…נתחיל את הסיפור בפרק הצבאי-מלחמתי ראשון. במלחמת העצמאות (שלנו), נלחמו בנו ארצות ערב מסוריה, מצרים, ירדן, ואפילו העיראקים הגיעו עם פיג'מות כדי להקיז את דמו של היהודי ששב לביתו הלאומי.
תוצאות אותה מלחמה ידועים. מדינת ישראל קמה והייתה בית ליהודי באשר הוא ומקלט לאודים המוצלים מאירופה החרבה שאחרי הצורר הנאצי.
…במלחמת ששת הימים שוב חשו מדינות ערב שיש שעת כושר לחסל את המדינה היהודית, ושוב קיבלו מכה ניצחת וגבולותיה של מדינת ישראל כמעט חפפו את גבולות ארץ ישראל.
…ביום כיפור שוב גברה שנאתם של הערבים ליהודים על חשבון שׂיכלם, והפעם הם ניסו להפתיע אותנו ביום הקדוש, יום כיפור. גם הפעם זה לא הלך.
…אחרי זה היו מלחמות שלום הגליל/לבנון הראשונה והשנייה ומבצעים למכביר שכל תכליתם הייתה להרחיק מחבלים וטרוריסטים מגבולות המדינה ומבתי תושבים שלווים בקריית שמונה (הטבח בחוה"מ פסח תשל"ד), טבח התלמידים במעלות (חודש מאי אותה שנה) ושורה ארוכה של מחבלים מתאבדים (אוטובוסים מתפוצצים) ורוצחים לשם רצח (משפחת פוגל).
נו? זה הביא להם מדינה? זה קרב את חלומם לכדי מימוש? מה פתאום. היום הם רחוקים ממדינה יותר מאשר הם היו קרובים להקמתה מאז ומעולם. היום יש פיכחון אצל היהודים-הציוניים מהאשליה אליה הורגלנו בשנים האחרונות. הפיכחון הזה מקבל רוח גבית ממה שעשה האספסוף לבית שגרירות ישראל במצרים והתוכניות לעשות אותו מעשה גם לשגרירות בירדן.
לצערי הרב, יש עדיין במדינת ישראל (לא מעטים) שמסתובבים כ'חולי ירח', דבקים בסיסמאות העבר ומתעקשים להדביק אחרים בחיידק מצג השווא באשר לכוונותיהם האמיתיות של הפלסטינאים בגדה או בעזה כלפי ישראל.
אילו הייתי בטוח בדברים הבאים הייתי אומרם בפרוש. עושה רושם, לפי התנהגותו של ארדואן, שבעצם ישראל מממנת את התנהגותו כלפינו. הבחור עושה עבודה 'טובה' בכך שהוא מזכיר גם לחולי האלצהיימר במרחב עם מי יש לנו בעצם עסק.
בקיצור, מה שלא נעשה, נחטוף.
הנה סיפור שממחיש מעט את מצבנו מול העולם ומול הפלסטינאים.
מספרים על שני יהודים-אחים שנסעו ברכבת. לרכבת עלו שיכורים ובהשפעת אדי האלכוהול החליטו לתת כאפות לאח שישב קרוב אליהם. המנוולים מכים את האח וצוחקים. כמה כאפות, צחוקים וחוזר חלילה. רחמיו של האח שישב ליד חלון הרכבת נכמרו על אחיו והוא הציע לו להתחלף במקומות הישיבה. "קבלת מספיק כאפות, בוא נתחלף במקומות הישיבה כדי שתנוח ואני אקבל את הכאפות". כמו שהאחים מתחלפים במקומות הישיבה, פונה השיכור לחברו ואומר לו "בוא נעשה קצת צדק, החטפנו מספיק לזה שיושב קרוב אלינו, בוא נחטיף לבחור שיושב …ליד החלון…".
ככה זה עִם עם ישראל, מה שלא נעשה, יגידו למה לא עשינו משהו אחר. אמרו, 'תצאו מעזה, ויהיה שקט', אריאל שרון וממשלתו גרשו אוכלוסיה אזרחית שלווה מֵחֶבֶל ארץ מדברי שהופרח, גוש קטיף והיה לנווה מדבר.,עוצמת ה'שקט' שבאה מעזה מורידה תושבים בבאר שבע, שדרות, אשקלון, אשדוד, ועוד מעט בתל אביב, למקלטים.
אם כל אחד מאיתנו יצא מהסרט הפרטי שהוא בחר להיכנס אליו, ויעמוד מול המציאות ועובדות החיים כפי שכולנו חווים, נבין שהפלסטינאים ממשיכים את המסע אל ליבו של הישוב היהודי מתוך כוונה לפצוע אותו ולא להתחבר אליו לשלום. המלחמה היא אותה מלחמה. פעם היו שבריות ומתאבדים, היום הנשק שלהם זה האו"ם, ילדים, נשים ומצלמות טלוויזיה הצועדים אל ישובים יהודיים מתוך התגרות.
