השבוע היה נדמה שעם שלם זקוק לרתאלין באופן דחוף. עוד אתה 'רועד' מרעידת האדמה בועידת הליכוד, ושלי מרעידה את אמות הסיפים בועידת העבודה. מילים, תמיד היו הצד החזק שלה, משם היא התחילה, "הכל דיבורים". יאיר לפיד, אשף עיתונות שנולד וגדל לתוך השטיקים, עושה בית ספר בזמן האוויר שהוא מצליח לסחוב מאמצעי התקשורת השונים. הוא מתזמן את היציאה של מועמדי מפלגתו מן הארון הפרטי לבמה הציבורית טיפין טיפין. וזה בסדר.
משעשע לראות את העיתונאים והפרשנים אצים רצים אחר חברם לשעבר, והוא כאילו היה רוח רפאים, לא ניתן להשגה. עושה להם בית ספר…
ככל הנראה, קיימת הסכמה, גם אם לא מודים בה בפה מלא, שראשות הממשלה תמשיך להיות בידי הליכוד ובנימין נתניהו, וזה ממש לא בטוח לפי ההתפתחויות האחרונות.
חוסר השקט והבלבול גורמים לנחילי המצביעים המזדמנים מבחירות לבחירות (אלה שמצביעים למפלגות דמה כמו: הדרך השלישית, שינוי, קדימה ודומיהם) לקפוץ על כל מועמד מצייץ ולא משנה איך קוראים לו, מה המצע שלו (אם אפשר לקרוא לדקלומים האלה 'מצע').
עצוב לראות כיצד אנשים שאתה מחזיק מהם, מתפתים לקנות הבל פה והבטחות כאילו והיו זהב עשרים וארבעה קרט. כואב יותר לדעת שבגלל ההיסטריה וחוסר הסבלנות, אותם עשרים – שלושים מנדטים משבשים לעם שלם את ההזדמנות להינעל על דרך ומטרה אחת, הן בנושא הביטחוני והן בנושאים החברתיים-כלכליים.
ההיסטריה הזאת מזכירה תנועה של עדר, שחוץ מלרמוס את מי שעומד בדרכו, הוא לא מועיל.
אילו היה אפשר לתת רתאלין לעם שלם כדי שיירגע, אני בטוח ששיקול הדעת היה מביא אותו להתעלם מכל הפטריות הפוליטיות הצצות לפני בחירות ולחפש את מה שהם שלמים איתו במסגרות בעלות עוגן של, עבר והווה. כי העתיד מסתבר, תלוי לא במעט בעברם, תרתי משמע, של המועמדים והמפלגות הקיימות. לבוחר נותר, לחזק או להחליש את מי שהם רוצים.
סמס מהיושב במרומים
הסמס ששלח היושב במרומים לסוּפּר-מעצמה, ארצות הברית היה מורכב ממילה אחת שעשתה צרות הרבה "סנדי".
בעוד אובמה ורומני משתעשעים בלנהל את העולם ואת אמריקה, הגיעה סנדי השובבה ושפכה קיטונות של מים, אש וסולר על חייהם של תושבי ניו יורק, ניו ג'רסי והניויים האחרים בסביבה.
כואב הלב לראות את המחזות הללו כיצד חייהם של מאות אלפים נהרסים ברגע, ולחשוב שחוץ מפוזה נשיאותית מול המצלמות אינך יכול לעשות הרבה, בעצם כלום, אלא לחכות ולקבל את הבומבה על הראש, או לברוח.
מי שרוצה יקרא ל"סנדי" ולנזקים שלה 'איתני טבע' או בכל שם מתכחש לדבר האמיתי, מסר לא מקרי. (מותר לאלה שלא מאמינים לגחך כאן. זהו!).
איני נסחף בדברים הללו ואיני מתיימר לדעת יותר ממה שאני יודע, ובעצם איני יודע דבר וחצי דבר בעניינים הללו. אבל מה לעשות? אני רואה, ושומע וחושב…
יקר? לא לקנות
בעוד מחירו של הדלק צונח חופשי בשלושים ושש אגרות ל-7.58 שקלים, אנחנו מקבלים בתזמון מדהים, הפגזה רועשת ורועמת מצד רשתות השיווק והיצרנים על העלאה מסיבית של כל מוצרי המזון (כמעט).
חברים יקרים, זה לא מקרה. זה מתוכנן עד הפרט האחרון ובצורה מצמררת על ידם.
נראה, שהחברים היקרים האלה לא למדו דבר ולא שכחו דבר. ולכן, אנחנו חייבים לעבור לשלב המעשים. כן מעשים. בעצם, לא לעשות.
אנחנו מחויבים לאותם מאות אלפים אם לא יותר שנאנקים תחת עול הוצאות הקיום, ולא רק מחירו של הקוטג', שהינו סמל, יותר מאשר בעיה.
אם הבעיה של היצרנים ורשתות השיווק אמיתית, הם לא יורידו את המחירים. ואם ה'בעיה' מלאכותית, מה שסביר בחלק גדול מהמקרים, הניצחון מובטח לנו האזרחים.
מה שצריך לעשות, זה פשוט לא לקנות מוצר שמחירו עלה או שאינו סביר. בשביל זה לא צריך מפלגה ואפילו לא את שלי ולפיד. גם מופז מיותר, כי אנחנו יכולים לעשות את העבודה הכי טוב.
יש עוד משהו חוץ מבחירות – אויבים
ההתעסקות שלנו בענייני הבחירות יכולה ליצור את הרושם שהכל בסדר בגבולנו הצפוני. אבל, מסתבר שבעוד הרועה עסוק בלשמור על העדר פנימה, הזאבים חורשים מזימות כדי לטרוף את הכבשה ההיא שנמצאת בפאתי העדר ועסוקה ב'לחפש את עצמה'.
איני רוצה לדמות את עצמנו לכבשה תמימה, זה לא. אבל זה לא מונע מאיתנו את החובה לא לגרוע עין מהזאב…
החיזבאללה, כארגון טרור מיומן ומנוסה (לצערנו), לא נח ולא שוקט לרגע. הוא אפילו חוזר על אותם תרגילים הזכורים לנו ערב מלחמת לבנון השנייה. 'רועים' תמימים חוצים יותר ויותר פעמים את הגבול הצפוני. ברור, שממש לא מדובר ברועים אלא, ברעים. אלה הם אנשי חוד החנית לבדיקת הערנות של צה"ל ושל האזרחים השוהים בקרבת הגבול.
איני רוצה לערב את עניין הברחת הסמים כאן, נושא חשוב וחמור בפני עצמו, אלא להתמקד בבעיה הביטחונית.
בדרום, ממשיכים הטרוריסטים לשבש את חייהם של מאות אלפים מתושבי הדרום בהם תושבי העיר הגדולה באר שבע.
כאן בצפון, אנחנו יודעים, המצב יכול להתהפך בשנייה, ולא הגזמנו.
לכן, החיים תחת הידיעה הזאת יכולים להביא, אם לא לפיתרון הבעיה, לפחות להכרה שגם כאשר עוסקים בבחירות, יש עוד משהו שצריכים לחשוב עליו ולא לתת לנו לאבד את הפרופורציות של החיים.
