בסוף פרשת השבוע "בהעלותך" מסופר שמשה התחתן עם אישה כושית, ומרים ואהרון דברו אודות כך, וה' נזף בהם "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח…"
ישנם המון פירושים למה הכוונה לאישה כושית, חלקם חיוביים יותר, וחלקם פחות. אונקלוס למשל מתרגם את האישה הכושית בתור "אתתא שפירתא" כלומר "אישה יפה". התרגום הירושלמי מוסיף ומספר שהאישה היפה הזו היא צפורה והוא מסביר שכשם שהכושי משונה בעורו מכולם, כך צפורה הייתה משונה משאר הנשים מפני שהיא הייתה נאה מאוד ביופייה ומעשיה.
מדרשי חז"ל רבים הלכו בדרכם של התרגומים הללו למרות הקשיים. לשיטת חז"ל, האישה לא הייתה כושית ממש, אלא שמדובר ב"תחושה". כאשר אנשים לבנים רואים אישה "כושית", הם חשים תחושה מיוחדת של ראיית דבר יוצא דופן. האישה של משה רבנו יצרה "תחושה של ראיית אישה כושית" – ולכן התורה קוראת לה "הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית".
תרגום יונתן נראה כחולק על התרגומים האחרים, והוא מסביר שם שהאישה הזו הייתה מלכת כוש.
בכל מקרה, בפירוש בני האדם נראה לעיתים כאילו זה השיימינג הראשון שפורסם אי פעם. המקרא רואה בדברי מרים עבירה חמורה של לשון הרע, והיא (ולא אהרון!) נענשת בצרעת, עונשם של הולכים רכיל (מצור"ע = מוציא שם רע).
שיימינג, פירושו ביוש, כלומר, לבייש אדם ברבים. יש הרואים בזה זכות, שכן לעיתים לכאורה נראה שכאשר מוציאים לאור ציטוטים או אימרות שליליות של אדם, כך הוא מתבייש והדבר גורם לאחרים לסלוד ממנו ובעיקר ממעשיו, סוג של החטא ועונשו, כשאת החטא והעונש חושפים ומבצעים בני אדם. הם זה טוב? בואו נחשוב.
השבוע פורסם סרטון וידאו בו רואים אישה שתקפה את מניח התפילין בנתב"ג. אף אחד לא באמת חושב שמעשיה ראויים. הדבר החמיר עוד יותר כשנודע שהיא פרופסור לחינוך ותרבות. הגבות עולות עוד יותר גבוה שהתגלה שבעלה אף הוא פרופסור לסוציולוגיה ומי שכיהן כנשיא הקרן לישראל חדשה.
אך האם מדובר במעשה (השיימינג) ראוי שהפיץ אהבת אחים וטוב בעולם? כנראה שלא, ועוד יותר כנראה שבדיוק ההיפך. שוב הטובים והרעים, שוב הקיצונים והשפויים ושוב הקרע רק מתגבר.
במקרה או שלא, חוץ מפרשת שבוע והסיפור של הפרופסורית, פורסם השבוע שבעל מוסך דורש מ"קשת" פיצוי של 420 אלף שקל בגין לשון הרע, לאחר שידור התוכנית "יצאת צדיק", שלטענתו קטע בן דקות ספורות בתוכנית הוביל לאפקט כלכלי דרמטי על פעילות המוסך. בתביעה נטען גם כי בעקבות שידור הפרק נגרם למוסך "נזק אדיר". "מדובר במוסך שמכלכל כ-30 משפחות. הכפשת התובעת גרמה באופן חד-משמעי לירידה דרסטית בהיקפי העבודה, ובסופו של דבר… ההכפשה עלולה להביא לפיטורי עובדים".
צריך לזכור, שם התוכנית "יצאת צדיק", לא באמת נעשית ע"י צדיקים, אלא ע"י מפיקים תאווי רייטינג שמבינים שביוש וחשיפת ליקויים תביא להם פרנסה. האם זה ראוי? לא בטוח. לפחות לא בטוח שבצורה הזאת.
מחקר שפורסם בשנת 2016 ע"י המשרד לביטחון פנים, מגלה עליה מדאיגה בתופעה של עבירות ביוש והשפלת ילדים באמצעות הרשתות החברתיות מצאי המחקר, הנוגעים לבריונות רשת וביוש ברשת, מדאיגים במיוחד, וחושפים כי קיימת עליה המצביעה על כך שאחד מכל שלושה ילדים סובל מהתופעה, וכי כ-18% מהמבוגרים דיווחו אף הם כי נפגעו ממנה.
ומאיפה זה מגיע? כשהביוש לובש מסכה של לוחמת צדק במקומות מסוימים הוא הופך למציאות במקומות אחרים. כשבארץ נהדרת הופכים אנשי ציבור מכובדים לחבורת ליצנים אין פלא שאנחנו בסה"כ מחקים אותם.
מה שנאמר כאן אינו מתיימר לצייר את חושׂפי השחיתויות כמושׁחתים בעצמם, אך היד על ההדק כל כך קלה, עד כדי כך שירי לצורך הרתעה הופך לירי אוטומט ללא מעצורים.
תהליכים כאלה קורים לנו שוב ושוב בחיים הציבוריים. לדוגמא – מהצורך לקבל השונה, הבנה והכלה של תופעת הלהט"בים, הפכו את העניין לקרנבל עירום שמידי שנה צועד ברחובות המדינה ורק הופך את השוני למשהו מאוס ומבזה. האם זוהי הדרך? כנסו היום לחדשות ותנסו להבין מה הקשר בין הכרה של מציאות מורכבת לבין החצנה מאוסה ומרחיקה של קבוצת אנשים שחושבים יחבשו פאות ורודות על משאית רועשת ויתנשקו ברחוב, אהבתם של הציבור כלפיהם תתעצם.
בשורה התחתונה רואים שבני אדם "מצטיינים" בעשיית מעשים שאמורה לשפר ולתקן, אך בפועל מחריבה והורסת. לכן בפעם הבאה שאתם מעלים, שולחים או צופים בסרטון מבזה, כזה או אחר, תחשבו טוב מה האפקט האמיתי של הפעולה הזאת ועד כמה היא חיונית לשביל אהבת ישראל בו כדאי לצעוד לאורך כל הדרך. בגאווה.
בעקבות סערת התפילין:
10 עובדות שלא ידעתם על המצווה הקסומה
- מצוות עשה מן התורה לקשור תפילין על היד ולהניח תפילין על הראש, בכל יום מימות החול. על פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג.
2. בעבר רווח הנוהג להניח תפילין בכל שעות היום, אך בימינו נהוג להניח תפילין רק במהלך תפילת שחרית. התפילין מכילות שתי יחידות עצמאיות: "תפילין של יד" ו"תפילין של ראש".
- מניח תפילין צריך להקפיד באופן מיוחד שלא לפגוע בקדושתן כל עוד הן מונחות עליו. הקפדה זאת הביאה לנוהג לפיו מתחילים להניח תפילין רק סמוך לגיל בר המצווה, בניגוד למצוות אחרות, להן מחנכים ילדים מגיל צעיר.
- בתפילין ישנן ארבע פרשיות: "קדש לי", "והיה כי יביאך", "שמע", "והיה אם שמוע".
בכל אחת מארבע הפרשיות הללו מוזכרת מצוות התפילין, וקיבלו חז"ל שהפרשיות הללו הן עצמן הנכתבות ומונחות בתפילין (לבוש).
- התורה אומרת שהתפילין מונחות על היד: "כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים". היד מאפיינת את כוחו של האדם. היא העלולה להביא את האדם לתחושת "כוחי ועוצם ידי" ולניתוק מהקב"ה.
התפילין הן אות לתורת ה' הנמצאת בתוכנו. התפילין המונחות על ידנו מזכירות לנו את היד החזקה של הקב"ה.
התפילין של ראש מבטאות שכל הכוחות הרוחניים שלנו נובעים הם מהקב"ה (עיין עוד בספר החינוך תכא-תכב, ובשו"ע כה,ה).
בתפילין של יד, כל הפרשיות כתובות על קלף אחד. כל פרשייה כתובה בשבע שורות. בתפילין של ראש כל פרשייה כתובה על קלף נפרד, וכל פרשייה מוכנסת בתוך תא נפרד.
- אמר רבי יוחנן, הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יפנה, ויטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא קריאת שמע ויתפלל. וכל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.
- 6. התפילין הן עדות והוכחה לכל הגויים שהשכינה שורה עלינו, והם יראים מאתנו, וכמו שנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ודרשו חז"ל : "אלו תפילין שבראש".
- 7. חז"ל הפליגו בשכרו של המניח תפילין. נאמר במסכת מנחות (דף מד) אמר ריש לקיש: כל המניח תפילין מאריך ימים, שנאמר: "ה' עליהם יחיו", ופירש רש"י: "שאותם נושאים עליהם שם ה' בתפילין יחיו". אמר רבא, כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואמר אביי, ערב אני בו שאין אש של גיהנם שולט בו, ואמר רב פפא, ערב אני בו שכל עוונותיו נמחלים". "כל המניח תפילין ומתעטף בציצית, כאילו קיים תרי"ג מצוות" (זוהר). "רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל שיש לו תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מובטח לו שלא יחטא, שנאמר (קהלת): "והחוט המשולש לא במהרה יינתק". (מנחות)
- על פי הכוזרי (מאמר שלישי אות א – ל) התפילין הן אמצעי לחבר את תודעתו של האדם לעניין האלוקי, באשר כתוב בהם, יחוד השם, שכר ועונש, הן זכר ליציאת מצרים, שהיא ראיה שאין לדחותה על התחברות האלוה לנבראים, השגחה עליהם, וידיעה במעשיהם, ולכן יש להניח את התפילין על הראש – שהוא מקום המחשבה והזיכרון, ולהניח תפילין על היד – כנגד הלב שהוא מקור הכוחות.
- הרמב"ם (הלכות תפילין, פרק ד') מייחס להנחת תפילין השפעה רבה על התנהגותו של האדם, וכך הוא כותב: "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה, ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק."
- לפי ספר החינוך (מצווה תכא), האדם אף שהוא בעל נפש ושכל, בטבעו באשר הוא בעל גוף נמשך אחרי התאוות והיצרים, והוא צריך תזכורת ושומרים שיעזרו לו לזכור שיש לו נשמה וצלם, והתפילין הקשורות ליד ולראש הן חלק מהתזכורות הללו. תפילין של יד למען נחדל מעושק ידינו, ותפילין של ראש, כדי שלא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו. הכהנים והלויים בשעת עבודתם במקדש היו פטורים מתפילין.
על פי המהר"ל מפראג (נצח ישראל), התפילין הם חפץ קדוש, שמטרתו לגרום לאדם לדבקות עם אלוקים, בזה שהם מונחים כנגד מרכזי החיוניות שלו – המוח והלב, ומזרימים לו אנרגיית חיים, ופועלים על האדם בדומה למקווה טהרה. עוד הוא קושר בין הקדושה לבין היופי, וסובר שלכן נקראו התפילין 'פאר'.
(מתוך אתר "הידברות")
