את הבדיחה הבאה שמעתי מהרב מיכאל לסרי.
בעל ניגש לאשתו בראש חודש ניסן ואומר לה: "אשתי היקרה, פסח מתקרב. אני יודע שכל כך קשה לך בימים האלה של הניקיונות, אז רק שתדעי: אני לרשותך. אני כאן בשביל לעזור לך בכל מה שצריך. את לא לבד!".
האישה, שכבר מכירה את היכולות של בעלה בתחום הארגון וניקיון הבית, אומרת לו: "בעלי היקר, אתה רוצה לעזור לי? טוב מאוד, מצוין. העזרה הכי גדולה זה שתצא היום מהבית. הנה תראה, יום יפה בחוץ, פריחה, אביב, צא קצת. תן לי לנקות בשקט".
הבעל שומע בקול אשתו ויוצא מהבית. לא עוברת שעה וחצי, האישה בשיא הניקיון, הכל הפוך, והאיש חוזר הביתה. הוא פוסע בדיוק לתוך ליבת הספונג'ה, אל הספה שבסלון, מוריד את הכיסא ההפוך שמונח עליה, ושוקע בה תוך כדי אנחת רווחה.
"רגע, מה, כבר חזרת? לא סיכמנו שהבוקר אתה יוצא מהבית?", זועקת האישה מתוך הדלי, והגבר עונה: "תראי, אמרתי שאני רוצה לעזור לך, נכון. אבל כמה אפשר לעזור? חצי שעה? שעה? שעה וחצי? די, תני קצת לנוח".
אם אתם, קוראים וקוראות, שומעים את הבדיחה החביבה הזאת ולא צוחקים אלא מנידים ראש בעצב, סימן שגם לכם קשה בימים אלה בבית.
אל כל הקושי, מצטברים המון שאלות, איך, מתי והאם מותר. ניסינו לעזור מעט ולהנגיש לכם מושגים, הלכות ושאלות.
מושגים שחייב להכיר
ביעור חמץ
החמץ נאסר רק בבוקר של ערב פסח (השנה ביום רביעי), אך חכמים קבעו שאדם יבדוק את ביתו כבר בליל י"ד (יום שלישי בערב, משעת צאת הכוכבים). בגמרא מובאות שתי סיבות מדוע יש לערוך את הבדיקה דווקא בלילה. ראשית, מדובר בשעה שבה בני האדם מצויים בבתיהם. שנית, אור הנר יפה לבדיקה. הסדר נמצא בסידורים של פסח.
אכילת חמץ בערב החג (יום רביעי)
למחמירים – החל מ-8:45 (בערך) אסור לאכול חמץ ביום רביעי בבוקר. למקלים – 9:10 (תלוי היכן בדיוק אתם נמצאים בארץ). יש לשרוף את החמץ ביום רביעי הקרוב, עד השעה החמישית מעלות השחר, בשעות זמניות. ובעברית, מדובר על 10:00 למחמירים, ו-10:30 לפי רוב השיטות. לאחר מכן לא ניתן לקיים את מצוות ביעור חמץ.
מכירת חמץ
מה היא מכירת חמץ? אז ראשית צריך להבין שאסור להשהות בפסח חמץ שבבעלותך, אבל אם החמץ הוא של גוי, מותר להשהותו בביתך בפסח. לפיכך, מותר להשאיר בבית חמץ, במידה ומכרנו אותו לגוי לפני החג, בידיעה ותקווה שהגוי יחזיר לנו אותו אחרי החג.
אז איך עושים את זה? האם צריך למצוא גוי? לא ממש. אנו נוהגים לבצע קודם חג הפסח מכירת חמץ לגוי, באמצעות הרבנות כך שהפעולה הזאת נעשית במרוכז מטעם רבני העיר.
חשוב שבעת מכירת החמץ, לא לכלול במכירה את כלי החמץ, כגון סירים, מחבתות ותבניות, אלא רק את החמץ הדבוק בהם
במהלך השבוע ניתן להגיע למועצה הדתית בקריית שמונה ולמלא פרטים אישיים וכן מקום הנחת החמץ. במקביל ניתן למלא טופס באינטרנט, באתר של ארגון "למען שמו-נה באהבה", והם יעבירו למועצה את כל השמות במרוכז, כפי שקורה במהלך 10 השנים באחרונות. אין מה לחשוש שהמכירה באינטרנט, שכן היא מודפסת יום לפני פסח ועוברת למועצה הדתית, כך שלמעשה חסכתם את ההגעה למקום.
הכשרת כלים לפסח
איך אפשר להכשיר כלים שכל השנה "נגעו בחמץ"? אז ראשית צריך לדעת שטבעם של רוב הכלים, שכאשר מבשלים או אופים בהם דבר מאכל, נבלע משהו מהמאכל בדפנות הכלי, ובעת השימוש בו בפעם הבאה פולט הוא את הבליעה שבתוכו לתבשיל (לכן גם מפרידים בכלי בשר וחלב). ולכן, כלים שהשתמשו בהם בחמץ אפילו פעם אחת, חייבים הכשרה שתאפשר להשתמש בהם בימי הפסח.
קיימות שתי אפשרויות באשר לכלי הפסח:
אפשרות א': להשתמש במערכת כלים חדשה אשר תישמר משנה לשנה ותהיה מיועדת אך ורק לפסח. אפשרות זו היא המומלצת יותר.
אפשרות ב': להכשיר את הכלים באמצעות פליטת החמץ הבלוע בהם וכך לא לרכוש כלים נוספים ומיוחדים. יש כלל שאומר שאופן ההכשרה של כל כלי דומה לאופן בו החמץ נספג, (בולעו כפולטו).
כלים שבלעו (ספגו) חמץ באמצעות נוזלים, כגון סירי בישול, הכשרם בהגעלה במים רותחים. כלומר, שמכניסם לסיר גדול יותר שיש בו מים רותחים על גבי האש בעת שמבעבעים.
ביאור המילה 'הגעלה': 'הוצאה החוצה', 'הפלטה'. כאדם הנגעל ממשהו ומעיו מתהפכים לפלוט את אשר הכניס לקרבו.
לעומת זאת, כלי שבלע חמץ באש ללא נוזלים, כגון: תבניות אפיית לחם ועוגות, שיפודי מתכת, רשתות שמניחים על גבי הגחלים ולעיתים צולים בהם קציצות שיש בהם פירורי לחם, וכדומה, הכשרם על ידי ליבון באש. כלומר, שמכניסם לאש עד שניצוצות ניתזים מהם.
כלים שבלעו חמץ ללא מגע ישיר עם כלי ראשון המונח על האש, כגון כפות ומזלגות, אפשר להכשיר אותם בכלי שני, כלומר, במים שלאחר שהוסרו מהאש הועברו לכלי אחר (מצקת, הכשרה בהגעלה במים רותחים שעל האש בעת שמבעבעים).
כלי שלא בלע חמץ כלל, כגון: גביע קידוש, כלי אחסון של מוצרי חמץ שלא "נגעו" בחמץ חם, אפשר להכשיר אותם ע"י ניקיון יסודי במים קרים.
כלי חרס שהשתמשו בהם בחמץ חם, אין שום דרך להכשירם לפסח.
כלי פלסטיק דינם כדין כלי מתכת, שהכשרם כפי שימושם.
כיור הרחצה של כלי האכילה, גם אם עשוי הוא מחרס, מספיק לרחוץ אותו היטב ולשפוך עליו מים רותחים מקומקום חשמלי וכדאי לחזור על זה שלש פעמים.
כלי זכוכית אינם "בולעים" בכלל. גם אם השתמשו בהם בחמץ חם. ולכן מספיק רק לשטוף אותם היטב והם כשרים לפסח
תנור אפיה שהשתמשו בו בחמץ במשך ימות השנה, רצוי שלא להשתמש בו בפסח אך עם זאת מותר להשתמש בו לאחר ניקוי יסודי, וזאת לאחר שעברו כ-24 שעות מאז השימוש האחרון. לאחר מכן יש להפעיל אותו בדרגת החום הגבוהה ביותר למשך כשעה. עם זאת השימוש עם יהיה בתבניות אלומיניום חד פעמיות.
מיקרוגל שהשתמשו בו בחמץ במשך ימות השנה, רצוי שלא להשתמש בו בפסח. עם זאת ניתן להכשירו על ידי ניקוי יסודי ולאחר שיחלפו עשרים וארבע שעות מאז השימוש האחרון בו, יש להניח בתוכו כוס שבה מעט מים מהולים בחומר ניקוי שאינו מזיק למכשיר, ולהרתיח את המים במשך כמה דקות עד שדפנות המכשיר יספגו את האדים.
מדיח כלים ניתן להכשירו על ידי שלאחר שניקוי יסודי ולאחר מכן יש להניח חומר ניקוי בתוכו ולהפעיל אותו לשטיפה במים רותחים, אך ללא כלים. ומומלץ להמתין 24 שעות לפני פעולת ההכשרה.
כיריים. המבערים והחצובות שמבשלים עליהם, ולעיתים גולש מתבשיל החמץ עליהם, צריך לנקות היטב ולשפוך (עירוי) עליהם מים רותחים. וטוב יותר להגעילם. יש מחמירים לצפות את ברזלי החצובה סביב ברדיד אלומיניום. המשטח שעליו מונחים המבערים והחצובות, ינקהו היטב ויערה עליו מים רותחים בעודם מבעבעים.
השיש שלעיתים מניחים עליו או שנשפך עליו חמץ חם, יערה עליו מים רותחים.
שולחן שאוכלים עליו במשך ימות השנה חמץ, יש לנקות היטב ולערות עליו מים רותחים בעודם מבעבעים. ואם חושש שייהרס השולחן מהמים, צריך לכסות אותו במפה למשך ימי הפסח.
פלטה חשמלית, ינקה אותה היטב ויערה עליה מים רותחים בעת שהם מבעבעים. ואפילו אם חיממו על פלטה זו לחם, מספיק לערות בלבד ואין צורך בליבון או בכיסוי בנייר כסף, עם זאת טוב לכסות אותו בנייר כסף.
המקרר והמקפיא, יש לנקות ולשטוף היטב במים צוננים שלא יישאר בהם שום פירור חמץ, וחשוב מאוד לנקות גם את הגומיות שבדלתות המקרר והמקפיא באמצעות מברשת שיניים וכדומה, שכן תמיד נכנסים פירורים בחריצים.
אין להגעיל כלי בשר וכלי חלב ביחד, אלא בזה אחר זה. ואם חלפו על אחד מהם עשרים וארבע שעות מאז השימוש האחרון בו, אפשר.
מה (לא לזרוק) לקראת פסח
אנחנו מכירים את הריטואל הקבוע, פסח מגיע, עושים סדר בארונות, בבגדים, במחסן וכולנו חיים בתחושה שאם כבר עושים סדר, אז בואו נזרוק מה שלא צריך. הבעיה מתחילה כשעוברים למוצרי המזון ולמאכלים, ולא באמת יודעים מה אפשר להשאיר בבית ומה לזרוק. הרב יוסף זריצקי, מומחה לכשרות הכין רשימה מפורטת של המוצרים שלא צריך לזרוק, ושכדאי להשאיר בבית.
ולמה זה כל כך חשוב? משום שיש מצווה "בל תשחית", המורה לנו לא בין היתר לא להשחית (ובמקרה הזה לזרוק) דברים ללא צורך. לכן כדאי לקיים את מצוות הפסח "בל יראה", וכדי לא להשליך לפח מוצרים שאינם בעייתיים.
צריך לזכור כי נצטווינו מן התורה לבער החמץ מרשותנו קודם הפסח. במוצרים שלהלן אין בהם חמץ, ולכן אין צורך לבערם. אך בגלל נעשו בפיקוח כשרות לפסח, צריך להשאירם בבית במקום מוצנע (למשל בארון מסוים, ולא לפתוח אותו במהלך החג). כמו כן, צריך לכלול אותם במכירת החמץ. הרשימה מתייחסת למוצרים תוצרת הארץ בלבד.
אגוזים, אבקת אפיה, אבקות מרק (באבקת מרק פטריות נמצא במוצר קמח שעדין לא נגע במים) אורז, אינסטנט פודינג, אלכוהול תוצרת הארץ. במבה, בשר, ביצים, ג'לי, גלידות (פרט לאלה המצוין בהן תערובת חמשת מיני דגן או מוצריהם או גלוטן), גרעיני חיטה, גבינות, גרעינים ושאר פיצוחים (למעט קבוקים) בהכשרים של העדה החרדית, שארית ישראל והרב לנדא, הקמח להדבקת המלח הוא קמח תפו"א. על שאר ההכשרים צריך לברר.
גריסים, גפילטע-פיש בהשגחת הערה החרדית בלבד.
דבש, דגים טריים ומצוננים, או שלמים קפואים . (פילטים למיניהם בוואקום יש לחשוש לחמץ), דגים מעושנים, דייסת קורנפלור.(דייסות דגנים הן חמץ גמור).
חרדל, חלב סויה, חלווה, חיטה לבישול.
טחינה, טפיוקה. יין, ירקות מיובשים, חומץ סינטטי, חומץ הדרים, חומץ תפוחים. כמון.
מים, מיץ לימון, מרגרינה, משקאות קלים ודיאט (למעט בירה שהוא חמץ גמור).
משקאות חריפים. תוצרת הארץ בלבד ובהכשר העדה החרדית והרב רובין בלבד. (למעט ויסקי שהוא חמץ גמור), מיונז.
מזון תינוקות -תחליפי חלב – (סימילק, מטרנה, בייבילק וכד׳), מלח.
נקניקים פרווה בשרי. בהשגחת הבד"ץ בלבד.
סוכר, סוכר-וניל, סילאן, סובין, סולת, סרדינים בשמן. עופות, עמילן (היכן שמצוין עמילן לרוב זה עמילן תירס, קמח תפו"א או טפיוקה. עמילן חמץ מצוין: מכיל גלוטן) עלי דפנה, פלפל אנגלי.
פירות יבשים, (לדר חמץ), פריכיות אורז בהכשר העדה החרדית בלבד פרט לאלה המצויים בהם תערובת חמשת מיני דגן.
צבעי מאכל, צימקאו) ציפורן, צ׳יפס, צ'יקו.
קופסאות שימורים, קצפת צמחית, קטשופ, קינואה, קמח, קפה שחור, קפה נמס ומגורען מכל הסוגים, קפה דגנים, חמץ גמור, קקאו.
רוטב סויה, ריבות, שיבולת שועל(קוואקר – למעט – דייסת שיבולת שועל), שלוה תפוחה (חיטה תפוחה – של חברת אשבול).
שוקו ושוקולד, שמני אכילה (שמן נבט חיטה אינו חמץ), שום, שקדים, שומשום (קטניות), שומשום עם זעתר הנמכר באריזות הינו חמץ גמור, שמרים.
תבלינים
פהשקווילים
(הערה למנחם : תעמד את זה בבקשה כמו שצריך עם רווחים, בולט, ונראות טוב)
הגעלת כלים תתקיים השנה ברחבת בית הכנסת "יד לאחים" (רח' ביאליק 27), יום ראשון, י"א בניסן (2.4.23) בין השעות 10:00 ל-14:30. מטעמי הלכה יש להביא את הכלים נקיים. לבירורים: 050-4121011
מכירת חמץ. לא רוצים לחכות עד הרגע האחרון למכירת חמץ? כמידי שנה ארגון "למען שמו-נה באהבה" בשיתוף המועצה הדתית מבצעים מכירת חמץ דרך האינטרנט. אתם ממלאים את הפרטים באתר האינטרנט של הארגון, ובערב החג נציג הארגון יגיע למועצה הדתית וימסור את השמות. אל תחכו לרגע האחרון, כנסו עוד היום ומכרו את החמץ לקראת החג. www.lemaan8.co.il
נשאר לכם חמץ? באריזות סגורות (בלבד) במקום לשרוף אותו, תרמו אותו לגמ"ח, והוא יחולק לאחר החג. ניתן להביא למשרד ישיבת ההסדר. בימים א'-ה' בשעות 8:00-15:00, (האיסוף הוא לאוכל בלבד ולא בגדים).
קמחא דפסחא כמידי שנה יוצא ארגון 'למען שמונה באהבה' במבצע סיוע והתרמה לפסח. ניתן לתרום תלושים, העברה בנקאית, כרטיס אשראי, ומזומן. לתרומות 0506429037/0528249034. חשבון למען שמו-נה באהבה בנק מזרחי חשבון 400669 מספר סניף 487. ניתן לתרום גם ב"ביט".
ספר תורה לתרומה. יהודי יקר מוכן לתרום ספר תורה ספרדי, מהודר, כשר. אם הנכם צריכים זקוקים לספר לחיזוק התפילה, בית הכנסת או המניין המקומי, מוזמנים לפנות ל-0543207251.
דרשות שבת הגדול יערכו בבית הכנסת "אור תורה" לעולים תוניס.
16:00 – תפילת מנחה
16:30 – שיעור ראשון
17:15 -שיעור שני
18:00- מניין מנחה נוסף
מאחורי הקלעים של יציאת מצרים
כולנו מכירים את הסיפור על יציאת מצרים, כולל השעבוד, עשרת המכות, קריעת ים סוף ומתן תורה, אך יש לא מעט פרטים מעניינים שלא לומדים בהכרח בבית ספר, ולא ממש נמצאים בהגדה. אם תקדישו כמה דקות, כנראה שתגלו דברים חדשים ומרתקים על הסיפור הגדול של חג חירותו ולידתו של עם ישראל.
רובנו מכירים את סיפור יציאת מצרים כפי ששמענו אותו לראשונה, בגיל הגן. חלקנו לומדים עוד עם השנים, מוסיפים קצת פירושים וקצת מדרשים. אבל מתי בפעם האחרונה יצא לכם להעמיק באמת בנושא, וללמוד לעומק על השתלשלות האירועים שהובילה ליציאת מצרים, ועל מה שקרה בזמן היציאה ואחריה?
נקרע לגזרים?
כשאומרים לנו שהים 'נקרע', רובינו מדמיינים שהוא נבקע בבת אחת לשניים. אז זהו, שלא. על פי רבנו בחיי, ים סוף לא נבקע כולו בבת אחת, אלא רק חלק ממנו נבקע – וככל שהתקדמו בני ישראל בתוך הים ביבשה, המשיך הים להיקרע, כאילו נס מפניהם בדיוק כמו המשפט "הים ראה וינוס".
מצרי אחד נשאר
מסופר שכאשר המצרים רדפו אחרי בני ישראל אל ים סוף, כולם טבעו בים. והאמת היא שכולם – חוץ מאחד: פרעה עצמו. בפרקי דרבי אליעזר נאמר שפרעה לא מת בים סוף, וכי לאחר יציאת מצרים הוא "עבר דירה", והיה למלך נינוה.
מצה, על שום מה?
ידוע שביציאת מצרים לא הספיק בצקם של ישראל להחמיץ, ולכן לא אכלו לחם – אלא מצות. אך האם הם המשיכו לאכול מצות גם במדבר? התשובה היא לא. במדבר אכלו בני ישראל מן שניתן להם משמים, ובתקופה מסוימת גם שלו. אבל מצות, הם לא אכלו.
אבא יעקב
יציאת מצרים הייתה ללא ספק אירוע משמעותי בתולדות עם ישראל (אפילו יותר מההפגנות ע"ה). עד כדי כך שמסופר שהקב"ה "העיר" את יעקב אבינו כדי שיראה את בניו יוצאים ממצרים.
מה זה ירוק, זוחל, וקשור למכה השניה? תנין.
כולם מכירים את הסיפורים על מכת צפרדע, וכל אחד מאיתנו כנראה דמיין לפחות פעם אחת את ארץ מצרים מכוסה בדו-חיים הירוקים והמקרקרים. אבל תופתעו לשמוע שישנן מספר דעות לגבי סוג בעל החיים שהציף את מצרים. רבנו בחיי, למשל, טוען כי ה"צפרדע" המקורית היתה למעשה תנין.
איך מתו בכורי מצרים?
עפ"י איחוד הפירושים, בליל מכת בכורות היו המון ברקים ורעמים על ארץ מצרים, ומקולות הרעמים העצומים – מתו בכורי מצרים, ורק הם.
10 חתיכות על שום מה?
שאלתם את עצמכם – מדוע בבדיקת החמץ מניחים דווקא 10 חתיכות של חמץ? אחת התשובות אומרות – כנגד עשר המכות. ולמה דווקא 4 כוסות? אנחנו זוכרים שכנגד 4 בנים דיברה התורה, אך הירושלמי אומר שכנגד 4 הכוסות של פרעה המוזכרות בחלומו של שר המשקים.
סיפור לפסח
עם סיום הטרלול האחרון בעם, נקווה שכעת נוכל לעשות את הדברים החשובים האמת, לחגוג חירות, עצמאות ולציין את הגיבורים שבזכותם אנחנו כאן. החגים וימי הזכרון נועדו להזכיר לנו סה"כ איך הגענו, מה אנחנו עושים כאן, ומה צריך לעשות כדי לא לפגוש שוב את ההיסטוריה במציאות. במקום זה, מנהיגנו, מפגינינו, שכינינו ואנחנו נתנו יד ליצר ההרס עצמי שלנו לירות בתוך בית הכנסת הגדול הזה שנקרא ארץ ישראל.
את סוף הסיפור של המהפכה הזאת אנחנו עדיין לא יודעים, והעתיד לוט בערפל, אך בכל מקרה, כמו שהקב"ה הקשה את לב פרעה, והשפיע על החלטותיו והחלטותיהם של משה ואהרון, כך אולי הקב"ה היה מעורב מאחורי הקלעים בהרגעת המצב. נשמע הזוי? לא בטוח. תקראו את הסיפור הבא ותבינו שלעיתים אנחנו עומדים בלב ליבה של סערה, אך הקב"ה הופך אותה לרוח קלילה ונעימה, וזה כדי שנוכל לחגוג בנחת את האירוע הגדול באמת. תהנו:
השנה התר"ח (1848 למניינם), ואירופה בלהבות. צרפת מוכרזת רפובליקה; שווייץ מאמצת לה חוקה נאורה; לאומנים בהונגריה ובבוהמיה מבקשים עצמאות; הפרלמנט בפרנקפורט מבקש להחיל על גרמניה חוקים ליברליים, ומחוללי הקומוניזם כותבים את המניפסט הקומוניסטי. משטרים מתחלפים, וכבכל זמן, בשעה שמסגרות- חיים מתפרקות, שמים להם הגויים את היהודים כשעירים לעזאזל וקרבנות נוחים להתנפלות, שוד וביזה.
ובתוך כל אלה, היהודים מתכוננים לקראת חג הפסח כמימים ימימה. גם בעיירה מ' בחבל אלזס שבגרמניה, ההכנות לקראת הפסח בעיצומן. הבתים כבר נקיים כמעט מכל פירור חמץ. פה ושם עולה ניחוח תבשילי ה'סדר'. בגדי החג מצפים ללובשיהם. ילדים נרגשים משחקים בחוצות. אמנים וסוחרים עושים מלאכתם בעליזות. מחר ייכנס הפסח, ויהודי העיירה כבר טועמים קורטוב של חירות ונוטלים מטעמו של חג.
ולפתע, קולות מבוהלים נשמעים מכיוון הרחוב הראשי של העיירה: צניפת סוסים, חריקת יצולים, צעקות אנשים, ובני העיירה נאספים סביב עגלה שבורה, לשמוע מה קרה.
"היינו בדרכנו לעיירה", מספרים נוסעי העגלה ההמומים, "כאשר הותקפנו על-ידי כנופיית שודדים, קרוב למאתיים מספרם. טוב שהמטען שלנו כלל, בין שאר המצרכים לחג, גם בקבוקי יין רבים. השודדים החלו מיד לשתות לשוכרה, וכך יכולנו להימלט… אבל שמענו אותם אומרים זה לזה, שמחר יתקפו את העיירה, ואז ממילא הכול יהיה שלהם".
"יש לפנינו שעות אחדות כדי להתכונן לקראתם", הוסיף העגלון. "כאשר עזבנו אותם היו שיכורים כלוט, אבל לאחר שיתפכחו, אין ספק שיגיעו לכאן".
המתח הגיע לשיאו כאשר התאספו הכול לתפילת המנחה. קשה להתרכז בתפילה. מבקשים את ישועת ה', והחרדה גוברת.
לאחר התפילה קם גביר העיירה, איש מעשה ורב-תחבולות, ופנה אל הנאספים: "ביתי ניצב במבואות העיירה וחזק כמבצר. בואו, נתאסף אצלי. כל אחד יביא עמו קלשון, גרזן או מכוש. כשיגיעו השודדים לפאתי העיירה, יצטרכו לעבור ליד ביתי. נחכה שם לתוקפים, ואולי נצליח להילחם בהם ולהבריחם".
התעודדו האנשים. הלכו לבתיהם, ועד-מהרה חזרו לבית הגביר, חמושים בכלים שונים, וחיכו לבאות.
הלילה חלף, הגיע היום הבא. כל הגברים מכונסים, חמושים, בבית הגביר, חוץ מאחד – אהרן-ניר הקצב. חיכו עד הערב, וכאשר בושש, הלכו לביתו שלושה אנשים, לברר מדוע לא בא.
עמדו בפתח ביתו של ר' אהרן, ונדהמו למראה עיניהם. יושב האיש בחברת משפחתו, כאילו לא אירע דבר, ועורך את ה'סדר'. הקצב התנצל: "חג היום, ואינני מוכן להפר את ליל ה'סדר'. הרי ליל שימורים הלילה, ואנו מובטחים מכל רע"…
השלושה ניסו לדבר על לב בני-הבית, להסביר את הסכנה שלתוכה הם מכניסים את עצמם. אך הקצב ומשפחתו היו איתנים בביטחונם בה'. "אתם עשו כרצונכם", השיבו לשליחים, "אנו נשארים כאן ומשליכים את יהבנו על הקב"ה".
הכוננות הייתה בשיאה, כאשר הגיחו ראשוני השודדים, מתגנבים כחתולי-לילה אל העיר. כל הבתים היו חשוכים. רק בית אחד היה מואר – ביתו של הקצב. לשם פנו השודדים.
מתוך הבית נשמע קול שירה ערבה. היה בה, בשירה, משהו שעצר את הכנופיה מלפרוץ אל הבית. מנהיג השודדים ועוזרו התקרבו בשקט אל החלון והציצו פנימה.
מחזה שלא מן העולם-הזה נגלה לעיניהם. ליד שולחן מכוסה מפה צחורה, ישב אהרן- ניר כמלך של ממש. לפניו, על השולחן, כלי כסף, צלחות וגביעים, וסביב השולחן יושבים אשתו, הדורה כמלכה, והבנים והבנות, כנסיכים ונסיכות. פני המסובים הקרינו רוחניות גבוהה, כל-כולם שקועים בשירה, משוחררים לחלוטין מכל טרדות של חולין.
מנהיג השודדים התרשם עד עמקי נפשו מהמראה שראה. נדמה היה לו שאין אלה בני- אדם, אלא מלאכי-שמים. "אנו עוזבים עיירה זו!", לחש לעוזרו והתרחק מהחלון. זה פרש את זרועותיו בחוסר-אונים, והלך אחר מפקדו.
השניים חזרו אל הכנופיה, שחיכתה להם בקוצר-רוח. כשהגיעו, קרא מנהיגם בקול גדול: "היהודים שוב הפעילו נגדנו את מעשי הכישוף שלהם… אם לא נעזוב את המקום מיד, נהיה אבודים לנצח".
כהרף-עין עלו השודדים המבוהלים על סוסיהם ונסו מהמקום. כעבור דקה לא נותר איש מהם בתחום העיירה.
לכל ההתרחשויות היו עדים שני סיירים, שנשלחו מטעם הגביר לעקוב אחר צעדי השודדים. הם שבו לבית הגביר ודיווחו על כל מה שהתרחש ועל מנוסת התוקפים. הכול יצאו מהבית הנצור ובאו אל בית הקצב.
הקצב ובני-ביתו עדיין ישבו ליד שולחן ה'סדר'. הם לא ידעו כלל על מה שהתרחש מאחורי חלון ביתם. לא שמעו את בוא השודדים, ולא ידעו על הסתלקותם. חשבו לתומם, שהאנשים באו לאחל להם חג שמח…
הגביר סיפר להם את דבר נס ההצלה ואמר: "אכן, צדקתם, ליל שימורים הוא הלילה הזה ולא ינום ולא יישן שומר ישראל".
