מיכאל נולד ב-1915 בלטביה, בגיל צעיר התייתם מאמו, וגדל בבית סבתו. הוא נישא בגיל עשרים לאסתר ואב לשלושה ילדים. במלחמת העולם השנייה ברח עם משפחתו לסיביר. עם תום המלחמה עבד במשך שנתיים עם פליטי מלחמה יהודים באירופה. בגיל 33 עלה לישראל באוניית המעפילים "אינדבר". עם הגעתו לארץ התגורר בבנימינה ואחר כך התיישב בקיבוץ כפר בלום, שם הוא התגורר במשך כל חייו. לאחר תקופה קצרה בה עבד בחקלאות החל לעבוד בהוראה עם ילדי עולים מארצות צפון אפריקה. בהט היה ממקימי חוג התנ"ך בבית נשיא המדינה.
בתחילת שנות השישים נמנה מיכאל בהט עם מייסדי בית הכנסת בכפר בלום, דבר שהיה יוצא דופן בקיבוץ של אותם הימים. היה זה ביוזמה משותפת שלו ושל הורי החברים, פליטי השואה, שהגיעו לקיבוץ לחיות בו לצד בניהם. מאז ועד היום מתקיים מניין בבית הכנסת. את אמונתו הסביר "הורדתי את אלוקים מן השמים ונטעתי אותו בלבבות חניכי. אלוקים הוא מושג שאין בו ולו קמצוץ של גשמיות. אני מגדיר את זה כאידיאת העל, אבי אבות כל האידיאות שהיו ושיהיו. האדם, ורק הוא, מכל היצירה הענקית הזו, האינסופית שנקראת יקום, הוא המייצג הבלעדי של האידיאה הזו והוא הנושא שלו".
מדברי ההספד של גיורא זלץ ראש מועצה אזורית הגליל העליון מהלוויה:
מיכאל, חבר יקר. קצת משונה לקרוא חבר לאדם שההיכרות האמתית שלך איתו, החלה כשהיה בן 97. בשיחותינו ליד השולחן הקבוע במלון פסטורל במיילים שהחלפנו ובטלפון קראת לי ידידי ורעי, ואני מיכאל, רואה זכות גדולה לקרוא לך חבר. בתחילת השיחה תמיד שאלת, נו, כמה זמן יש לנו, אתה הרי איש עסוק? עד 120 אמרתי לך, והתכוונתי לכל מילה.
החדות, היצירתיות, החשיבה האחרת, השונה, כאשר הם נשענים על ידע אין סופי כמעט וניסיון חיים עשיר הם מתנה גדולה לאלו עבורם היית מורה דרך.
"אי אפשר למות פעמיים" ו"אין הלוויות שמחות", אנחנו נפרדים ממך היום, את זה אי אפשר לשנות, חשוב לי שתדע שיש כאן אנשים שמחים.
אנשים שמחים על המתנה שקיבלת, 100 שנים של עשייה, של יצירה, של חשיבה אחרת וחדה, של איש משפחה למופת.
גם אני שמח, מיכאל, על הזכות שהייתה לי ליהנות מהמתנה הזו, להכיר אותך. אני רוצה שתדע שהשיחות אתך, מה שלקחתי מהן, יישאר איתי, ילווה אותי וישפיע על חיי מכאן ועד בכלל.
יהי ברוך, איש יקר.
