על כך שראש ממשלה קיבל מעטפות עם מזומנים מספר פעמים רב, אבל השופטים לא שוכנעו שמדובר בשוחד. זה כמו לקבוע שהיה רצח, אבל לא מוצאים את הגופה. עניין המעטפות, הוא עניין לפרשנות.
אם שופטים בירושלים לא מבינים שישראלי סביר שם כסף במעטפה רק במקרה אחד, מתנת חתונה/בר-מצווה/ברית מילה, וכל שטר כסף הנמצא מעבר לנסיבות הללו במעטפה ועובר מיד ליד הוא לא כשר, אז יש לנו בעיה קשה של ניתוק השופטים מהעם. וזה כבר סיפור הרבה יותר חמור ממקרה זה או אחר של עבריין.
אילו השופטים בירושלים היו יוצאים מדלת אמותיהם ו'מתערבבים' עם העם הם היו מגלים למשל, שלהוציא עשרה שקלים מישראלי ללא סיבה סבירה, צריך את ההוצאה לפועל. בהמשך הם אולי היו את הבעייתיות שבהחלטה שלהם.
התחושות המלוות אותי ממשפט למשפט של שועי הארץ שיש נוסחא כמעט מדעית בה לא חשוב במה אתה מואשם, הסיכוי לצאת זכאי או עם עונש קטן תלויה בעורך דין שאתה מסוגל לשכור את שרותיו, ורצוי מספר עורכי דין. כן, זו התחושה והיא מראה יותר על מעמדם של השופטים יותר משהיא משקפת עשיית צדק.
גם התחושה שהפרקליטות פועלת לעיתים באופן מוזר, שלא לומר הזוי, גם היא בעיה כאשר מדובר בדגים שמנים. הם יכולים להחזיק אותך החשוד במצב של אי ודאות משך שנים רבות, טרם יחליטו עם תועמד לדין. ראה מקרהו של השר אביגדור ליברמן, ואיני יודע אם אכן הוא עבר את העבירות שמייחסים לו בפרקליטות או לא.
על אף העובדה שאני תומך ללא סייג בשלטון החוק על כל רבדיו ומרכיביו, אי אפשר שלא לחוש שחלודה עלתה על הלב והראש של פרקליטים לא מעטים. זה לא רק מקרה אולמרט וליברמן. זה הרבה יותר עמוק והרבה יותר רחוק. זה מתחיל בכמויות הסיטוניות של עסקות טיעון עם עבריינים ומזיקים כרונים לחברה, וזה מסתיים בכישלונות החוזרים ונשנים בתיקים, שלכאורה הם 'בטוחים' להרשעה.
מה קורה בפרקליטות? אף אחד לא יודע באמת, ואלה שיודעים שותקים.
יש לקוות שבמערכת האיזונים של מערכות המשפט והאכיפה יעשו חשבון נפש ולא יחכו להזדמנות הבאה שייפול ראש ממשלה לידיהם.
ובשולי רעידת האדמה… אמנון דנקנר עורך מעריב לשעבר, אמר בשידור חי שהוא מציע לפרקליט המדינה להתאבד. להירגע, כלום לא קרה ואף שמאלני לא מצא לנכון לדרוש חקירה בעניין. אפילו לא האשימו אותו בהסתה.
כי יש כאלה שמותר להם, …לקבל מעטפות ולשלוח את פרקליט המדינה להתאבד…
משהו לא פופולארי…
אתם יודעים מה?! אני מבסוט משאול מופז, באמת.
אחרי שכבש את ראשות קדימה, הוא גילה שהוא די לבד ויחידי בראשות המפלגה ובמפלגה שהמספר 28 מתייחס לעברה ואינו מרמז על עתידה.
היות ומופז הבין את המצב הכי טוב , הוא יודע שאין לו מה להפסיד.
ולכן, האיש מגלה אחריות יוצאת דופן בעת הזאת ואינו נסחף אחרי מקסמי השווא ובועות הסבון שיוצרים יאיר לפיד, ציפי לבני, חיים רמון בהבטחותיהם לפתור כל בעיה, כאן ועכשיו, ועוד הם מבטיחים לתת לך עודף ממה שיישאר…
רבותי, אם נניח לרגע בצד את המאווים, השאיפות והרצונות האישיים שלנו לגייס את החרדים, לגייס את הערבים, לטפל בטייקונים ובחסרי הדיור, להיות ערוכים לכל צרה שלא תבוא מכיוונו של אחמדיניג'אד, נגלה שצריך גם …לנהל מדינה. וכאן מתגלה האחריות. כאן מתגלה המנהיגות, כאן יודעים אם אתה עשוי מפלסטיק או שיש לך עמוד שידרה ואחריות לאומית. התואר מנהיג אחראי מופקד אצל שאול מופז המלך שאין לו ממלכה. כל הכבוד.
שש שנים אחרי, האם אנחנו מוכנים?
השבוע ציינו שש שנים למלחמת לבנון השנייה.
שש השנים שחלפו לא הכהו ולא הקלו את כאבם של המשפחות השכולות שיקיריהם שילמו בחייהם, ואנחנו ממשיכים לחבק ולאהוב אותם.
…יש, ולפני מעשה באה המחשבה, וכך צריך להיות. אולם, יש מקרים, כמו המלחמה האחרונה, שהמחשבה חייבת לבוא אחרי המעשה. כי ככל הנראה זאת לא תהיה המלחמה האחרונה.
מה קורה בצה"ל? קשה לדעת, פרט לעובדה שאנחנו האזרחים שומרי החוק נתונים לדיווחיהם של הפוליטיקאים וצמרת צה"ל ש"הופקו הלקחים וצה"ל ערוך ומוכן לכל התפתחות". אם זה נכון או לא, ימים יגידו. אנחנו מתפללים ומקווים שיהיו ימים טובים.
…אבל, אם מישהו טועה, אנחנו בבעיה. הפעם לא מדובר בעוד סיבוב מבוקר ומקומי כפי שקריית שמונה חוותה במהלך 32 שנות עמידתה מול האויב מהגבול הצפוני. הפעם, צריכים להיות מוכנים מוכנים.
האמת, שמחוץ מלהתריע ולנדנד לאלה שתפקידם לדאוג שיהיה בסדר, אין לנו הרבה מה לעשות.
לכן, נתריע וננדנד: המקלטים מוכנים בקריית שמונה? יש מים בברזים, אבזרי החשמל והאינסטלציה שמישים? מערך הבריאות והשירותים החברתיים מוכנים? האם מערך הספקת המזון והתרופות, גם הוא מוכן וערוך לדלג ממקלט למקלט? האם יודעים להיכן לפנות נכים, קשישים ומוגבלים ביום פקודה?
והאם אנחנו יכולים להיות בטוחים שהכשלים ממלחמת לבנון השנייה לא יחזרו על עצמם בדיוק מצמרר?
אנחנו יכולים רק לקוות.
