יש מימרה ששמעתי פעם מאיזק רייך ז"ל (ניצול שואה עם חוכמת חיים נדירה) לפני הרבה שנים האומרת "אם שמעת בקומה מעליך נעל נופלת, צפה שהנעל השנייה תיפול".
סליחה על ההשוואה, אבל הנעל הראשונה 'נפלה' בשואה והביאה להכחדת שליש מעם ישראל. גם אז היו כאלה שהתריעו מפני האסון, התחננו למעשים, אולם אחרים 'הרגיעו' ואמרו שהמזהירים 'רואים צל הרים כהרים' ו'לא יכול להיות שהעלום הנאור יעשה מעשים לא אנושיים', ועוד כהנה וכהנה אמירות שניתן לשמוע גם היום בהתאמה לרוח התקופה שלנו. רק לחשוב מה היינו יכולים להיות היום אילו שישה מיליון מבני עמנו אנשים נשים וטף, היו ממשיכים את מסלול חייהם ופרים ורבים. אבל… היה מי שדאג שזה לא יקרה.
…היום אנחנו חיים במציאות שיש בה צדדים חיובים, כמו הקמתה של מדינת היהודים מדינת ישראל, על כל המשתמע מכך: חקלאות מפותחת, מערכת ביטחון חזקה, אוניברסיטאות ומערכת חינוך לתפארת. אולם לצד הדברים החיוביים יש עוד מה לתקן, והרבה. בראשם את מערכת היחסים שבינינו לבין עצמנו. אין כאן הטפה, חלילה, הדברים מכוונים בראש ובראשונה אליי עצמי, אל כולנו.
השנים והניסיון לימדו שיש יותר מ'אמת' אחת, כמו שיש יותר מדרך אחת להגיע לירושלים. השאלה הנשאלת היא היכן אתה עומד ביחס לירושלים? המחשבה שמה שאני חושב ועושה, הוא הדבר היחידי שנכון, הביאה ומביאה אותנו כל פעם מחדש למקומות רעים. לדוגמא, העובדה שמדינת ישראל מתקיימת באיתנות כלכלית עם גב פיננסי יציב, עומדת בסטירה למצבם של האזרחים הפרטיים במדינה. המוסר היהודי לא חלחל עמוק מספיק אל השליטים, ולאו דווקא במובן הפוליטי-מפלגתי, כדי שחייו הבסיסיים של הדור החדש יהיו סבירים והוגנים. החזק ממשיך ומנצל את החלש, וזאת עובדה כואבת ומתמשכת זה עשרות שנים.
ממשלות ישראל לדורותיהן 'הפשיטו' את האזרח מחלק גדול משכבות ההגנה האזרחיות שלו, כמו: ביטחון תעסוקתי ושכר הוגן, ביטחון רפואי שבצידו אפשרות לממש את התרופות והטיפולים הנכונים למחלות הלא נכונות, ולא אותיות קטנות המרוקנות את התחייבות המדינה כלפיך בשעת מבחן. והגרוע מכל, אפשרות קלושה להקים בית, במובן הרחב של המילה, כאשר מחירי הדירות בשמיים ומחירי המזון והשירותים צומחים מהר יותר מאשר הפטריות שלאחר הגשם. ככה, לא יכולה להתקיים חברה. ככה, מספקים דלק למחאה החברתית שהפעם עלולה לצאת משליטה ולהבעיר חזיתות נוספות.
הפסוק "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ", מופיע בספר ישעיהו כחלק מנבואת הנחמה שלו לעם ישראל השרוי תחת שלטון זרים. במקור דובר על-כך שאויבי ישראל הנמצאים על אדמתה ובתוכה יצאו ממנה ויניחו לעם ישראל. היום נהוג לפרש את אותו פסוק במשמעות הפוכה לגמרי כלומר, שהמהרסים והמחריבים הם בשר מבשרנו, ובאים מתוכנו.
עדיף שנשוב אל הפרשנות הראשונה והמקורית של הפסוק, נתאחד (גורם לצמרמורת אצל חלק מהפוליטיקאים) תוך שמירה על דעותינו וזהותנו השונות.
עכשיו, שיש איומים אמיתיים על עצם קיומנו, רצוי שנקום ונמנע מהנעל השנייה ליפול. זה אפשרי וזה תלוי בנו. רק בנו. כי כולנו ניצולי שואה.
הכצעקתא?!
פרשת סא"ל שלום אייזנר וכל מה שקרה לאחר התקרית עם האנרכיסטים היא דוגמא טובה לבלבול, לצביעות, לטשטוש הקווים בין דמיון למציאות, ומעל הכל בין ההגדרה של 'ישר' ו'עקום'.
העובדות ידיעות לכל, סליחה, ממש לא.
מה שידוע הוא מעט מאוד ובה התמונה (ששודרה בהילוכים חוזרים אלפי פעמים ויצרה אפקט מזעזע) צולמה ונערכה על ידי אחד הצדדים (האנרכיסטים), הופצה בעזרתם של עיתונאים, חלקם רשלניים ועצלנים שלא עשו עבודתם נאמנה עבור הציבור, לא בדקו ולא הצליבו מידע ו…עוד פֵּה אחד שאמר מילים מיותרות על מפקדיו ופתר את הדילמות של מפקדיו באשר לעונשו והודח.
האמת, גם אני הזדעזעתי מהמכה במבט ראשון, ואחר כך התעצבנתי כאשר פרצופו המחייך והמתריס של האנרכיסט ניבט אליי, חף מכל נזק ממשי שהיה אמור להעיד על מכה טראומטית, כפי שפרשתי מהתמונות בזמן אמת.
…עכשיו לעניין. תראו מה קרה מהרגע שסא"ל שלום אייזנר הכה את האנרכיסט ועד היום.
– נתחיל מהקל ונעבור לכבד. בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל קיבל את הערעור של מכבי לוזון-פתח-תקווה על האלימות הקשה של נציגה כלפי שחקני הפועל חיפה, ופרס את הפחתת שלוש הנקודות לעתיד טוב יותר, לשנה הבאה.
– פרקליטות המדינה הודיעה באופן רשמי וסופי שאי אפשר לערער על פסק הדין של הנהג-השיכור-הדורס שהפך את הילדה שחר גרינשפיין לצמח ובזמנו, בית המשפט קנס אותו בזמנו ב-1,000 שקלים, הטיל עליו עבודות שירות בהיקף של 600 שעות ושלל את רישיון הנהיגה שלו. לילדה, אפילו אין זכות ערעור.
והחשוב והכבד, להבדיל אלף אלפי הבדלות מהדוגמאות הקודמים, צבאו של רב הטבחים בסוריה, טבח מאז התקרית של סא"ל שלום אייזנר יותר משלוש מאות – 300(!) מבני עמו, אזרחי סוריה. תספרו לבד. שלוש מאות נטבחים.
מהעסוק של התקשורת והפוליטיקאים בנושאים הללו אפשר היה לחשוב שכאן בישראל טבח סא"ל אייזנר שלוש מאות אנרכיסטים ואסד הביא 'ראסיה' למפגין אומלל בסוריה…
כן, מכיר את הטיעון של האנרכיסטים וחבריהם "מה, אתה משווה אותנו לסורים?". 'לא. אני לא משווה אותנו לסורים. מי שמשווה את מדינת ישראל וחיילי צה"ל לסורים, הם האנרכיסטים ואנשי השמאל הקיצוני", וזאת הבעיה.
נדמה שמדינת ישראל הפכה לסוג של קייטנה לחבורות השונאים החולניים והאנטישמיים המגיעים לכאן עטויים במסכות של 'שוחרי שלום'.
אחת המסקנות החשובות מהתקרית וממה שקרה לאחריה, היא שינוי במדיניות הסלחנית כלפי האנטישמיים הללו הבאים לכאן באוויר, בים ועל אופניים. מדינת ישראל צריכה להודיע קבל עם ועולם שהיא מאמצת את הקודים הנהוגים בארצות הברית, צרפת ורוסיה בכל הקשור לטיפול בשונאי אדם אלה, אחד לאחד.
והיתר, על אחריותם של האנרכיסטים.
