מזה מספר ימים מתנהל ויכוח, לגיטימי לכשעצמו באשר לרכבו החדש של ראש העיר הרב ניסים מלכה. הרכב החדש נקנה בהסדר 'ליסינג' כפי שמתקשרים היום רוב החברות וגם יחידים ברכישת רכב שׂרד. מותר ואפילו רצוי לבקר את מעשיו של כל איש ציבור, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בראש עיר, האזרח מספר אחד.
העברת ביקורת על רכישת הרכב הפכה לסוג של ספורט לאומי במובן, שמתעסקים עם הבעיה הקלה יותר של העיר, ולא מתעסקים עם הבעיות החשובות והכאובות שלה.
קריית שמונה בשנתה השישים וארבע נראית כמו אחרון הישובים שיד אדם לא נגעה בהם מאז שנוסדו. התנהלות הרשות המקומית מזה שנים לקויה על פי מבחן התוצאה.
קריית שמונה נמצאת בעיצומו של תהליך נסיגה מסוכן שאם הפעם הוא לא ייעצר, לא תהיה לעיר תקומה. פשוט כך.
העתודות האנושיות של העיר הידלדלו באופן שהאיזון הדמוגרפי בין ילדים, צעירים ומבוגרים הורע, ומספר הצעירים נמצא מתחת לקו האדום התחתון.
יש אשליה שזה לא כך בגלל שזוגות צעירים רבים עזבו את העיר להרחבות. הם מתגוררים בבתים שבנו בהרחבות אבל ממשיכים לפקוד את העיר אם לעבודה, לקניות או לחברים ובני משפחה שנשארו כאן.
הדברים לא נאמרים כביקורת, אלא כהתייחסות לעובדות. אין בלבי דבר וחצי דבר כלפי אותם צעירים שעזבו את העיר בעל כורחם, ואפילו יש מקום להתנצל בפניהם על כך שלא אפשרנו להם להקים את ביתם כאן.
לא רק הצעירים לא נמצאים בעיר. שורה ארוכה של נושאים האמורים להטריד כל תושב זה שנים, לא קיבלו את המשקל הראוי להם בשיח הציבורי של רוב תושבי העיר, על אף שיש שינוי לטובה בשנים האחרונות והמודעות גברה.
בעיתון "חדשות הגליל" אנו מביאים זה שנים באופן רצוף ועקבי סיפורים וכתבות על מצבה של העיר בתחומי: תשתיות הכבישים והמדרכות שאינם ראויים בחלקם הגדול לדריסת רגל אדם ומגע צמיגי המכוניות, מדידות ארנונה וחיובים לא הגיוניים ולא חוקיים, התנור והיטלי אגרות שערורייתיים שהם החליטו לגבות מהתושבים, אפס אכיפה של חוקי עזר עירוניים בבנייה לא חוקית והשתלטות על קרקעות ציבוריים, ואפילו אוזלת יד מתמשכת במניעת צואת כלבים על כל שעל ומטר ברחבי העיר ועוד ועוד. אתם יודעים מה משותף לרשימה הזאת?! הציבור לא הגיב כפי שהיה צריך להגיב. ואתם יודעים מה עליות הנזקים המצטברים מאי תיקון הליקויים האלה?! עשרות מיליוני שקלים. מחירו של רכב ראש העיר פחות ממאתיים אלף שקלים. מיצאו את ההבדלים.
הויכוח על הרכב של ראש העיר מזכיר לי בדיחה ואולי לא, על איך היו מתקבלות החלטות פעם בקיבוץ. כדי לקנות זוג אופניים למישקה, היו מכנסים את אסיפת הקיבוץ אבל, כדי לקנות מפעל או להשקיע כמה מיליוני שקלים, אברשה, בלה ומנדל היו מחליטים לבד במזכירות הקיבוץ.
ככה זה נראה גם הפעם. במשך שנים לא נשמעה ביקורת רבתי של התושבים על אי עשייה ועל נזקים מצטברים, היום כשמדובר ברכבו של ראש העיר, הצבע חזר ללחיים ורבים יותר משמיעים את קולם.
ושוב. איני מבקר אף אחד וזכותו של כל אזרח לבקר את מי שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה.
זו אמירה שלי ואני אחראי על כל מילה בה.
לפיד ובנט עושים את העבודה של נתניהו, עוד תראו
זמן, כידוע הוא מוצר מתכלה. הוא יכול להיות יקר למי שמנצל אותו היטב, או חלילה קבר למי שמחליט להישאב לתוכו. הכל תלוי באדם עצמו.
אבל מסתבר שיש יוצאים מן הכלל. הפוליטיקאים. אלה, כידוע קובעים לנו מתי תזרח עלינו השמש או מתי נרטב מהגשם. הכל לפי האינטרס האישי שלהם.
…מדינת ישראל מחזיקה באחד הרשימות הארוכות של נושאים חשובים ובוערים מבין מדינות הכדור, אבל פוליטיקאיה מתנהגים כאילו ישראל היא סניף של שוויץ במזרח התיכון. לא שאני בא בטענות כלפיהם על כך שהם משתדלים לפרוע המחאות והבטחות של לפני הבחירות, ממש לא. ואפילו מעריך ומכבד את יאיר לפיד על עמידתו (בינתיים) על עקרונותיו. לעמוד על עקרונות, זה דבר חשוב. אבל, חשוב יותר וחכם יותר להתחשב בעקרונותיו של מי שאתה מתנגד לו, שאתה עומד מולו.
לדוגמא. לפיד הצהיר וממשיך להצהיר שאסור שיהיו בממשלה יותר משמונה עשר שרים. מסכים, ואפילו מסכים לשניים עשר שרים (כמספר שבטי ישראל).
מנגד, ראש הממשלה נמצא במקום שהוא זה שצריך להרכיב נבחרת שתשקף מציאות פוליטית ומאוויים של מפלגות שזה עתה סיימו את הבחירות. כיצד עושים זאת? אם נהיה הגונים עם עצמנו, נסכים שקל יותר לבקש ולדרוש (להיות לפיד) מאשר לתת ולחלק. כי לבקש הוא משהו אין סופי, ולתת מטבעו מוגבל.
ולכן, הייתי מצפה שמה שדורש לפיד מנתניהו, הוא עצמו יהיה מוכן לבצע, או לחילופין ילך בדרך המומלצת והבדוקה, פשרה. לא שמונה עשרה ולא שלושים ושישה שרים, משהו באמצע עשרים ושישה עשרים ושבעה שרים.
אם יתמידו לפיד ובנט בהתנהלות לנהוג כ'מוצר חדש בשוק', כפי שהם מצהירים על עצמם, יקרה אחד מן השניים:
הפוליטיקאי הישראלי הממוצע יפסיק לקרוץ בעין אחת לבוחריו יעני, 'אני רק מסתלבט עליהם', ויממש את הבטחות ערב הבחירות בתוך סעיפי תקציב המדינה, ללא מורא וללא משוא פנים. הערובה שיש סיכוי למהלך, הם ארבעים ושמונה חברי וחברות הכנסת החדשים שנבחרו (המהפכה השקטה). חברי הכנסת הללו יֵגַבּו תהליכים מן הסוג הזה ויותירו בצד את העסקנים הציניים שבדרך כלל ההחלטות שלהם בכל הקשור לכסף תהיינה לתת פי שניים ממה שצריך, מדוע? כי הם יאשרו תקציב כפול, גם להם וגם ליריביהם. לעצמם ייקחו ולאחרים יתנו דמי שתיקה והסכמה. למה? כי מדובר בקופה ציבורית.
יש לקוות שחברי הכנסת החדשים יהיו הבלמים במכונית הדמוקרטיה הישראלית היוצאת לדרכה ממש בימים אלה.
נכון לעכשיו, לפיד ובנט עומדים מאחורי הצהרותיהם, וזה יפה לכשעצמו ואפילו רומנטי.
אולם, השניים יצטרכו להתעשת בהמשך כי לנהל מדינה, זה לא רק בפה…
העקרב והצפרדע
אופי, מסתבר, לא משתנה. תשאלו את יחימוביץ'
אתם יודעים, בהיותנו בני אדם, החולשה היא חלק בלתי נפרד מאיתנו. כבר נאמר, שאין אדם שאם תנער אותו היטב, תמצא בו כתם כזה או אחר. בני אדם אנחנו.
…שלי יחימוביץ', נכתב כאן בעבר, היא סוג של חיה אוכלת נבלות. לא חיית טרף הנלחמת על פי כללי משחק ברורים.
עמיר פרץ בהיותו יו"ר מפלגת העבודה הפך עצמו לסוג של גשר והעביר אותה בדרך קצרה ומהירה מכיסא העיתונאית הנשכנית אל חיק הצמרת של מפלגת העבודה. מי שמכיר את הג'ונגל הפוליטי יודע להעריך את מה שעשה עמיר עבור יחימוביץ'.
אבל, יחימוביץ' היא יחימוביץ'. זה מזכיר את משל העקרב והצפרדע. עקרב עמד על שפת הנהר ולא יכול היה לחצותו כי לא ידע לשחות. ממש באותו רגע חלפה צפרדע והוא פנה אליה שתעביר אותו לגדה השנייה. הצפרדע נרתעה מפני עקיצתו וכך גם אמרה לו. העקרב שכנע אותה שפניו לשלום והוא לא יגמול לה רעה תחת טובה ולא יעקוץ אותה.
הצפרדע השתכנעה בכנות כוונותיו ונשאה את העקרב על גבה.
שנייה לפני שהעקרב ירד מעל גבה, הוא עקץ אותה. 'למה עשית זאת?', פלטה הצפרדע רגע שנפחה את נשמתה. 'לא יכולתי שלא לעקוץ. זה האופי שלי…', ענתה שלי… העקרב.
רוח ההתנדבות שגילתה יו"ר העבודה ח"כ שלי יחימוביץ' לחשוף את שמו של 'החשוד' בקניית קולות בפריימריס בעבודה בתקשורת הסירה סופית את המסכה שעטתה שלי יחימוביץ' על פניה ואופייה. לא מדובר בלוחמת צדק ולא בבשורה לפוליטיקה הישראלית. מדובר בעקרב פוליטי, לפחות כמו מהסיפור על הצפרדע.
