את ההפתעה האחרונה (בהנחה שעד שהעיתון יראה אור לא יהיו הפתעות) מספק אביגדור ליברמן, אחרי שהצהיר במהלך השנים האחרונות ש"הכל דבש" ו"הכל גן עדן".
מסתבר, שלא לעולם חוסן, וכנראה שליברמן הולך לאכול אותה.
אם אכן נכונות הידיעות שסגנו של ליברמן, דני איילון נתן עדות במשטרה בעניין מינויו של בן ארי לשגריר בלטביה, העדות יכולה להיות בגדר הקש שיביא להפללתו של ליברמן, או לפחות יחמיר את כתב האישום.
ליברמן, כזכור 'התיז' את ראשו של סגנו הנאמן במכת גרזן, שעות לפני הגשת רשימת המועמדים של 'ישראל ביתנו' לועדת הבחירות לכנסת.
תדהמה מהולה בצער חשו רבים, גם כאלה שלא מכירים את הנפשות הפועלות באופן אישי. מהלך אפוף מסתורין, שעוד ידובר בו בעתיד.
איילון, כדיפלומט מנוסה נהג באבירות וקיבל, לפחות כלפי חוץ את הנוק אווט של ליברמן בהכנעה. לא חלפו ימים, והגלגל התהפך, כאילו ומדובר בסצנה מתוך דרמה יוונית בה הגיבורים עוברים תהפוכות גורל ברגע.
…בינתיים, אנשי הפרקליטות תכננו לליברמן 'כיפה אדומה'. מדבריהם ניתן היה להבין שהעסקה מקובלת ומוסכמת גם על הכבש (ליברמן) וגם על השוחט (הפרקליטות).
ואז, ליברמן עשה את הטעות הגורלית שלו, והודיעה שהוא מתפטר ומחכה למשפט בזק "תוך שבועיים שבועיים-וחצי מכסימום, אני חוזר", הוא אמר.
…ליברמן צריך היה לדעת כפוליטיקאי משופשף ש'שום דבר לא גמור עד שהוא גמור'. בפרקליטות לא סגרו עניין ובמשחקי החתול-עכבר בינם לבין ליברמן, היה זה תורם לשחק את תפקיד הזאב ולעשות לו 'כיפה אדומה'. 'נוציא אותו מהקלט הבטוח (ממשלה) ואז נטפל בו', אמרו בינם לבין עצמם בפרקליטות.
מה יהיה? אי אפשר לדעת, אולם, האפשרויות להתפתחות בדרמה הזאת רבות.
למשל, ששחקן מפתח יצטרף למשחק, שחקן שלא רבים הימרו על כניסתו, היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ווינשטיין.
כבר יש פניה לבג"צ לבדוק את דרך התנהלותו בפרשה וקיים חשש סביר שכדי להוכיח שהוא מ'הטובים', הוא יאמץ את עדותו של איילון, ויחמיר את סעיפי כתב האישום עד כדי איתות לבית המשפט ש'אפשר להטיל עליו קלון', ובכך להביא ליירוטו של אביגדור ליברמן משמי הפוליטיקה הישראלית.
משעמם, זה לא יהיה…
משעל בנט, לא אישי
לא רבים האמינו שבמערכת הבחירות יפרוץ למסלול הריצה 'סוס שחור' בדמותו של נפתלי בנט, שהיה די-אנונימי בקרב הציבור הרחב.
זה קרה, ובניגוד לכל הגיון, באדיבותה של התקשורת.
…מבלי להיכנס למהות, דעותיו ואמונותיו של נפתלי בנט, חשוב לומר שעד ליל חמישי החולף, התקשורת הישראלית ברובה התנהלה כעדר של פודלים נשרכים, כל פודל, ובעל הבית שלו. ההערכה הזאת נכונה לימין ולשמאל, ואינה אופיינית רק לצד אחד של המפה.
פרצופם של חלק מהעיתונאים והפרשנים נחשף כאשר בזה אחר זה הם קפצו על העגלה הפוליטית, בדרך כלל ולרוב, על העגלות המובילות לסוף העולם שמאלה.
לא שאני חושב שלעיתונאי אסור להחזיק בדעה פוליטית, ממש לא. אני, כמו רבים דורש לדעת מה דעותיו, ולא ישאיר את העניין לניחושים של הציבור.
מי שהפר את האיזון העדין ביחסים שבין עיתונות לפוליטיקה, היה דווקא פוליטיקאי. שמו אריאל שרון.
במהלך הקרירה שלו, האיש הזה נשאל שאלות קשות על ידי עיתונאים, וענה לא לעניין, לא ענה ובדרך כלל דקלם אמירות שהביא מהבית. יצא, שלכאורה, ששרון מעולם לא הפר הבטחה או התחייבות לציבור, כי הוא לא ענה לשאלות העיתונאים, שממילא התשובות היו יוצרות מחויבות בהמשך הדרך.
אם אריאל שרון, ראש הממשלה, מסוגל היה לשקר במצח נחושה קבל אומה שלמה ולומר ערב הבחירות לכנסת ש"דין נצרים כדין תל אביב", ולאחר מכן …לגרש, כפשוטו, אלפי נשים, ילדים וזקנים מבתיהם, אז יש לציבור בעיה.
לרגע נדמיין שבאולפן יושב אריאל שרון במקום נפתלי בנט, וניסים משעל לוחץ אותו בשאלה "האם אתה יכול להבטיח עכשיו, לפני הבחירות, שאף יהודי לא יפונה מנצרים?". את ההמשך אני משאיר לכם…
…את הבעיה הזאת פתר עיתונאי מחונן, מנוסה ונטול פניות בשם ניסים משעל בראיון עם נפתלי בנט.
ושוב, העניין של בנט הוא שולי, כי בנט הוא לא הבעיה, אלא הפוליטיקאי באשר הוא המבקש לקבל מהציבור כח עצום כדי להנהיג אותנו ולהגיע למכסימום קולות, ומסתיר, משנה, מתעלם ומשקר מן האמת שלו.
אני שמח על האופן בו מתעקש משעל להוציא מהפוליטיקאים את מה שהם מנסים להסתיר מאיתנו ערב הבחירות, ומשמיעים לציבור את מה שאומרים להם היועצים להשמיע כנוסחא המביאה להם קולות בקלפי.
הייתי רוצה שניסים משעל ועיתונאים אחרים לא רק ישאלו שאלות חכמות, אלא יעמדו על כך שגם תהיה תשובה עניינית מצד המרואיינים. כן, זה תפקידו של העיתונאי, ואולי נוח לכמה מהם שהציבור יחשוב שעיתונאי זה סוג של ריאליטי שאינו מחייב רגע אחרי שמזפזפים לערוץ אחר.
בפעם הבאה, כך אני מקווה שבאולפן יישבו פוליטיקאים אחרים כמו: אחמד טיבי, ח"כ זחלקה, את תנין אנחנו כבר מכירים, ושמשעל ואחרים יוציאו מפיהם את האמת, אם זה נעים או לא, שישאירו לנו…
מישהו אמר שלום?
עניין חשוב הנעדר ממערכת הבחירות הוא השלום, ועמדתן של המפלגות הגדולות.
משום מה בעשורים האחרונים מדברים על השלום אבל, לא רואים אותו, מדוע?
הציבור הישראלי מנהל את הויכוח בינו לבין עצמו. זה נותן משהו, והאחר מוסיף עליו. בעוד זה מצהיר על "נוותר על 95% מהשטח", בא השלישי ואומר "תנו להם הכלללל". זה ממש לא רציני, ואם זה ימשך כך, המשיח יגיע וכאן עוד יאמרו 'תן לו' ו'תן לו הכל'. שלום, מזה לא ייצא.
אבל, בינתיים, הבעיה בשמאל הייתה ונותרה, שרבים עיצבו את תפיסת עולמם על בסיס החוויות האישיות שלהם, שלרוב היו אוניברסאליות כלל עולמיות, ופחות יהודיות ציוניות ישראליות.
מי לא רוצה שלום?! אביו של איזה יהודי בגולה לא ערג והתפלל שלוש פעמים ביום לשלום?! של כולנו, כולל אבותיהם של אלה המחזיקים בעקשנות בדעות לא מעודכנות.
מי שתפס בעלות על ה'שלום' היה "שלום עכשיו" והחצר המקיפה אותו מעבר לגבולות המדינה.
אני מאמין שרובנו רוצה שלום באמת, וההבדל הוא בפרשנות למילה 'שלום'. יש החושבים, שכמו באהבה, כך גם בשלום, צריך לתת, להעניק, לוותר ולפעמים להתחנף לצד השני. מהניסיון עד היום, כנראה שזה לא עובד.
ויש החושבים שלעשות שלום-שלום עם אויב, צריך להתחיל בשלום עם עצמך, מה אתה רוצה? לאן אתה הולך?! ובעיקר, אם השלום 'יהרוג' אותך, או שיביא לשלום, בלי מירכאות, ועם ביטחון, הרבה ביטחון ולקיום עמך לדורות.
בינתיים, מפלגת העבודה והעומדת בראשה שלי יחימוביץ' לא מצליחה להגות את המילה 'שלום' בלי לגמגם, בלי להשתעל, דבר שאינו אופייני לה. מי שלמד להכיר את דעותיה יחימוביץ', זוכר את פעילותה הנמרצת להוצאת צה"ל מלבנון ללא תנאי, מה שהסתיים בסופו של דבר בבריחה מבישה ופגיעה בכח ההרתעה של צה"ל (מלחמת לבנון השנייה). דעותיה המדיניות קרובות לשרידי המצע של מר"צ ושמאלה ממנו, כך שהניסיונות השקופים להעביר את הטיפול לידיו של בנימין (פואד) בן אליעזר להכנת 'מצע מדיני אינסטנט', לא רק שלא צריכות להרגיע, אלא, היא גורמת ליתר חשדנות באשר לתוכניותיה ליום שאחרי הבחירות.
ככל הנראה יחימוביץ' הולכת להיות המתמודדת הרלבנטית בבחירות האלה וציפי לבני ויאיר לפיד יוכלו לספר לנכדים ש'גם אנחנו התמודדנו בבחירות שהכריעו בהן על שלום ועל מלחמה".
בקשה קטנה
אנא מכם פוליטיקאים תאבי כח, כבוד וכסף. אנחנו מעוניינים לשמוע מכם את מה שאתם מוכנים לעשות למעננו תושבי מדינת ישראל בתחומי החיים השונים: מלחמה באבטלה, דאגה לזוגות צעירים, טיפול בקשישים ונכים, דיור במחיר סביר (השכרה או קניה), מחירים סבירים של מצרכי מזון, תחבורה ציבורית זמינה המגיעה (גם) לפריפריה וגם על שלום ומלחמה.
תעשו לנו טובה ותפסיקו לשחרר אמירות פרובוקטיביות בנושאים הללו רק כדי לתפוס כותרות. תפסיקו ללחוץ על בלוטות הארס, הריב והמדון הנמצאות (לצערנו) בחברה הישראלית על כל גווניה.
נמאס, פשוט נמאס לחשוב שעדיין יש פוליטיקאים (גמדים) המנסים לדוג במים העכורים של החברה הישראלית.
