביכים שרק מורידים ממך עוד ועוד מסכות וקליפות במובן שכל עוד אתה שותק, אתה נחשב לחכם יותר…
ובאשר לתשובה לשאלה הגאונית, 'מדוע לא להקים עכשיו וועדה שתדון בהסרת החסינות שביקש ראש הממשלה בנימין נתניהו?'. ובכן, כל ילד, כן ילד פוליטי יודע שהגענו למצב הזה בגלל שלא אתה ולא נתניהו הצלחתם להקים ממשלה והכנסת פוזרה, התפוגגה, שלחה את עצמה לקלפי. אלא מה?! אותה כנסת, היום אחרי שפוזרה, תשמח 'להעיף' את המתמודד, בהא הידיעה, בנימין נתניהו מדרכם של רביעיית ה–פוליטביורו שבראשה עומד בני גנץ, במארב פתע.
והגרוע מכך שהחבורה הזאת, שכאמור היא תוצר של משרדי פרסום, תחליק ללשכת ראש הממשלה בלי הצורך להתמודד בקלפי. דמוקרטיה בתפארתה.
בני גנץ, הסגנון ה'צה"לי שאתה וחבריך מנסים להכניס למגרש הפוליטי, ראוי ורצוי שיישאר בעברכם הצבאי. פוליטיקה, זה כבר סיפור אחר, משחק לגדולים.
ואלה הרגעים שאני מתגעגע לאברהם ביטון ז"ל, אם אתם יודעים על מי אני מדבר…
כשהתקשורת עושה את מעל המקפצה
למי שמתכחש למציאות, אז נזכיר. המפלגות נמצאות עמוק-עמוק עד צוואר במערכת בחירות, ולא שום דבר אחר.
עכשיו, אחרי שאנחנו מיושרים מבחינת גבולות השיח, נאמר שיש לנו עוד שחקן בהרכב הראשון שעלה למגרש הפוליטי, וההנחיות שלו זה לכסח את שחקניה של קבוצה אחת, קבוצת מפלגות הימין.
שמו של השחקן הוא, התקשורת, חלקים בתקשורת הישראלית.
הנה דוגמה. אלף בית של חדשות ואקטואליה זו זכות העריכה וניפוי החומרים שאינם רלוונטיים לידיעה החדשותית. לא סוד הוא שבעלי עניין, לא רק בפוליטיקה יעשו כל מאמץ להשחיל פרסומת סמויה או גלויה, מסרים עטופים בצלופן לחדשות ולאקטואליה. הדבר חמור ודוחה, אולם כאשר מדובר בפוליטיקה, הדברים חמורים שבעתיים, וכאשר מדובר ברדיו ציבורי (כאן רשת ב' וגלי צה"ל) הדברים חמורים פי שבעים ושבע…
…היות וחובת ההוכחה מוטלת עליי בהטילי דופי בהתנהלות השערורייתית וחסרת הבושה של מי שאמור לשרת את האמת, אמון ציבור המאזינים וההגינות, אביא שתי דוגמאות (יש עשרות…).
יום רביעי השבוע בתוכנית 'מה בוער' בגל"צ, של רזי ברקאי, הכהן הגדול של השמאל הסמוי בתקשורת הציבורית.
השדר מעלה לריאיון את פרופ' שבח וייס (מורי ורבי במדע המדינה) מי שידוע בגאונותו ובזיכרון הפנומנאלי למספרים ואירועים, לשיחה על כך שנשיא פולין יחרים את הטקס לציון שבעים וחמש שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ ב'יד ושם'.
ברקאי נקט בתרגיל העבש של 'בוא נניח מארב למרואיין' ושאל אותו "כיצד אתה (שבח וייס) היית נוהג, לו אתה יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין?'. שאלה לגיטימית ומארב לגיטימי, אם עדיין העיתונאי הוותיק נהנה ממשחקי ה'נדמה לי' של עיתונאים מתחילים ומתלהבים.
לא אחד כשבח וייס יתרגש מהסיטואציה שנכפתה עליו, והוא השיב כמנהגו בקודש ובקתדרה.
אחרי שניים-שלושה משפטים, כאשר הבין ברקאי שהתשובה של פרופ' וייס אינה עולה בקנה אחד עם מה שהוא חיפש (חיזוק לטענה האומרת שעל יולי אדלשטיין לקבל החלטה על הקמת וועדה שתדון ולא תאשר את בקשת החסינות של נתניהו…).
בין היתר הסביר פרופ' וייס, שכאמור היה יו"ר הכנסת ה-13 שמבין האופציות הנהוגות בארצות הברית ובריטניה, אנחנו קרובים למודל האמריקאי בו יו"ר בית הנבחרים/הכנסת, הוא קודם כל פוליטיקאי שנבחר לתפקיד כפוליטיקאי הבא ממפלגה ויש לו אג'נדה פוליטית-מפלגתית.
פשוט לא ייאמן כיצד ברקאי הפך תקליט, קטע ונכנס לדבריו של המרואיין (טריק זול ונבזי) וזרז את וייס לקטוע את דבריו ולסיים… לא ייאמן שעדיין יש עיתונאים החושבים שהעובדה ש: המיקרופון, המצלמה או העיתון בידיהם, הם יכולים לשלוט על החלטתו של המאזין באשר לעמדתו. לא ייאמן.
דוגמה שנייה. באותו יום (רביעי) ביומן הצהרים של 'כאן רשת ב', העבירו בשידור חי ולא ערוך משך מספר דקות את 'התייחסותו' 'עמדתו' של בני גנץ יו"ר 'כחולבן' לשורה של אירועים חדשותיים, בלי לשאול, בלי לעצור בלי שום דבר שמזכיר 'עיתונות מקצועית ציבורית'.
שוב זה קורה לעיתונאית אסתי פרז-בן עמי, שוב היא מעמידה את שרותיה לטובת צד אחד של המפה הפוליטית ושוב היא בטוחה שמאזיניה דיסלקטיים, אינפנטיליים חסרי דעת, ואולי הכל יחד.
האמת?! מתחיל להימאס מהשכונה שכופים עלינו בתחנות השידור הציבורי (השידור הפרטי זה סיפור אחר…).
עצוב שגם אחרי ש'התקשורת' מופיעה בתחתית סולם האמון של הציבור בסקר של 'המכון לדמוקרטיה', עדיין לא מרתיעה עיתונאים מלהמשיך בדרך הקלוקלת הזאת.
השב יועצינו כבתחילה
מה עושים כשה'יועץ' מתחכם?!
אתם יודעים?! ההתחכמות היא אחד מכלי הנשק של מי שחושב שהוא מעל העומד מולו בויכוח. זה בדיוק, אבל בדיוק מה שקורה עם הפרסה ששמה היועץ המשפטי של הכנסת, חוות דעתו, ניגוד העניינים עליו הוא חתום בשל היות אישתו בצוות הפרקליטים והמשנה להיוהמ"ש שידיה בהמלצות להעמיד את נתניהו לדין על שוחד.
מתוך קולגיאליות ופוליטיקלי קורקט ח"כים ועו"ד פותחים ריאיון בנושא ב-'אייל ינון ישר, ומקצועי', סוג של ליקוק לייט למי שיש להם חשש ממנו וממעמדו.
אולם האמת, שינון, על פי התנהלותו בעבר, הוא לא בדיוק הדוגמה שצריך להביא כאשר מדברים על 'יושרה'. מי שדאג לעתידו על חשבון הקופה הציבורית, לכאורה, אינו יכול לשאת את לפיד ההגינות. ומדוע?! ינון חתום על טופס התחייבות 'לניגוד עניינים' כי אשתו היא …המשנה ליוהמ"ש וחברה בצוות שעבד על אישומי ראש הממשלה נתניהו.
כל אדם סביר היה עוצר כאן, ואומר "לא נוגע, ואל תביאו בפני שום עניין שמריח בנימין נתניהו. אני חתום על 'ניגוד עניינים' בגלל אישתי. תודה" ומהרגע הזה הדבר היחידי שינון אייל היה צריך לעשות אם היו מביאים לפתחו עניין שצרוף המילים 'בנימין נתניהו' היה מתנוסס עליו, זה לזרוק אותו מכל המדרגות.
אבל לא בן האֵלים ינון אייל ינהג כאחד האדם. הוא מתחכם, מתפלפל, מתמרן ועוסק במה שאסור לו לעסוק בו, בנימין נתניהו.
ולכן, בשלב הזה לא נותרה ברירה להבהיר לעו"ד ינון אייל שאת הכרטיס הצהוב הוא קיבל על 'חוות הדעת' שהגיש ואת הכרטיס האדום הוא יקבל אם ימשיך להתחכם. פשוט וברור.
יעקב אחימאיר
כמה עצוב היה לי לקרוא את הידיעה שבתאגיד השידור החליטו להוריד מהמסך את התוכנית 'רואים עולם' שעורך ומגיש העיתונאי, חתן פרס ישראל יעקב אחימאיר.
אחימאיר אחד מהנפילים בעיתונות הישראלים שלאחר מלחמת ששת הימים, הוא מופת ודוגמה להגינות, ממלכתיות, מקצוענות ויושרה שקשה למצוא היום בעיתונות הישראלית.
מהרגע שה-'צהוב' השתלט על חיינו, לעיתונאים כיעקב אחימאיר לא היה סיכוי.
האיש האציל והנדיר הזה התארח לעיתים קרובות בתוכניתי ב'רדיו קול הגליל העליון' ובשיחות מקדימות ביקש תמיד שלא אעטיר עליו תארים גדולים, אלא אסתפק ב'עיתונאי'. כל-כך צנוע, כל כך אנושי..
לפני שמישהו זורק לחלל האוויר את גילו, (כמעט שמונים ואחת), אקדים ואומר, שבניגוד לעיתונאים רבים, הוא, יעקב אחימאיר עמד בחזית המאבק למניעת סגירת ערוץ 1 רק לפני זמן לא רב. ממרומי גילו, ניסיונו ואחריותו, השתתף אחימאיר בהפגנות אין ספור כשהוא נושא שלטי מחאה בחום הקיץ הלוהט של יולי-אוגוסט. אה, אז זה לא קשור לגיל… .
רגע. אז מה הסיבה שתוכניתו 'רואים עולם' (היחידה בערוצי הטלוויזיה) הוחשכה?!
צדקתם. הוא לא בצד הנכון של 'הדעה'. הוא לא מתזמר את דעותיו כך שינעמו לאוזניים לא ימניות, לא פטריוטיות ולא משמיעות את הנהמה הנכונה…
אני מקווה, כרבים וטובים, שרוע הגזירה תוסר. אני מקווה שתמצא המסגרת הנכונה לאפשר ליעקב אחימאיר לעשות את הדבר שהוא יודע לעשות הכי טוב, עיתונות משובחת. וכן, גם להביע את דעותיו הימניות.
כמעט שכחתי. תמונת הראי של אחימאיר הוא ירון לונדון… האיש שעבר דרך הדלת המסתובבת בין ציבור לפרטי (מותר לו) ועכשיו הוא מגיש תוכנית אקטואליה סוליקו בערוץ 'כאן 11'. יכול להיות שלונדון כן מחכה לירון ולא לאחימאיר בגלל השוני בדעותיהם?! מה פתאום?! איך אני חושב על זה בכלל… ירון לונדון…
