הפערים המעמיקים בין הפריפריה, ובה קריית שמונה וחצור לבין מה שאנו מכנים 'מדינת תל אביב' הגיעו למימדים מדאיגים. לא שגילו לנו את אמריקה, אלא הביאו ראיות מוצקות בכלים מדעיים על ידי ד"ר דורון לביא, ראש החוג לכלכלה וניהול במכללה האקדמית תל-חי ומנכ"ל חברת פארטו.
יצוין שהנתונים אותם חשף ד"ר לביא השבוע בכנס מחקרי גליל בתל חי, עקביים, דבר המצביע על מחלה כרונית ולא על תנודה חד פעמית שנקלטה ב'מצלמת' החוקרים.
הנתונים כפי שנחשפו בכנס מקבעים תהליך הנמשך זה עשרות שנים, ואם לא יטופל הוא עלול באמת להפוך למחלה כרונית במובנה הרפואי, בלתי ניתנת לריפוי.
הנה הממצאים באופן יותר מפורט:
דורשי העבודה: בפריפריה: 6% בממוצע לעומת 2.5% בלבד במרכז- פער של 140%(!)
רמת החינוך: שיעור הזכאים לבגרות בפריפריה עומד על 54% לעומת 65% במרכז – פער של כ-20%. פער דומה בשיעור התלמידים המתקבלים ללימודים באקדמיה.
הפערים בהוצאת הרשויות המקומיות בתחום החינוך בין מרכז לפריפריה עומדים על 30%.
פער של הכנסות: הרשות לתושב עומד על 5000 שקלים בין מרכז לפריפריה.
הרשויות בצפון נאלצות להשקיע 25% יותר במרכז על נתמכי רווחה – כך לרשויות בפריפריה גם הכנסה נמוכה יותר וגם השקעה גדולה יותר ברווחה.
נראה שהנתון הבא הוא תוצאה של הנתונים הקודמים ומראה על הגירה שלילית העומדת על 5.15% מהפריפריה, לעומת הגירה חיובית במרכז העומדת על 3.4%
פערים בין פריפריה למרכז
עיון מעמיק בנתונים המוצגים במדד הפריפריה, מלמד עד כמה הפערים גדולים וכואבים, ומצריכים חשיבה מחודשת באשר לדרכי הפתרון שלהם.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעדכנת את הנתונים החברתיים-כלכליים אחת לשלוש שנים ושלוש שנים אחורה, נתונים היכולים לשמש היסטוריונים חברתיים בעוד חמישים-מאה שנים, ולא ככלי עבודה לכלכלנים, סוציולוגים ופוליטיקאים הרוצים לטפל בבעיות היום ואולי גם לפתור חלק מהן. ולכן, חברת פארטו והמכללה האקדמית תל-חי מצאו לנכון לגבש מדד חברתי-כלכלי נוסף ועצמאי, אשר נועד לעקוב באופן תדיר ושוטף אחר התקדמות תחומי החיים המרכזיים ברשויות השונות, ולסייע להן בתהליך קבלת ההחלטות, ובעיקר להכווין את תכניות העבודה של הרשויות ואת פעילותן בשטח, להשגת התקדמות חברתית-כלכלית ולהעלאת רמת החיים.
תעסוקה במקום ראשון
מהמחקר עולה שהנושא המרכזי והראשון היא התעסוקה. כאן עולים נתונים מדאיגים על אף שאינם חסויים מעינו של אף מקבל החלטות בממשלות ישראל זה עשורים.
הרמה התעסוקתית של התושבים ברשויות השונות קשה. בחינה של מספר דורשי העבודה מציגה תמונת מצב תעסוקתית בעייתית בפריפריה, ביחס למרכז הארץ, מרכז המהווה גם את המרכז העסקי של המדינה. אחוז דורשי העבודה (מבני 15 ומעלה), ברשויות המדגמיות שנבדקו, בצפון ובדרום עומד על 6.2% ו-5.8% בממוצע (6% סך הכל), לעומת כ-2.5% בלבד דורשי עבודה בתל אביב והמרכז – פער של 140% (!).
כאשר בוחנים ממה מורכבים אותם דורשי עבודה מגלים, כי בפריפריה רק כ-10% מדורשי העבודה הינם אקדמאים, לעומת כ-20% בתל אביב והמרכז. שיעורם הגבוה של דורשי העבודה בפריפריה ומיעוט האקדמאים בתוכם, נובע כמובן מהמחסור במקומות עבודה בכלל ובמקומות עבודה איכותיים בפרט, זאת, בייחוד בהשוואה למרכז הארץ.
רבים מהאקדמאיים בפריפריה אינם באים לידי ביטוי במחקר היות והם לא נשארו בישוב ועקרו למרכז הארץ.
הנתונים הללו משליכים על מקבלי הקצבאות בכלל, ומקבלי דמי האבטלה בפרט. מספרם בפריפריה גבוה בכ-30% מאלו שבמרכז הארץ.
פערים בזכאות לבגרות ובכניסה לאקדמיה
החוקרים טוענים שהניצנים לפערים העצומים בתחום התעסוקה מתחילים ברמת החינוך וההשכלה של התלמידים במחוזות השונים.
שיעור הזכאים לבגרות בשנת תשע"א (2011) בפריפריה עומד על כ-54% לעומת כ-65% במחוזות מרכז ותל אביב, פער של כ-20%. פערים דומים ניתן למצוא גם בשיעור התלמידים אשר עומדים בסף הקבלה לאוניברסיטאות.
הנתונים הללו מלמדים על קשר חיובי בין הרקע החברתי-כלכלי של התלמיד, לבין הסיכויים לזכאות לתעודת בגרות ולהשתלבות במוסדות ההשכלה הגבוהה. ככל שהרמה החברתית-כלכלית גבוהה יותר, מדדים אלו עולים.
בחינה של הנתונים באשר לגובה השקעת הרשויות המקומיות בחינוך, מעלה תמונה עגומה למדי באשר למצב בפריפריה, ובעיקר לזו שבצפון. אף לא אחת מהרשויות המקומיות בצפון ממוקמת בין 40 הרשויות המובילות בתחום, כאשר מי שניצבות בראש הרשימה, הן הרשויות במרכז הארץ (הרצליה, ת"א, רמת השרון ונוספות). הפערים בהוצאת הרשויות על תחום החינוך בין מרכז הארץ לבין הצפון הינם כ-30%.
רשויות מקומיות:
פחות השקעה בחינוך יותר ברווחה
הפערים בין יכולתן וחוזקן הכלכלי-חברתי של הרשויות לא מסתכמים בתחום החינוך. בחינה של הכנסות הרשות לתושב מציגה פער בלתי נתפס של כ-5,000 שקלים בין תל אביב לממוצע הרשויות בצפון ובדרום, כלומר: כמעט פי 2. הרשויות בפריפריה נאלצות להוציא חלק נכבד מתקציבן על נתמכי רווחה. הרשויות בפריפריה משקיעות כ-25% יותר מאלו שבמרכז (כ-15% לעומת 12% בלבד). כך נוצר מצב בו לרשויות בפריפריה גם הכנסה נמוכה יותר משמעותית וגם צורך בתמיכה נרחבת יותר במעגל נתמכי הרווחה, ולא מאפשר להן להשקיע ולהתפתח כלכלית-חברתית.
פערים של כ-3000 שקלים בין הכנסה להוצאה של משק בית
ההכנסה החודשית הממוצעת למשק בית בפריפריה עומדת על: 11,578 שקלים לעומת הכנסה ממוצעת
של משק בית במרכז העומדת על 17,898 שקלים.
הוצאה חודשית ממוצעת של משק בית בפריפריה עומדת על 12,357 שקלים לעומת הוצאה משפחתית ממוצעת במרכז : 15,823 שקלים.
הכנסה פנויה למשק: בפריפריה: 779 שקלים – (מינוס) לעומת 2075 שקלים + (פלוס)
ד"ר דורון לביא, ראש החוג לכלכלה וניהול במכללה האקדמית תל-חי ומנכ"ל חברת פארטו: "כל אחד מהנתונים שהוצגו כאן קשורים כחוט השני, ומציגים תמונה כוללת עגומה מאוד של פערים הולכים ומתרחבים בין מרכז הארץ לפריפריה, בדגש על זו הצפונית. מדובר ב"מעגל קסמים" שלילי שמזין את עצמו, כאשר הכנסה נמוכה של הרשויות והוצאה גבוהה על רווחה, מובילים לקשיים ניכרים בפיתוח כלכלי-חברתי ובמשיכת אוכלוסייה איכותית".
ד"ר לביא מזהיר מפני הפערים הגדלים בין המרכז לפריפריה ואומר שיש קשר ישיר לגזירות הכלכליות החדשות שמתכנן משרד האוצר, ובראשן הקיצוץ הניכר בקצבאות הילדים, העלאת המע"מ באחוז וקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה בכלל, ובתקציב הפיתוח של תשתיות ותחבורה בפרט.
"גזירות אלו עלולות להביא להרחבת הפער בין הפריפריה למרכז, ולפגיעה ניכרת בתכניות ופרויקטים שונים, שנועדו לספק תעסוקה ושירותים הכרחיים לתושבי הפריפריה", אומר ד"ר דורון לביא, ומוסיף "ההגירה השלילית הקיימת כבר היום ביתר שאת מהפריפריה, רק תלך ותגבר בעקבות המהלך הנוכחי, ועם ישראל ילך ויצטופף במרכז הארץ כאשר הפריפריה תיוותר עם אוכלוסייה חלשה, ללא יכולת כלכלית עצמאית".
המחקר הזה מציע גם דרכים להתמודדות ומסמן כיוון הליכה הפוך ממה שמתכנן שר האוצר ופקידיו הכלכלנים, "דווקא בעת זו, יש צורך במיקוד העשייה בפריפריה, תוך הצעת פתרונות שונים וייחודים לצמצום הפערים מול מרכז הארץ. לשם כך, גובש מדד הפריפריה, אשר דוגם ערים ורשויות מקומיות במחוזות השונים, תוך ניסיון להצביע על הפערים בין הפריפריה למרכז, על מנת לנסות ולקדם את אזורים אלו מבחינה חברתית-כלכלית, ולצמצם את הפערים בחברה הישראלית".
החוקרים מציעים מדד אשר גובש על ידם וכולל 8 משתנים: שיעור הגירה פנימי, דורשי עבודה, שיעור אקדמאים מתוך דורשי העבודה, שיעור ההוצאה על חינוך, זכאות לבגרות, אחוז זכאים לתעודת בגרות שעמדו בדרישות הסף של האוניברסיטאות, שיעור מקבלי דמי אבטלה ושיעור ההוצאה על רווחה. 5 מתוך 8 המשתנים הללו מתעדכנים באופן שנתי, כאשר 3 משתנים נוספים מתעדכנים אחת למספר חודשים. כפועל יוצא מכך, הרי שמדד הפריפריה מאפשר מדידה רבעונית/חצי שנתית. הציון הניתן במסגרת מדד הפריפריה מורכב משקלול יחסי של כלל המשתנים הללו ונע בין 1-7.
יצירת מדד חברתי-כלכלי חדש ומעודכן, המתמקד במספר ערים, ובוחן מספר משתנים מרכזיים בכלל תחומי החיים, בכוחו לסייע בעיקר לרשויות המקומיות ולגופים הקשורים בהן (חברה כלכלית) בבחינה עיתית של רמת החיים, וכנגזרת מכך, בהפניה נכונה של המשאבים העומדים לרשותן, כמו כן ייסע המדד למשרדי הממשלה לקבל תמונת מצב מעודכנת לגבי כל רשות ורשות ולהתוויית מדיניות ייעודית לפריפריה.
בכנס שנערך השבוע אמר ד"ר אמיר גולדשטיין את הדברים הבאים: "מדינת ישראל נכשלה כישלון חרוץ ביומרה של צמצום הפערים והמדד מראה זאת בבירור. ממשלות ישראל מכריזות כי הן מעוניינות לקרב את הפריפריה, לצמצם את הפער, אך בפועל פועלות כך שהפער רק הולך וגדל וזה משום שהניסיונות קטנים מידי ודלים מידי.
אני סבור שבנוסף לנתונים הכלכליים שמציג המדד חשוב לפצח את השאלות התרבותיות ואת השאלות הנוגעות לתשתיות.
אם מדינת ישראל לא תיתן כלים ליצור תשתית תרבותית פוליטית וחברתית אחרת, לא יקרה כאן שום שינוי".
