קשה להאמין, אולם לפי ההתרחשויות, אפשר לחשוב שגורלו של העולם עומד על ישראל. אפשר לדמיין את כדור הארץ מונח על נקודה אחת קטנה, ישראל וסובב סביב צירו.
המצב הזה יכול להתקיים בגל שטף הצביעות שהציף אותנו ושיאו בתיאטרון האבסורד בו השחקן הראשי והבמאי הוא אחמדיניג'ד השליט הפרסי. האיש הזה, שאסור לזלזל בו ובמעשיו, מסוגל היום, אפילו יותר המעצמה הגדולה בעולם ונשיאה, ארצות הברית, לקבוע לעולם את סדר היום. עובדה. מחזה האבסורד הגיע עד פאתי הגבול וברגעים בהם נכתבים הדברים (חמישי שעה שש וחצי בערב), עדיין ההצגה לא הסתיימה. כאן המקום להיזכר בחטא הקדמון בו צה"ל הוברח מלבנון באישון לילה בניצוחו של ראש הממשלה לשעבר, ושר הביטחון בהווה אהוד ברק. כזכור, נדחף האיש ע"י ארבע אימהות ועוד פוליטיקאים תבוסתניים לקבל החלטה אומללה של יציאה מלבנון ללא הסכם וללא ערבויות מתאימות ממדינות העולם ובראשן ארצות הברית ואירופה. הפחד אותו משלטים עלינו כאילו שכל מי שעוסק בנושאים מעין אלה מן העבר עלול להצטייר כטרחן וכבלתי רלבנטי, משתקת את התגובות הבריאות והנכונות שקיימות אצל רוב העם. חשבונו של העם כלפי מנהיגיו צריך להישאר פתוח ורציף כי אחרת מה שונה עם ישראל משאר העמים החיים בהווה ונעלמים מן העתיד? אפשר לומר מה שרוצים, אולם דבר אחד אי אפשר להכחיש, את האמת. את העובדות ובעיקר את הזיכרון הטרי שלנו מרצף האירועים גם בצפון וגם בדרום.
אחמדיניג'ד בא להזכיר לנו שעדיין לא למדנו לדבר בשפה המדוברת במזרח התיכון. תמיד, במזרח התיכון תחשב בריחה כפחדנות ולא שום דבר אחר. נסיגה תתפרש כהישג של "כוחות החופש של החיזבאללה והחמס", ולא הברקה גאונית של ברק על "צבא קטן וממזר".
איני יודע כיצד יסתיים ביקורו של הרודן הפרסי ד"ר אחמדי בלבנון, אולם תוך כדי כתיבת השורות הללו מוסר מנחם הורוביץ את הידיעה העצובה על מותו של יורם המזרחי בקנדה. כל כך סמלי, חשבתי לעצמי. האיש שהמציא את דרום לבנון והיה בעת ובעונה אחת גם מפקד וגם כתב, הולך לעולמו ביום שאיראן משתלטת על לבנון האומללה, כאילו ומישהו אומר "מערבבים את הקלפים, ומתחילים את משחק האימים בלבנון מהתחלה". אל תבכי לבנון.
