המשרדים מתחלקים באופן גס לשניים. אלה שהשרים העומדים בראשם מדברים על קריית שמונה ונהנים מהקופונים שהמותג הזה (כמעט נגמר) מביא להם ומשרדים שמפרישים תקציבים לטובת פתרון בעיותיה של קרית שמונה.
לרבים מהתושבים הייתה תקווה וציפייה שאחרי שצה"ל יצא מלבנון בשנת 2000 יקרה כאן משהו. חוץ מאכזבה (שחלקה הגדול באשמתנו), לא קרה הרבה. מצבה של קריית שמונה היה דומה באותה התקופה למצבו של פצוע אנוש שכוחות מד"א הגיעו אליו ופינו אותו מאזור האסון. בין ההצלה והחזרה לחיים תקינים מפריד הריפוי והשיקום מהפציעה. את זה לא הבינו ממשלות ישראל ומיד עטו על ההטבות שהיו לנו וביקשו לבטלם. חלק גדול מאוד ומשמעותי בוטל (הנחה בארנונה, זוכרים?), וחלק נותר (הטבות מס הכנסה ממנה נהנים בעלי הכנסות גבוהות, שחלקם בין התושבים קטן). ההתנפלות הייתה מכוערת ולוותה בציניות השמורה לפוליטיקאים חסרי עמוד שידרה ומפת פעילות ציבורית לשמה.
היום, כאמור נסקור חלק מהמשרדים ו(מה הם עשו בשביל מדינה?).
משרד הבריאות
אכזבה גדולה ומבוכה לא פחות גדולה. 'המשרד לענייני החיים', זה שחיינו תלויים בתפקודו, מאכזב את תושבי קריית שמונה והאזור זה שנים. אין כמעט תחום בו אפשר להצביע על הישג. מכון ההקרנות הנמצא בבית חולים רמב"ם, עדיין מאלץ חולי סרטן הנאנקים תחת הכאב והחרדה ממצבם לנסוע לחיפה לצורך טיפול הנמשך בין חמש לעשר דקות, לכל היותר. מדוע מכון ההקרנות לא עבר עדיין לצפת?
שירות החירום המתבטא במד"א ובחדר המיון הקדמי בקריית שמונה מתנדנד. כל שני וחמישי איום חדש. מדוע? מדוע אי אפשר לעבות את השירותים הללו? הרי, אין דומה מצבה הביטחוני ופוטנציאל הנפץ באזור שלנו לרעננה או לכוכב יאיר. כאן, חלילה המצב יכול להתהפך בשבריר של שנייה. לנו אין עורף עמוק כמו לישובים במרכז. השבוע פנו ראשי הישובים לראש הממשלה, שהוא גם שר הבריאות, בבקשה ש'לא ישכח אותנו בחלוקת התקציב למיטות' שהממשלה אישרה תקציב מיוחד עבורה.
תעשייה, תעסוקה ומסחר (תמ"ת)
אחד המשרדים החשובים ביותר בעיקר, לישובים בפריפריה שתלויים בהחלטותיו ובתקציבים שהוא מעביר. דוגמא למה שקורה. איזי שרצקי רוצה להעביר את המפעל שלו (איתוראן) ממרכז הארץ לקרית שמונה. במקום שאנשי המשרד יעזבו הכל ויטפלו בו הם באמת נותנים לו טיפול מיוחד, עושים הכל כדי שהמפעל יישאר באזוּר שבמרכז הארץ. מתווכים על שטויות, והעיר מפסידה. ההתנהלות הזאת נעשית מול חוסר עשייה בנושאים אחרים, דבר המעצים את הפגיעה בעיר.
משרד הרווחה
המשרד הזה נמצא באיזשהו מקום בשנות החמישים והוא עדיין לא השתחרר מנטאלית משמו הקודם משרד הסעד.
ראשיו מתנהגים באופן מעורר שאלות. השר האחרון, יצחק הרצוג, שעמד במשך ארבע השנים האחרונות בראש המשרד, נשמע השבוע אומר (בלהט) "אני תומך במאבקם של העובדים הסוציאליים!", מי שלא ידע שהוא השר היה בטוח שמדובר ביצחק הרצוג העובד הסוציאלי. אדוני. אתה היית שר הרווחה. היכן היית, הרי בזמנו כאשר ביקשו לנקוט באמצעים, יצא השר נגדם. אז זה לא היה טוב לתדמית ש'החיילים' שלך יתפרעו. היום, משהחליט להתמודד על ראשות מפלגתו, הוא תומך בכל לב בשביתת העובדים…
משרד החינוך
נסיים במשהו טוב ונציין את אחד המשרדים (יש עוד), אשר ראויים למילה טובה. משרד החינוך והעומד בראשו גדעון סער. מעשיו והחלטותיו של השר מבטאים כנות והכרה במצבה הדורש יד חמה של העיר. יותר תקציבים למחשבים, תוכניות לימוד, פרויקטים חינוכיים וגם עבור שיפוץ מבנים. השר סער מביא לידי ביטוי רוח אחרת של פוליטיקאים. הוא וחבריו סילבן שלום, משה כחלון וישראל כץ וסגנית השר גילה גמליאל מבינים שהשוק הפוליטי, כמו השוק הכלכלי פתוח, ה'פנקס של התושב פתוח וידו רושמת', וביציאה עומדת קופה שמשלמים בה. עבור הקניות.
