שבוע לפני שנתלוש את הדף האחרון בלוח השנה של שנת תשע"ב, כדאי לחזור אל הדפים שתלשנו. אם מישהו חושב שבעצם תלישת הדף מלוח השנה הוא מוחק את העבר, באים לנו האירועים המצטברים ואומרים, תבדקו שוב את הדברים.
מדינת ישראל לא לומדת לקח משום טעות ומשום החלטה שגויה מן העבר. אפשר לעשות את אותה הטעות פעם ועוד פעם, ולא נלמד מהטעות. התוצאה היא המימרה "פראיירים לא מתים, הם מתחלפים". כל אחד בטורו חוטף ומשלם את המחיר.
אבל, יש נושא אחד בו מדינת ישראל טועה מאז מלחמת ששת הימים בדבקות, וזה באי השמירה על זהותה היהודית של מדינת ישאל.
כאן, יכולים לפרוש כל אלה שבאופן עקבי מכרסמים ביסודות היהודיים-דמוקרטים של מדינת היהודים האחת, היחידה והמיוחדת. כן, אני יהודי-דמוקרט גאה וזקוף שלא חושב רק על עצמו, אלא גם על הדורות הבאים שמעבר לאופק.
מי מהאנשים הללו שבכל זאת החליט לא לרדת בתחנה הזאת, מוזמן לקרוא את הדברים הבאים ללא שום מעצורים ודעות קדומות, אלא להאמין בתום לב שלפעמים אתה חייב לכתוב את הדברים הללו, ולוּ מן הסיבה שמישהו חייב לכתוב זאת.
…נחזור למלחמת ששת הימים. עד המלחמה ההיא הייתה לנו מדינה מעט מצומקת וצרת מותניים שהאווירה במדינה, בעיר, בשכונה ובבית הייתה די דומה, שלא לומר זהה. חייתָּ את חייך וחיי משפחתך בסביבה בה דיברת עם אנשים באותה שפה, התלבשת באותם מלבושים, אכלת והרחת את אותם מאכלים ואותן ריחות. גם שמעת לא פעם את המשפט "כולנו יהודים", וזה לא היה ביטוי לגזענות, זה תאר אחווה בין שותפים לאותו גורל.
היום, ארבעים שנה אחרי, הגורל המחכה לכולנו במצבים מסוים הוא אותו גורל, אבל איפה האחווה? היכן תחושת השותפות? חלק מהעם חושב על עצמו ועל עוד לא יהודים שיציפו את הארץ בדרך האוויר, הים והיבשה. והחלק האחר, אליו גם אני משתייך, 'אוכל' את הלב, מתפוצץ ומשתומם ממה שעינו רואות ואוזניו שומעות.
השיא הגיע השבוע. חבורת הצדקנים והצדקניות שלא נקפו אצבע מעולם למען אחיהם מאתיופיה, מרוקו, פרס ושאר ארצות הגלות 'שחורות' העור במהלך שישים וארבע שנות קיומה של המדינה, מתייצבים בהתרסה נגד כל ניסיון של המדינה לשמור על זהותה היהודית מפני הצפתה במסתננים, תוך ניצול כל נקודות החולשה של הדמוקרטיה הישראלית, ולהפוך את המדינה למדינה אוניברסאלית.
כל עוד לא הייתה גדר והטיילת בין סיני לאילת התנהלה באין מפריע בסיועם ועידודם של הצדקנים לקלוט ולהטמיע את המסתננים בתוככי המדינה, עמדה ישראל חסרת אונים. עוד הוסיפו הצדקנים ואמרו "אתם לא רוצים שיגיעו מסתננים? תבנו גדר".
עכשיו, אחרי שהמדינה לקחה מיליארדי שקלים מתקציב הרווחה, החינוך, הבריאות, התשתיות והביטחון ובנתה גדר, אצים רצים הצדקנים-הצבועים אל הגדר ואל בג"צ ותובעים …להכניס את המסתננים למדינה…
משהו לא נכון?
לראות, לשמוע ולהאמין שדברים כאלה קורים.
איני נוהג, בדרך כלל להשיא עצות, אולם הפעם נראה לי שהגדר יכולה גם להיפתח בכיוון השני, ולאו דווקא למסתננים.
