בחברה ממש חולה, ילדים אונסים ילדים
סערה מסוג אחר פקדה את המדינה. בתקשורת כינו אותה "אונס בת ה-12".
התקשורת התזזיתית כהרגלה אצה רצה בשטחיות מנושא לנושא, וגם אם היא מספרת את הסיפור מאה פעמים, עדיין זה לא אומר שהיא מעמיקה מעבר לרובד הצהבהב.
ברשותכם, נקרא למה שקרה "האלימות המינית נגד הילדה בת ה-12".
אם אתם שואלים את המעורבים בפרשה, הילדים והוריהם הם יטענו ש'לא היה שום אונס. הם בסך הכל ילדים וזה נעשה בהסכמה…".
וכאן טמונה הבעיה שאם לא נתייחס אליה בכובד ראש, זה לא יהיה המקרה האחרון.
…הילדים והנוער נולדים לתוך מציאות שיש בה מסרים בעלי משמעות מינית אלימה וכפייתית לאורך מסלול חייהם. זה מתחיל עם שידורי הטלוויזיה והפרסומות בהן הילדים (והכלבים) הפכו להיות השחקנים הראשיים, לא מעט בדחיפה של ההורים, זה ממשיך עם השיטוט הבלתי מבוקר באינטרנט, וכאשר ההורים מצ'פרים את הילד באייפון או סמרטפון, הקטסטרופה כבר לא ניתנת לעצירה.
הורים אשר הפקירו את אחד מהתפקידים המרכזיים שלהם, אפוטרופוסים של ילדיהם בתמורה לקניית שקט ו'חופש' מהילדים, יוצקים בידיהם שמן למדורת הסקרנות וההורמונים של הילדים, למקומות הללו.
בתמימותם חושבים אותם הורים שהמחשב והאייפון משמשים למטרה נעלה של רכישת ידע והשכלה כללית, והילדים נמשכים להיכן שסקרנותם מובילה אותם, אתרי פורנו.
מחקר מעודכן העלה שכ-60% מהילדים בני תשע עד חמש עשרה נחשפו לסרטי פורנו מכל הסוגים.
כן הורים יקרים (לא כולם) יתכן מאוד שגם ילדכם האהוב והחרוץ משׂביע את סקרנותו (הטבעית והבריאה) באחד מהאתרים הללו. אם עד לפני עידן האייפונים צריך היה להשגיח על הילד מול המחשב הביתי, הרי שעתה האופציה הזאת לא קיימת. קניתם לו אייפון 5 הכי מתקדם שיש…
…ונחזור לאלימות המינית כלפי הילדה.
משהו רקוב קורה בתפר שבין תפקוד ההורים, הילדים ומערכת החינוך. לא מדובר במקרים בודדים ונדירים, אלא בתופעה הרסנית החוצה גבולות של מעמד סוציו אקונומי, מרכז ופריפריה וגם דתיים וחילונים.
ולכן, היכן שיש ילדים מתבגרים צריכים להיות הורים ערניים ואקטיבים, מחנכים פעילים ומסרים חדים וברורים של 'מותר' ו'אסור'. ובינתיים, שכל הורה ישגיח על הילדים שלו.
אם עכשיו משחררים רוצחי יהודים ככה סתם, את מי ישחררו כשיבוא 'שלום?'
אם לא יקרה משהו מיוחד, הממשלה תאשר לשחרר מחבלים-רוצחים במסגרת המחווה שלה לפלסטינאים על שהואילו לדבר איתנו.
אתם מבינים את האבסורד. מדינת ישראל באמצעות ממשלתה משלמת לחלאות האדם במטבע קשה, שחרור רוצחים על שהם מואילים בטובם 'לדבר איתנו'. הרי, קטע כזה יכול להיות סצנה הזויה ב'ארץ נהדרת', ולא חלק מסדר יום לאומי במדינת ישראל.
…מדוע זה נשמע לנו 'הגיוני' לשחרר רוצחים כמחווה?!
מדוע אנחנו מתעקשים לנהוג כמטומטמים ו'למלא את חלקנו בהסכם?'
מדוע אנחנו מסרבים ללמוד אחרי כל-כך הרבה מכות כואבות, שיש מצבים שאינם פתירים, לא כי אין פתרון, אלא שצד אחד, אותו צד, לא רוצה בשלום. כי אם הפלסטינאים היו רוצים בשלום אמיתי, אז ביום ראשון הממשלה הייתה משחררת ואפילו המשפחות השכולות היו מוחאות כפיים…
…ואם אנחנו מדברים על אבסורד, אין אבסורד גדול יותר מהתנהגותה הבריונית של ארצות הברית. מצד אחד היא אלופת הטפות המוסר לכל העולם על איך צריך לנהוג כלפי אויבים, ומצד שני היא עוינת בצורה קיצונית כלפי אחת מידידותיה המובהקות והוותיקות, ישראל.
לא נכנס לסיבות שהביאו את מאסרו של יונתן פולארד. שפטתם, אסרתם היום הגיע הזמן לשחרר.
אם נגזר עלינו לשחרר רוצחים, מדוע לא מובן לאובמה שצריך ומותר לשחרר מרגל, אחרי שלושים שנה?!
ותודה לאדאורד סנואדן
(סנואדן הוא הילד המודרני שצעק שהמלך (אובמה) ערום, והביא הוכחות.
בשנים האחרונות 'נהנינו' לצפות מן הצד בפדיחות של ארצות הברית כלפי יתר העולם ומנהיגיו עם פרסום החומרים בויקיליקס. אף שאף אחד מאיתנו אינו חשוד בשמחה לאיד של אחרים, הרי שעכשיו הגיע תורנו להיות במרכז הסיפור של סנואדן. הבחור הצעיר חושף שהמדינה הידידה שלנו ארה"ב צותתה לראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון ברק. סוג של חוצפה אם אנחנו נזכרים שבדיוק בגלל מעשה דומה יושב כבר שלושים שנה.
בואו נניח שזה היה הפוך, שנתניהו היה מצותת לאובמה…
ולכן, למרות שאנו חיים בעולם בו לא הצודק הוא הצודק, אלא החזק הוא תמיד הצודק, נקבל את ההחלטות שטובות לנו, אם אנחנו יכולים להוציא אותם לפועל, וכל היתר פחות חשוב.
אלה שעוזבים ואלה ששבים בשבוע הבא יחגוג העולם הנוצרי את תחילתה של שנתם החדשה, שנת 2014, בחגיגות הסילבסטר.
כמובן, שאין לי דבר נגד הנוצרים, אולם, לנוכח ה'אימוץ' ההולך וגובר של חגי דתות אחרות על-ידי חלקים מאיתנו.
כאחד השייך לעם היהודי, עַם בעל מסורת הפרושׂה לאורך אלפי שנים, וכמכיר מעט את ההיסטוריה הכללית, הגעתי למסקנה שמעולם, אבל מעולם היהודים לא הצליחו, וכנראה שגם לא יצליחו להיות נוצרים, או יהודים החשים שותפים למסורת ולתכנים הנוצריים, מבלי שיזכירו להם את יהדותם ביום פקודה.
אני גם יודע שסופו של כל 'ליקוק' לאחרים, הוא מר וכואב.
זה לא מה שאני אומר, זה מה שאני מצטט מתוך ספרי ההיסטוריה הכלליים.
כמו שברור שאי אפשר לחבר עץ ומתכת, נייר ופלסטיק, מים ואש או שמן ומים, כך אי אפשר שהפלסטיק יאמץ את התכונות של העץ, ולהיפך. עובדה תנסו.
הנה סיפור קצר שמראה את הכיוון ההפוך הביתה…
את השבת האחרונה העברנו במושב קשת שברמת הגולן. במקום שהו כמה עשרות חיילים וחיילות, שהסתבר לנו שהם נמצאים בתהליך של גיור. לחלקם אֵם לא יהודיה ועל פי ההלכה אינם יהודים וכאלה שסביהם וסבותיהם היו יהודים, שכמובן אינם נחשבים ליהודים על פי ההלכה..
בארוחת השבת עלו שירים וניגונים מחדר האוכל הסמוך לשלנו, ועדיין לא ידענו שמדובר במתגיירים. ניגשנו אל דלת הכניסה כדי לחוות מקרוב את השמחה ורק אז נודע לנו במי המדובר.
צמרמורת אחזה בנו כאשר שוחחנו עם אחדים מהחיילים והחיילות, והבנו שהם עושים את הדרך הביתה, ליהדות, מתוך קוד פנימי המורה להם לעשות זאת. לא תגמול חומרי על היותך יהודי או יהודיה, אלא אפשרות לממש את הזכות לחזור ולהיות יהודי במדינת ישראל. האמירות היו רציונאליות לחלוטין עם הרגליים על הקרקע והלב בשמים.
הצוות כלל על חזותם של הרבנים והמדריכים ממיטב בניה ובנותיה של הכיפות הסרוגות.
זו הייתה הזדמנות נדירה ומרגשת להיות עד ל"ושבו בנים לגבולם". מסתבר, שאנחנו מחליטים בסופו של דבר אם אנחנו הולכים בכיוון החץ, או הפוך.
כתפיים צרות
תוצאותיה של סופת השלגים האחרונה הזכירה את האימרה שכאשר יש רוח חזקה עדיף להיות קנה סוף גמיש המתכופף ולא ארז תמיר ומוצק הממשיך לעמוד זקוף. הארז לא יעמוד בדרך כלל בסערה וייעקר, כך למדנו.
…המראות הקשים של מאות אלפי עצים כרותי ענפים ומאוזנים על הקרקע הביאה למסקנה נוספת. אל תעמיס על הכתפיים שלך יותר ממה שאתה מסוגל לשאת. אל תעמיס על הנשמה שלך יותר ממה שהיא מסוגלת לקבל. למדנו עוד דבר מהעצים…
