מבצע "צוק איתן" ואנחנו
מבצע "צוק איתן" הוא אחיו הצעיר של מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, וכך צריך להתייחס אליו.
אין כאן שום חידוש, בעיקר לא במטרתם של האויבים ולא בדרך פעולתם.
המטרה הייתה ונותרה, פגיעה, אנושה ככל שתהיה בכל יהודי באשר הוא. נקודה.
אם מניחים על כף המאזניים את השיקולים המצדדים באלו מבינינו התובעים פעולה נחרצת ותקיפה, מול אלו הטוענים בהתחשבות, מתינות והתנהלות זהירה כי יכול להיות שהפעם זה יהיה אחרת ו'צריך לתת צ'אנס', הרי שידם של הראשונים על העליונה, אין בכלל ספק שצה"ל ומערכת הביטחון חייבים להיכנס בחמאס במלוא העוצמה והכח ולמגר את הסרטן האלים הפועל מרצועת עזה. ממש כך.
…אבל, משקלם של הטיעונים של אלה הדורשים להמשיך ולהכות בטרוריסטים של חמאס בעזה באופן שבמאזן הפגיעות, בעיקר בנפש, המאזן יהיה קרוב לאפס בצד שלנו, יש להם על מה לסמוך.
בניגוד לממליצים להיכנס בכל הכח לתוך עזה, המשך העבודה של חיל האוויר משאיר את חיילי צה"ל כרגע מחוץ לתמונה ולסיכון. הבטן אומרת "להיכנס בהם בכל הכח בכוחות שריון ורגלים", אבל אותה בטן אינה מסוגלת בכלים העומדים לרשותה לעשות פעולת חשבון פשוטה של מינוס חייל ומינוס חייל ועוד מינוס חייל חי. הבטן אינה בנויה לסוג כזה של התחשבנות.
חברים יקרים. אין אחד שאני מכיר שלא היה רוצה למגר, כפשוטו את הסרטן החמאסי מעזה. אין גם אחד שאתה אומר לו שאם הוא מוכן להיות אב או אח שכול, כי זה יהיה המחיר, שיענה בחיוב. דילמות קשות, קשות מאוד.
…ולכן, בואו לרגע נשתחרר מהפוליטיקאים שיצאו לתפוס כמה סרדינים במים העכורים של מבצע 'צוק איתן' וכיוונו חזק-חזק לבלוטות התוססות של העם בשפה וסגנון של "נכנס בהם!", "חייבים להכניס את צה"ל לעזה!" ועוד כהנה וכהנה אמירות פופוליסטיות, נמוכות ולא לעניין.
בואו גם נשתחרר מגרורות הסרטן בתוכנו בדמותם של חנין זועבי, ברכא וזחלקא שחבל להכביר עליהם מילים, כי המילים שלנו זה הדלק שלהם להמשיך ולהתגרות בנו, בכולנו.
אני גם רוצה להוציא מהשיח את חולי הנפש הלוקים בשנאה עצמית, מתכחשים ליהדותם, לאבותיהם ומסרבים להכיר בזהותם היהודית עד אשר יעשו זאת עבורם שונאיהם.
ולכן, אשרינו שבימים אלו עומד בראשות הממשלה בנימין נתניהו.
מדוע?! בנימין נתניהו, נכון להיום, הוא תוצר מנהיגותי בעל ניסיון שהעמיד במבחני הזמן והפוליטיקה את האידיאולוגיה שלו. כאדם שגדל בביתו של פרופסור בן ציון נתניהו ז"ל אשר הפלטפורמה שלו הייתה ז'בוטינסקאית, הוא לא היה צריך הטפה משום חבר בממשלתו, כולל לא מדני דנון. נתניהו הפליג בחזונו הימני רחוק יותר מאשר יגיעו אי פעם דנון וחבריו, גם אם יחיו עוד שישים שנה ויהיו חברי מרכז הליכוד.
נתניהו בהיותו ראש ממשלה בסיבוב הראשון בשנות התשעים היה בלתי נסבל, בלשון המעטה. היה יהיר, שחצן, זחוח דעת, ואת זאת אני אומר מתוך היכרותי את דרך התנהלותו.
שתבינו, אילו בנימין נתניהו של אז היה עומד היום בראשות הממשלה, אזי אוי לנו ואוי לנפשנו. היינו אבודים, עד כדי כך.
…אבל, זה לא אותו נתניהו. ראש הממשלה דהיום הוא נכס לעם ישראל, למפעל הציוני ולסיכוי להקים ולבסס כאן מדינה יהודית איתנה וערכית. מה ששינה את הסטאטוס שלו, הם הניסיון ויישום הלקחים מהטעויות שלו-עצמו.
בנימין נתניהו הוביל ומוביל בתבונה ובשיקול דעת הראויים להערכה את המערכה מול החמאס.
להיכנס לעזה…
ובכל זאת, מתי כל תיאוריית האיפוק והחלפת הדיסקט צריכים להתחלף למתקפה רגלית ומשוריינת בעזה?! כאשר יהיה ברור שהכניסה היא צורך לפיתרון הבעיה, ולא חלק מהטעויות שעושים בהפעלת כח רגלי כמו שהיה בשלבים מסוימים במלחמות לבנון הראשונה והשנייה.
אגב, בין לא להיכנס בכלל או להיכנס בכל הכח, יש אפשרות לשלב. פשיטות נקודתיות כפי שהיו לאורך ההיסטוריה של צה"ל מאז ומתמיד.
פיגוע המוני…
זה הפך להיות לפיגוע המוני, עם 'נפגעים'. והכוונה שלי לתקשורת, לחלקים בתקשורת החדשותית והמפרשנת.
וואי וואי, איזו מכה. להיות שבוי בידיהם של יונית, נוסבאום, בן דוד, ניר, הלר ועוד כתבי ופרשני חדשות, זה קצת יותר מידי בשביל מי שסובל גם כך מעודף חפירות ו'אכילת' ראש בימים אלה.
כמה שטויות, כמה פעמים אפשר לחזור ולטחון את אותן קלישאות. וואי וואי איזו מכה.
לפעמים היה נדמה שחלק מהכתבים והפרשנים החליפו תפקידים עם מקבלי ההחלטות, בשני הצדדים. הם יודעים מה צריך לעשות (שתמיד זה הפוך ממה שקורה) הם תמיד יתעקשו לציין שהם "אמרו זאת כבר" הם יהיו ה'ראשונים' להכריז על 'הפסקת אש'. וואי וואי.
עכשיו תוסיפו לשטויות הללו גם את הבעות הפנים הנעות בין חשיבות עצמית ונפיחות יתר עד כדי התפוצצות ותנועות גבות או שפתיים המשדרים זלזול וביטול עניין שאינו נראה להם.
אני מרחם קודם כל על עצמי ובעיקר על אלה שהתעקשו להיצמד לטלוויזיה ולהמשיך לינוק ולבהות במסך המכושף. אני, כבתי את הטלוויזיה.
מה יהיה איתנו?!
'איתנו', הכוונה לגבול הצפוני, והאויב החיזבללאי.
ראשית, יש לאמץ את הפתגם הבדאוי האומר "תאמין באלוקים, ותקשור את הסוס".
ולכן, טוב לקוות לטוב, חשוב להיות רגוע ולהמשיך בשגרת החיים בקריית שמונה והאזור, אבל חייבים להיות ערוכים מכף רגל ועד ראש במקלוט מתאים, בנהלים ברורים ותרגולת אזרחית ראויה והחשוב מכל, לזכור שהפעם לא יהיה לנו לאן 'לברוח'. זהו, הימים בהם לקחנו צעד דרומה כאשר ירו עלינו קטיושות חלפו לבלי שוב. התל אביבים הדגימו לעם ישראל איך באמת נוטשים/בורחים/נסים על נפשם במלחמת המפרץ, ומאז הם שקטים שקטים מבינים מבינים.
שלושים ושתיים שנים של חיים תחת ירי בלתי פוסק של קטיושות, לא קאסמים, ובלי אתראה של 10, 15 או 90 שניות, ובלי 'כיפת ברזל' או מטרית אלומיניום, שׂרדנו ולמדנו שאם אין אני לי, מי לי.
נקווה שהכיפה האמתית, הניסים של הקדוש ברוך, יהיו הכיפה ההרמטית והמגנה עלינו.
ואנחנו נמשיך לקשור את הסוס ולשמור שלא יבריחו אותו מהאורווה, לפני שצה"ל יכה בחאסן נסראללה וחבריו.
