נתחיל בזה שיש לנו מדינה נפלאה, ברוך השם, אבל עם לא מעט תקלות ואנשים (ברובם המכריע) יוצאים מן הכלל ובכל זאת יש לנו גם אי אילו טענות.
הבמאי הראשי של הסרט בו אנו חיים, לא יכול היה להעמיד תפאורה ורקע מושלמים יותר מאשר אלה העומדים לרשותנו היום. אי השקט השורר בטבע (רעידת אדמה ביפן) ואצל בני הדודים בתפוצות ערב והאסלם, (המהפכות במצרים, טוניסיה וסוריה, בינתיים) יכולים גם הם לתרום בהבנת המושגים שרבים מאיתנו מדקלמים, אולם במבחן המעשה הם רחוקים ממנו מרחק שלום ממלחמה.
נתחיל מהסוף, מהמקום אליו הגענו אחרי שישים ושלוש שנים. ויכוח מר ונמהר בנושא הפלסטינאים והשאלה אם יש עם מי לעשות שלום. למרות העובדה שאין הוכחות אימפריות וראיות מוצקות לקיומו של ה'עם הפלסטיני', כולם מדברים וטוחנים את הנושא כאילו הייתה זאת אמת לאמיתה, נניח כמו תורת ישראל. אחד הראשונים שטען שאין 'עם פלסיטני' וזו פיקציה היה לא אחר מאשר ד"ר עזמי בשארה בראיון שנתן לירון לונדון בערוץ 2. (מוזמנים להקליד ולצפות 'עזמי בשארה עם פלסטיני' בגוגל). היום מסתכלים על מי שאומר שאין עם פלסטיני כאל מישהו שמשהו לא בסדר איתו. (ככה זה כאשר טוחנים את המוח בארבעים השנים האחרונות יום-יום) המצדדים בהגדרתם של ערביי ישראל כפלסטינים שיווקו את העניין כמו שמשווקים 'קוקה קולה', ולכן לא פלא שהיום מי שטוען שזו המצאה פוליטית תועלתית של ערביי ישראל. נחשב לחריג.
אבל, בואו נניח לעניין ונתייחס לרצונם של הפלסטינאים לשלום 'בכאילו', כאילו והם רוצים שלום אמיתי על פי תפיסתנו את השלום. אלה מקרבנו הפועלים במרצ כדי לקדם את סדר היום של הפלסטינים, בישראל, בעזה וביהודה ושומרון ואצים רצים להכריז על הקמתה של המדינה הפלסטינאית עוד לפני חודש ספטמבר, מספקים את ה'אורניום והגרעין' לאויבנו במאבקם בנו. 'תורתם' אומרת "לאלוקות בחרתנו", ואם כך, לא משנה מה אומרים, מה כותבים ומה קורה במציאות, תמיד-תמיד הפלסטינאים צודקים וצריך 'ללכת' לקראתם. יקירם היה ונותר אבו מאזן, ראש הרשות הפלסטינאית ה'מתונה' והפרגמאטית המתחבק עם ראש ממשלת החמאס בעזה, ועדיין הוא 'שוחר שלום'. הסכנה הגדולה בכל מה שקורה הוא הערבוב בין המציאות לדמיונם של הישראלים-יהודיים התומכים ללא אבחנה בצד הפלסטינאי. למותר לציין שאיני חושד, ברובם, שרצונם להזיק למדינת ישראל. ממש לא. אבל במעשיהם הם פוגעים ומכאיבים יותר מאשר פגיעתם של החמאס והרשות הפלסטינית. אלה אויבים ואלה אחים, וההבדל הוא גדול.
בימים אלה של ימי זיכרון ועצמאות, עלינו לא לשכוח עובדה חשובה זו ולפעול על פיה. אני מקווה שיבוא יום, והוא יבוא, והעניינים יתבהרו.
