האדם נולד באופן טבעי כשהוא שמח כמו שרואים אצל ילדים קטנים, אך במהלך החיים ישנן סיבות שגורמות לשמחה הטבעית להיפגע. ברגע שהוא מנטרל את הסיבות האלה, הוא חוזר לשמחת החיים הטבעית שלו. הסיבות לכך יכולות להיות קנאה, אכזבה ויותר מכולם – חוסר סיפוק בחיים, כלומר לא טוב לו. משום מה.
שלמה המלך כתב בקהלת "וגם הנפש לא תמלא", כלומר נשמת האדם היא רוחנית ולכן לא ניתן למלא אותה בחומר גשמי. ולכן כשלא טוב לאדם בחיים, והוא מרגיש חוסר סיפוק הוא מחפש עניין חומרי כדי למלא את עצמו. הוא חושב שאם יחליף רכב, יטוס לחו"ל, יאכל במסעדה יוקרתית יהיה לו טוב יותר, אך הוא לא מבין שלא ניתן לקחת חומר ולהפוך אותו למזון רוחני.
לעיתים אחרי שהחומר לא הצליח למלא את חוסר הסיפוק , אדם מנסה לעלות לקומה גבוהה יותר, והרסנית יותר, הוא יכול לפנות לשתייה ועישונים שמוציאים אותו מהשפיות ומכניסים אותו לבועה שמנתקת אותו לכמה רגעים, בהם הוא שוכח שלא טוב לו. אך ברור שזו רק התנתקות זמנית, כי כאשר הבועה הזאת מתפוצצת והאדם נופל לקרקע המציאות, הוא צריך מינון גבוה יותר.
כשהגוף מאותת על רעב, מובן לנו שאם ניתן לו מזון הוא ירגע, כך אנחנו גם חושבים שאם ניתן לנשמה להתלהב או להתרגש אז היא תתמלא. אך בדיוק כמו הגוף, גם היא יכולה להתמלא לפרק זמן מסוים, ולאחר מכן תאותת שוב "אני צריך משהו נוסף".
בגלל שהנשמה היא משהו רוחני, היא גם צריכה מזון רוחני, רק כך היא תהיה מאושרת. חז"ל אומרים במדרש שהדבר דומה למשל על בת מלכים שהתחתנה עם אדם פשוט מהעיר. גם אם הוא יביא לה כל דבר היא לא תתרגש, הרי הגיעה ממקום גבוה של עושר ואושר. גם אם הוא יביא לה תכשיטים, בגדים, או ארוחת בוקר מפואר, היא לא תסתפק או תתלהב, שכן היא הגיעה מארמון המלוכה. אומרים חז"ל, כך היא הנשמה. אפילו אם יתן לה האדם את כל מה שבידו לתת לה בעולם הזה אינם כלום לה. "לפי שהיא מהעליונים", נכתב בקהלת, ולכן אדם צריך להכיר ולהבין את מבנה הגוף, הנפש והנשמה שלו, וכמו שמטעינים פלאפון בחשמל, ורכב בדלק, כך גם הנשמה צריכה מזון רוחני במינון מספיק ובקביעות.
מנטוריזם
למילה מנטור יש מספר מילים דומות מרצה, יועץ אישי, קאוצ'ר, גורו.
הפירוש הוא, אדם המשמש כיועץ או מדריך, לרוב בעל ניסיון עשיר בתחום התמחותו. אותם מנטורים עושים אימון אישי, סוג של תהליך המכוון לסייע לאנשים מתפקדים להציב ולהשיג מטרות, להתגבר על מכשולים ולשמר מוטיבציה. לכאורה מבורך, אדם עם יכולות גבוהות עוסק בפסיכולוגיה ומוטיבציה, ובסה"כ עוזר לבני אדם. הוא עושה את זה עם המון כריזמה, נוכחות ויכולות לסחוף אחריו לבבות ונשמות.
ישנו מנטור מפורסם, אולי הכי מצליח בעולם, אנתוני (טוני) רובינס, מארצות הברית, בכך שהוא מקיים ומעביר סמינרים גדולים וכן הרצאות העוסקים באימון אישי, בהתמודדות עם פחד ובהצלחה בחיים.
באופן כללי, עם התקדמות הזמן המודעות ליועצים ומאמנים גדלה מאוד. כיום יש יעוץ לזוגיות, לחינוך ילדים, לאכילה רגשית, להתנהלות כלכלית נכונה וכו' וכו'. ולכן כל מנטור שיכול לעזור ולשפר את חייהם של הפרט או הכלל, הרי זה מבורך.
אך כמו כל דבר טוב, גם התחום הזה נפרץ ו"מוזל" לעיתים, כשכל אחד עם כריזמה, חליפה, מצלמה ודף מצליח בפייסבוק הופך למנטור, קואצ'ר, מרצה בחסד עליון.
בואו ניגש לתכל'ס. שלחו לי קטע מתוך הרצאה של בחור בן 30 בערך (לא משנה שמות), בה הוא פורס את משנתו לגבי "מה היא הצלחה בחיים", בפני אולם מפוצץ בקהל צמא ורעב להצלחה. באופן אישי, דבריו לא נשמעו לי נכונים, אז ניגשתי לגוגל ויוטיוב כדי לשמוע אותו ברחבה.
אחרי 15 דקות כבר לא הצלחתי להמשיך למשמע דבריו הצורמים, בעיניי כמובן.
מבחינתו, הצלחה זה כסף, וכסף זה הצלחה. אם יש לך כסף אז אתה מאושר, אין לך מחלות, אין בעיות, אין צרות. ולמעשה העולם עומד על שלושה דברים כסף, ממון והון. ולשם כך הוא מסביר איך עושים כסף ומצליחים. במשך ההרצאה הוא נותן שוב ושוב דוגמאות על עצמו כיצד הצליח, וכיצד אין לו דאגות, ואיך היה חכם והשקיע בסרטוני פייסבוק שיפרסמו אותו. אגב, על כך אין לי שום מחלקות, הוא אכן הצליח למלא אולם שלם כשכל אחד משלם מאות שקלים העוברים לכיסו. כנראה שהוא באמת יודע איך לעשות כסף ע"י מכירת אשליות, מטובלות בכריזמה, תנועות גוף "נכונות", עשרות אלפי לייקים, ומופע יח"צ שלא היה מבייש אף אומן אחר.
זה מאוד צפוי לכתוב במדור יהדות נגד אדם שמציב בראש פירמידת החשיבות כסף לעומת רוח, הצלחה בעסק, לעומת הצלחה בזוגיות, וכל זה כשאין מילה אחת על מוסר, יושר, כנות ובוודאי לא על הצלחה בחינוך ילדים. אך באמת שזה לא עניין דתי או אישי, אלא הגיוני.
אז מה המסר כאן? האם על כל בעיה לרוץ לרב? לא בטוח שהוא הכתובת לכל הפניות. אבל מה שכן, כשאתם מקבלים הדרכה, טיפים, מוסר, השקפה, אימון וכו', כדאי שהאדם שלפניכם יהיה בעל ערך וערכים אמיתיים, שדבריו יהיה מבוססים, מדעית או מניסיון אישי, ולא מבוסס ע"י היכולת לשלהב את הקהל.
5 צימוקים לט"ו בשבט (עדיף בבוקסה)
בני האדם, גרסת תש"פ כבר לא זקוקים לחסדי הטבע כדי לחיות בצורה טובה. אפילו טובה מאוד. את האדם שחי בדירה עם ארבעה קירות, גג, ארון חשמל, תמי 4 וטלויזיה לד, חכמה, 60 אינצ' שמציגה כל ערב את דני רופ, כבר לא ממש מעניין מצב מזג האויר, כיון הרוח מהים והמפה הסינופטית, משום שיש לו מזגן/תנור עם כוחות של סוס, שבכל מצב יתעלם מהשורר בחוץ ויהפוך את רצונותיו, במקרה הזה, טמפרטורת החדר למציאות קיימת. כך למשל כל מלאכות הזריעה, קצירה, אפייה וכו', נמנעות ממנו כאשר האדם הפשוט ניגש למאפיה הקרובה לביתו וקונה שלל לחמניות במחיר זעום. לפיכך, הטכנולוגיה מסייעת לאדם להתגבר על המגבלות שהטבע מציב בפניו.
הקידמה והטכנולוגיה אכן העניקו לעולם דברים טובים ומופלאים שהפכו את המודרניזציה לדבר נשגב, אך מצד שני היא הפכה את האדם להיות עצלן, ולעיתים אף תלוי בה. כשהאדם מקבל כל כך הרבה דברים מסובכים וקשים, כמעט ללא עמל וטרחה, הוא הופך לתלותי, מה שהופך את יצר העצלנות לזמין מאוד.
אם בעבר הגעה מעיר לעיר הייתה כרוחה במסע מפרך הכולל ציוד, חמור ותכנון של מבצע צבאי, היום ניתן להשתמש ברכב, אוטובוס, רכבת או מטוס כדי להגיע במהירות המחשב ליעד המבוקש.
אם בעבר כדי למסור הודעה היית צריך יונת דואר, איגרות ונוצות, היום ניתן בסה"כ לשלוח הודעה סלולארית, אי-מייל או וואטצאפ, מסנג'ר, אינסטוש, טלגרם, טיק טוק, והכל בצ'יק צ'אק. המיקרוגל, הגיר האוטומט וה-MP3, משיגים את מבוקשנו מהר יותר מבואו של הרעם אחרי הברק. אין בזה שום דבר פסול, ולהיפך, כל הקדמה רק מקצרת תהליכים, אך מצד שני היא מקצרת לנו את הסבלנות. הכל נעשה כל כך מהר, ככה שאם דבר מתארך לנו יותר ממהירות הפלאש, הסבלנות מתחילה לפקוע והופכת אותנו תלותיים וקנטרנים.
ומה קורה כשיישנם תהליכים חשובים שאורכים יותר מרגע אחד? כמו למשך תהליכים הדורשים צמיחה ובנייה וטיפוח – כמו חינוך, לימוד, עבודה על המידות וכו'?
לך אל העץ, עצל
האילן לעומת בן האדם גדל לו בנחת ובסבלנות. שלב אחר שלב. חותר כלפי מעלה ולא מוותר. ברגע שתבוא רוח סערה ותאיים לעקור אותו, הוא יכופף את ראשו ויאחז בשורשיו היטב באדמה עד יעבור זעם, דבר בו כולנו נכשלים מסיבות שונות ורבות.
העץ יודע להעריך כל טיפת מים שמורעפת עליו ומקבלה בשקיקה. אינו מנצל אותה לשום דבר מלבד אחד, לצמוח. בלי חשבונות, בורסה ושיקולים אחרים. הכל בנחת ובסבלנות האופיינית לו. גם כשנושרים לו העלים אינו נשבר, שובר את הכלים ושובת, אלא יודע שזוהי תקופה, וגם היא תחלוף, וכן צריך להמתין בסבלנות ולחכות שהמנה הבאה שמגיעה לו בזכות, ולא בחסד, תגיע.
במעגל השנה ובתודעה היהודית נקבע כי ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, אשר על כן נהגו לאכול מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. בחג זה נערכים טקסי נטיעות, משום שזהו יום חג לעולם הצומח, ובפרט למשפחת האילנות. מכל מקום ישנה הקבלה רבה בין הצומח לבין האדם החי והמדבר, עד כדי כך שאמרה התורה "כי האדם עץ השדה", וכן "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו".
כאמור ישנו דמיון בין האדם לאילן, שכן האדם הפשוט יכול ללמוד לקחים ותובנות מ"התנהגות" השדה. כמו שציינו, שכאשר אדם מתעצל ולא חורש, לא מטפל ולא מטפח את השדה שלו, הוא יראה רק קוצים ועשבייה צהובה, אך מצד שני ככל שישקיע החקלאי מאמץ בחרישה, השקיה ודישון, ימצא פרי לעבודתו ותוצאה משמחת ביבול וכך ביחס לעבודת האדם הרוחנית, אם לא יחנך את עצמו ולא יסקל וירחיק מעצמו מידות ומעשים לא טובים, ומצד שני לא יסגל לעצמו הנהגות טובות בינו למקום ובינו לחברו, הרי שנפשו תמשך אחרי תאוות ומעשים רעים. וכך אם רק נצא לגינה או לחורשה מטופחת, נשב, נתבונן וננתח את הסביבה נראה שאנו רואים הקבלות ברורות לחיינו, לטוב ולרע.
יום הדין לאילנות?
מקובל לחשוב היום, שכשם שביום א' בתשרי שהוא יום ראש השנה, דנים את כל באי עולם, כך גם בט"ו בשבט, דנים בשמים על האילנות וקובעים מה יהיה גורלם במשך השנה הקרובה. אך זו טעות, כפי שכתב הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שהדבר אינו כן, וביום זה לא דנים כלל על האילנות, שכן בחג השבועות דנים על פירות האילן, ולא ביום ט"ו בשבט כלל, אלא נראה שהטעם שנקבע יום ט"ו בשבט ליום ראש השנה לאילנות, הוא מפני שאז כבר ירדו רוב גשמי השנה, כמו שאמרו בגמרא במסכת ראש השנה ופירש רש"י שביום ט"ו בשבט, כבר עברו רוב הגשמים, והשרף עולה באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מיום זה.
יום הדין לבני אדם?
כאמור, בט"ו בשבט הוא לא ממש יום דין לטבע כפי שנהוג לחשוב, אך מה שכן הוא יכול להפוך להיות יום דין, או יום חשבון נפש אישי. זה הזמן להסתכל על הטבע המדהים, שלא יודע לפשל, לאחר או להתמרד, ולדמות אותו אלינו, ולדון את עצמנו על הצמיחה שלנו, על הפירות שלנו הילדים, על הפריון שלך וכו'. אפשר לדון את עצמנו על כמה צל אנחנו נותנים אחרים, עד כמה אנחנו באמת לומדים, גדלים ופורחים ברמה האישית. עד כמה אנחנו באמת מזינים את האחרים בטוב שקיבלנו מהקדוש ברוך ועד כמה בכלל אנחנו שומרים על איכות הסביבה האמיתית שהיא שלום ואהבה בין הבריות.
התפוח הזה נברא בשבילך
קצת קשה לתפוס את מה שתקראו עוד רגע אבל בתכל'ס, גם פוטוסינתזה זה לא משהו הגיוני כל כך. אך לפי האר"י הקדוש, אנחנו לא באמת בוחרים את הפירות, אלא הם בוחרים אותנו. כל פרי שאנו אוכלים מגיע בדיוק לכל אדם בהשגחה כי זה ייעודו, זו מטרתו, והוא נברא והתמלא בוויטמינים בדיוק בשבילנו.
לכאורה זה נראה שאנו הולכים לשוק, רואים תפוח, מתפעלים ממנו ואומרים "וואו זה נראה טוב", אך בעצם עוד לפני שבחרנו בו, הוא כבר יועד לנו. ולכן, כשאנו מברכים "בורא פרי העץ", למעשה אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שהוא גדל איפשהו באנקרה או ברמת הגולן, הגיע לנמל אשדוד, משם לשולי או נאבי (שכבר יצא לפנסיה), ואז בדיוק הגענו לשוק כדי לקחת אותו. האר"י מוסיף שכל פעם שאנחנו בוחרים או יותר נכון הוא בוחר בנו, יש שם השלמה לחיסרון כלשהו שהוא בא להשלים בנפשנו.
שאל את הרב
שאלה: האם מותר לקנות פירות שענשה בהם הכלאה או הרכבה של מינים וזנים אחרים?
תשובה: בתורה נאמר "שׂדך לא תזרע כלאים". כלומר, אין לנטוע או להרכיב שני מינים שונים יחד האיסור הזה הוא חוקה. אולם, לא אסרה התורה את אכילתם, שכן האיסור הוא בהרכבה בלבד, אשר על כן מותר לקנות מהשוק מיני פירות המורכבים לכתחילה. עם זאת, יש סוג הרכבה אחד שאסור גם אכילה וזה הוא כלאי הכרם, הזורע מתחת או על כרם ענבים.
הרב רפאל סבתי
פהשקווילים
תושבי העיר מוזמנים לערב שירת הבקשות, שבת שירה שייערך בליל שבת, י"ב בשבט, בשעה 20:15 בבית הכנסת "אוהל משה – מערת עדולם". במעמד המרא דאתרא, הרב שלום לוי שליט"א והרב איתמר לוי שליט"א. כמו כן ישתתפו הפייטנים משה פרץ, יצחק אוחיון והרב יצחק קקון. הציבור מוזמן
