מידי שנה אנחנו מקבלים תחזיות מלומדות שעורכים אנשי המטאורולוגיה ובהם צפי לכמויות גשם באותו חורף. העיסוק בנושא, שהוא בהחלט בגדר של "דיני נפשות", הפך לעוד צעצוע בו משתעשעים החזאים ומגישי החדשות בטלוויזיה. השנה 'זכינו' להופעה מנופחת חזה מלווה בארשת חשיבות עד כדי בלון לפני פיצוץ עם החזאים ובראשם מיודענו דני רופ. רופ הוא אדם מאוד חביב, יש לומר, שחבריו נהנים לשתות איתו כוס בירה בשעות הפנאי. אותו רופ הגיש את התחזית השנתית וקבע נחרצות ש"השנה תהיה בצורות", כן הוא גם שיחרר מבט של 'מה אני יכול לעשות?'. 'עניין של סטטיסטיקה', הוא חתם את תחזיתו.
…מאז אותה תחזית לא מפסיק לרדת גשם.
מעט אמונה לא תזיק, גם לדני רופ וחבריו.
מסתבר, שההסתברות שבסטטיסטיקה תהיה הסתברות לטעות, גבוהה במיוחד…
כיפה אדומה
יאיר לפיד חש עכשיו על בשרו את מה שחשו פוליטיקאים על בשרם. אלא, שהפעם מי שעושה בית ספר לאחר, הם הפוליטיקאים ללפיד.
הסיפור של לפיד מזכיר את מה שמכנים בעגה העבריינית "כיפה אדומה". יושבת לה כיפה אדומה, יאיר לפיד, מוגנת מאחורי מצלמות הטלוויזיה והמקלדת ומכרכרת בקולי קולות "אני רוצה פוליטיקה, אני רוצה פוליטיקה, לא עכשיו".
באו הפוליטיקאים ומשכו את כיפה אדומה אל מעבי היער, ובתרגיל פשוט גרמו ללפיד לצאת מהמקום הבטוח, אולפני הטלוויזיה אל הג'ונגל הפוליטי. ושם, שולטים כידוע הפוליטיקאים. עצוב, בעיקר לאלה שהאמינו שאפשר לעשות את תרגיל לפיד פעמיים
אחרי האביב הערבי…
עכשיו אחרי שראש הממשלה השלים את המהלך (המבריק מצידו) ונבחר ברוב של 75% לתפקיד יו"ר הליכוד, הוא יכול להתפנות למהלכים מדיניים אמיצים.
הראשון שבהם הוא להעביר החלטה בממשלה בה יאמר "מדינת ישראל תחכה בסבלנות עד אשר ה"אביב" הערבי ישתלט על כל המדינות הערביות, לפחות באזור, ואז נכנס למשא ומתן מואץ לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי-פלסטינאי".
כאשר האביב הערבי יסתיים, או-אז יתחיל האביב האמיתי, האביב שלנו.
