בכל זאת, או"ם שמום
האירועים האחרונים בגבול סוריה ישראל מזכירים בצורה מצמררת את האירועים שקדמו לפרוץ מלחמת ששת הימים לפני ארבעים ושש. אז כמו היום, הראשונים לברוח היו אנשי האו"ם. לא שיש לי טענות כלפיהם, כי פשוט לא היו צפיות מהם. ארגון צבוע כמו האו"ם אשר קיומו, בכל הקשור לישראל, הוא מקור לצרות והעצמת הבעיות לרמות של משבר.
יתרה מכך. האו"ם הפך בשנים האחרונות לביצה פורייה בה מוצאים מדינות וארגונים כסות 'לגיטימית' לשטף השנאה שהם מטפחים כלפי מדינת ישראל (יהודים). האו"ם הפך לבית חרושת המייצר החלטות אנטי ישראליות בקצב מסחרר ודובריו 'מתעלים' על עצמם פעם אחר פעם.
לא מדובר רק ביצור סיטונאי של החלטות אנטי ישראליות ואנטי שמיות, אלא, האו"ם הפך למקלט לשונאי ישראל המנצלים את המטריה הבינלאומית להקמת מוסדות היושבים על העורק של ישראל ומציקים לה בהחלטות צבועות ומקוממות על פגיעה בחפים מפשע על רצח ילדים ועוד כהנה וכהנה החלטות הזויות ושקריות.
כאשר נזכרים שבאותה סוריה פועל בית חרושת לרצח המוני והעולם ובראשו האו"ם אינו נוקף אצבע קטנה כדי להפסיק את מרחץ הדמים, אבל מוצא זמן לדון בתלונות סרק המוגשות נגדנו, תבינו עד כמה הריקבון עמוק ושיטתי באו"ם.
נחזור למשקיפים שבמבחן הראשון שלהם לשמור על השקט ברמת הגולן הם נכשלים. לא חוכמה להיות 'משקיף או"ם בימי שלום ושקט, וזה מה שהיה בגבול הסורי כמעט חמישים שנה. החוכמה להיות אקטיבי ואף להסתכן כדי לתת ממשות למנדט להיות נוכח כאשר צריכים אותך כאשר זקוקים לך.
והנה, הדבר הכי טוב שהמשקיפים הללו יודעים לעשות זה לברוח מהעמדות ולהפקיר את השטח לרצונו 'הטוב' של כל מטורף איסלמיסטי צמא דם או חייל בצבא הרצח של אסד.
זהו שאמרנו, 'אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים", ועל עצמנו.
שלום לא עושים בחינוך לשנאה
לפני הרבה מאוד שנים, בימי התום שלנו, הנטייה להאמין הייתה בשיאה. מתק שפתיים וגינוני טקס פשוטים יכלו לשכנע אותנו שהיום הוא הלילה ולהיפך.
הכמיהה ליישם ערכים טהורים של שלום ואהבה שינקנו עם חָלב אימנו והסנפנו מפי מורינו ומורותינו הדגולים עמדו למבחן המציאות, למבחן מעשי.
רוחות של רצון טוב לשלום נשבו מכיוון הפלסטינאים שזה עתה זייפו את חתימותיהם על הסכמי אוסלו, והמדינה צהלה ושמחה לקראת הבאות.
מטבעי, יש לי נטייה לתת צ'אנס (מבוקר) גם לדברים שאני לא הכי מאמין להם, אבל בהסתייגויות ובביטחונות ממשיים.
לדוגמא. כאשר הפלסטינאים אמרו שפניהם לשלום וחתמו על הסכמי אוסלו, הצבתי לעצמי מבחן אחד בלבד. לא הפסקה מידית של טרור או ציות מלא לסעיפי ההסכם, אלא בשאלה כיצד מעכשיו יחנכו הפלסטינאים את ילדיהם הרכים. כיצד יעבירו להם את החזון ל-ש-ל-ו-ם.
אמרתי, כנראה שגם אצל הפלסטינאים יש את 'דור המדבר', אלה שהם 'מקרה אבוד' ופשוט צריך סבלנות כדי לתת להם לסיים את נוכחותם בעולם הזה, ולהמשיך הלאה.
מבחן החינוך של הדור הצעיר הוכיח את עצמו כמבחן נכון. עד מהרה הסתבר שאין פניהם של הפלסטינאים לא לשלום ולא לבַּטִיח. אין להם שמץ של כוונה כנה לעשות את המעשים הנכונים כדי לתת סיכוי לשלום או לאי הלוחמה בין שני העמים, אם לא עכשיו, אז לדורות הבאים.
הרשות הפלסטינאית ותת רסיסי הארגונים השונים השקיעו מאמצים מיוחדים לחנך את הדור הפלסטינאי הצעיר לשנאה יוקדת כלפי היהודים. הניסיונות שלהם לשחק משחק כפול לא החזיק מעמד ועד מהרה הפכו תוכניות הלימוד ברדיו והטלוויזיה שלהם למכשיר משומן לחינוך לשנאת היהודים והכנה ל'איטבח אל-יהוד' המוכר לכולנו.
השבוע צפינו בתמונות המצמררות (בפעם האלף) של "קייטנת" 'פרחי החבלה' הפלסטינאים, הוכחה נוספת לכוונותיהם האמיתיות כלפינו.
זו לא בושה לשנות דעה, זו לא חוכמה להמשיך ולהאמין בדבר לא נכון, רק בגלל ש'אתה מאמין בו', ו'עזוב' אותי מהעובדות….
החוכמה היא להאמין במה שאתה מאמין ואם נקלעת למבחן שכפו עליך, תעמיד את האמת שלך במבחן המציאות. לא צריך לפחד, כי כל אמונה שיש בה אמת, תמיד תנצח. עובדה. איפה הפלסטינאים ואיפה השלום…
האביב הגיע לארדואן
תודו, לראות את ראש ממשלת טורקיה מזיע, ולא מהחום, זה סוג של תענוג בעונת המלפפונים המשמימה.
השמחה לא באה ממקום שמחה-שמחה, אלא מצחוק הגורל כיצד מנהיגים בסדר גודלו של ארדואן שיש להם הכל כח, פופולאריות אצל העם וחשבון פתוח מהממשלה שלו לעשות כמעט הכל, מזיע ומזיע.
ארדואן מזכיר לי את אותו בריון שכונתי מכפכף את כל הילדים, אותו בריון שבמדורת ל"ג בעומר עומד הכי קרוב לאש וזורק מכל הבא ללהבות, וצוחק על כולם. את בריון מגדיל לעשות כאשר הוא שופך מהבקבוק שבידיו דלק למדורה וכאשר הלהבות עולות, הוא בורח לאחור.
ואותו בריון שכונתי מכפכף, באחת הפעמים אינו זהיר דיו, שופך דלק למדורה והלהבות אוחזות בבגדיו. אוהו איך שהילדים המכופפים מגיבים. איזו צהלה ושמחה על כך שהאש אחזה בבריון.
ואז מה אומרים אותם ילדים חסרי ישע 'אותנו כפכפת והלהבות כפכפו אותך. איזה כיף'.
'כיכר טַּקְסים', מעבר לכך ששמה מזכיר את צלילה של 'כיכר תחריר', עוד יסתבר שגם גורלו של ארדואן יהיה כגורלו של מובארק.
נכון, לא צריך להיסחף, אבל תודו שיש מצב שהחור שסדקו המפגינים בכיכר טַּקְסים בסכר שלטונו של ארדואן יכול להתרחב ולשטוף את השלטון בטורקיה ל'אביב' טורקי לא קטן.
ארדואן, לומד שמי שמתחיל כבריון שכונתי יכול לסיים כמכופכף המזרח תיכוני. המשך יבוא…
בנו נוער, אל תפריעו את מנוחת השכנים
בשבוע הבא יצאו לחופשה התלמידים הבוגרים.
ראשית, יש לאחל ולייחל שהחופשה תעבור בשלום וכולם ישובו לחיק משפחתם ולספסל הלימודים בריאים, שלמים ומלאי חוויות.
…אבל, לצד הברכות והאיחולים צריך גם לומר מספר מילים על הצד הפחות נעים של העניין.
השבוע התקשר אליי חבר ששהה בבריכה האולימפית וסיפר לי על תופעה בה ילדים בני שתים עשרה שלוש עשרה, מסתובבים ובתוך בקבוקי הקולה והספרייט שבידיהם יש משקאות חריפים כמו וודקה ורדבול.
החבר היה מזועזע ממה שראה והתקשר לספר לי בזמן אמת על מה שרואות עיניו.
זוהי דוגמא המביאה לידי ביטוי (קיצוני) את מה מחכה לנו בחודשים הקרובים.
הפניה היא אל ההורים. קטונתי מלהטיף למי מההורים, אולם ניסיון העבר מוכיח שבמקום שההורים דומיננטיים ופעילים, התופעות בהן הילדים פורקים עול והופכים את החופש שלהם לסיוט של אחרים, קטנות בהרבה.
ידוע לי שבשנה האחרונה מתקיימות פעילויות רבות ומגוונות לטפל בבני הנוער בשעות הפנאי והחופשות, בין הפעילות עיר ללא אלימות, המתנ"סים, סיירת הורים ומשטרת ישראל. יחד עם זאת, במבחן התוצאה מהשנים שעברו, המצב עדיין דורש טיפול של המבוגרים וההורים.
ושלא אובן שלא כהלכה. חלק לא קטן מ'האשם' במה שעושים בני הנוער הוא בנו המבוגרים, אם כהורים ואם כבעלי תפקידים והרשויות השונות.
אי אפשר לצפות שבני נוער ישהו חודשיים בתוך וואקום של חוסר מעש ושעמום, זה לא אנושי. מדובר בחבר'ה תוססים ובעלי אנרגיות, שאני מאמין, שהאופציה הראשונה שלהם להוציא את האנרגיה בדברים חיוביים כמו מועדונים, מקומות מפגש מוסדרים, תכנים תרבותיים קלילים ועוד. כאשר כל אלה לא קיימים, או אז בני הנוער 'נשאבים' לעשות שטויות ו'לשרוף' את הזמן.
נקווה שממש לפני היציאה לחופשה בני הנוער ידעו ליהנות ממה שיש ובכל מקרה לא יגרמו צער לאחרים שלא עשו להם כל רע.
צאתכם לשלום ושובכם לשלום.
