הרב חיים-עובדיה יוסף זצ"ל – עכשיו שהלכת מאיתנו
השמש שקעה, ועכשיו אנחנו מחכים לזריחה חדשהכשענק כזה הולך, אנחנו הגמדים צריכים לעשות חשבון נפש, וזה לא קשור לדת, ובעיקר לא לפוליטיקה
השבוע חוותה החברה הישראלית את אחת מן החוויות היותר חזקות. הרב חיים-עובדיה יוסף זצ"ל, הלך לעולמו והוא בן תשעים ושלוש.
הרב יצר סדר יום חדש לחברה הישראלית, ודמותו ריחפה מעל ראשי ממשלות, שרים, חברי כנסת והעולם הרבני, כאחד. קטונתי מלהיכנס ללוע האריות התורני ולכן אחסוך מעצמי את המשימה הלא קלה לדון בתחום זה.
החברה הישראלית נחשפה לדמותו של הרב יוסף בתחילת שנות השמונים כאשר הקים את תנועת ש"ס והעמיד בראשה את הרב יצחק פרץ (זוכרים?!). הרב יוסף הביא מאווים ורצון לחופש תורני-חינוכי-וחברתי מהסביבה האשכנזית-ליטאית ששלטה בכיפה. כאשר הוא טבע את המשפט "להחזיר עטרה ליושנה", הבינו אותו עשרות אלפי המזרחיים, לא רק חרדים. החילונים, לא כל כך. הרב נגע בנימי נפשם והתניע את תהליך השחרור של המזרחיים שעד אז היה מגרשם הבלעדי של הפוליטיקאים, שכשלו בזה אחר זה. הניסיונות החוזרים ונשנים להבדיל את החברה הספרדית מאחותה האשכנזית כשלו, בגלל המנהיגות הספרדית, או נכון יותר, חוסר מנהיגות ספרדית.
נציין כאן שאין ההתייחסות לנושא הספרדי-אשכנזי בא ממקום של ביקורת או עלבון, על אף שתחושות אלה קיננו אצל רבים מהספרדים ועדיין מקננים.
הספרדים המזרחיים שהיו כאן בארץ השתייכו לאצולה, והאשכנזים חיו במעמד 'נמוך' יותר. האצולה הספרדית הייתה מועדון סגור וידועים מקרים בהם סרבו משפחות ספרדיות להשיא את בניהם ובנותיהם לאשכנזיים. היום זה נשמע הזוי, אבל זאת היסטוריה שנכתבה כבר.
נחזור לרב יוסף זצ"ל. הרב, כאמור היה גאון בכל מובן ופרמטר שתרצו. מטבעות הלשון בהן השתמש הפכו לאבני דרך בלימודי השיווק, ונזכיר כמה מהם: "תצא בחוץ", "עיזה עיוורת" וגולת הכותרת "להחזיר עטרה ליושנה".
תסלחו לי שאני מתעכב בזוטות, לכאורה כאשר מדובר באדם ענק שבענקים, אך כדי להבין את עומק האבדה אין מנוס מלהזכיר זאת.
הרב חיים-עובדיה יוסף זצ"ל שימש לרבים לפיד אש ועוגן להיאחז בו במסע החיים הלא קל. הרב ריתק כמו מגנט את כל מי שבחר להימנות במחנה הגדול שלו.
הרב היה מהותו של אדם שנברא בצלם. הוא בכה והזיל דמעה בפרהסיה כשכאב לו, הוא ליטף ו'כיפכף' נשיאים וראשי ממשלות בחיבה השמורה בדרך כלל לחבר'ה. עולמו היה עולם התורה אולם, הוא ינק את כוחותיו מאלמנות ויתומים, עגונות ומוכי גורל, דואבים וחלכאים.
הרב לא פעל לפי התסריט שכתבו לו עורכי העיתונים והערוצים האלקטרוניים ובעצם הפך אותם לחלק מצוות ה'עובדים' שלו ובשבילו. הרב דמה למאלף חיות כישרוני ששלט בתקשורת, על אף שיהיו כאלה בתקשורת שחיים באשליה שהם שלטו ותפעלו אותו. מילה או משפט שלו סיפקו תעסקו ללא מעט עיתונאים עצלנים ופרשנים טיפשים שטחנו את הקמח שהוא הגיש להם. יש שיאמרו שאמירותיו הפוגעניות עיממו את דמותו ההלכתית הענקית, אולם, אם יודעים ומכירים את עולם הדימויים של הרב אזי מבינים שמטרתו הייתה לזעזע ולעורר ולא לפגוע, בשום פנים. המושג "הדברים הוצאו מהקשרם", ביטאו לא פעם את מה שעשתה התקשורת לרב, ולא ממניעים מקצועיים. יש שיחלקו על אמירה זו, אבל באותה נשימה סלחו ויסלחו לעצמם על אמירות והתבטאויות חריפות לא פחות, שלהם-עצמם.
עכשיו אחרי תשעים ושלוש שנות אור, נצטרך להתרגל לעננים שיכסו את עין השמש ויגרמו לנו לחוש את צינת היקום הקר והמנוכר.
הכח הרוחני שלנו נחלש ללא ספק ונצטרך מהר מאוד למצוא מקורות אנרגיה חלופיות למעננו ולמען ילדינו.
רק צריך לקוות שהפוליטיקאים והעסקנים יפסיקו את מלחמותיהם ההדדיות ולא יגרמו לזילות דמותו הענקית בתאוותם לכח, כסף ושררה.
יאיר לפיד יורק לצעירים בפרצוף ואומר להם "זה גשם"
אין זכות לאדם שדרכו הייתה סלולה בכפיות של כסף לבקר את הצעירים שהמדינה 'הרגה' להם את התקווה להקים בית בישראל
ההתבטאויות החמורות של שר האוצר נגד בנינו ובנותינו שקפצו מעבר לים כדי לנסות ולבנות את עתידם, מקוממת, צבועה ובעיקר מתחסדת.
במהלך העשורים האחרונים 'דאגו' ממשלות ישראל 'לחסל' את התקווה של הצעירים בכך שסגרו בפניהם את כל האופציות שבונות את העתיד.
ממצב בו המדינה נשאה על כתפיה חלק גדול מהחובות כלפי האזרחים ביצירת מקורות תעסוקה, דיור בר השגה ובהפרטה מטורפת של כל מה שזז שהביא לשוד האזרחים בידי רשתות השיווק בכל התחומים, צעיריה של המדינה נקלעו למלכודת אכזרית.
הנוער הנפלא שגדל כאן בארץ וקיבל חינוך לאהבת העם והמדינה, התגייס לצה"ל ותרם את כל מה שהיה לו, השתחרר וסיים את לימודיו באוניברסיטה ויצא לעולם אכזר ומנוכר. לא מצא עבודה בתחום אותו למד, ואם התפשר ועבד בעבודה אחרת, נוצל עד העצם בשכר מינימום של 23-24 שקלים לשעה, ללא תנאים נוספים. על דירה סבירה, אפילו בפריפריה, אין בכלל-על-מה לדבר. המחירים האסטרונומיים וחוסר הכנסה קבועה ומובטחת, שהם הביטחון ברכישת דירה, לא היו גם הם.
…ואז מגיע שר האוצר המדושן עונג ויוצא מתוך עולמו המרופד בקשרים והרבה כפיות כסף בפה ומטיף לאותם צעירים שנדחקו גם בעזרת השיטה בה הוא תומך, לה הוא סוגד ואפילו אינו חושב שהוא חלק מהבעיה, אבל הוא עצמו יכול להיות עיקר הפיתרון של החבר'ה הצעירים שבכאבם נטשו את הג'ונגל הקניבאלי שנוצר במדינת ישראל בשנים האחרונות.
ליבי-ליבי עם אותם צעירים שאנשים כמו לפיד יורקים להם בפרצוף אחרי שיצרו את כל התנאים האפשריים שאותם צעירים יוכלו ללמוד, לעבוד, לרכוש דירה או להקים בית בישראל, ועכשיו הם הפכו ממאשימים לנאשמים.
אוי למדינה שאלה מנהיגה אוי למדינה שהצמיחה מנהיגות אטומה וצינית שבמקום להשפיל מבט מול תוצאות מדיניותה החזירית והאכזרית, היא מטיפה לצעירים הללו בציניות וברשעות 'למה עזבתם את הארץ?'.
הפעם, אני מתבייש במקום לפיד.
למרות זאת, פרס נובל לישראלים
ובאותו עניין.
השבוע שוב זכינו לכבוד (האמיתי) של שלושה ישראלים-יהודיים שזכו בפרס נובל בכימיה.
הבנים האלה, על אף שאחדים מהם יכולים להיות האבא שלי, לא נמצאים כאן שנות דובר וגם הם עזבו את מדינת ישראל ועשו חייל בנכר.
לפחות אחד מהמדענים 'גורש' מהארץ בגלל שהמדינה לא איפשרה לו להביא לידי ביטוי את היכולות שלו. לאיש אין טענות למדינה, והוא מתייחס לכך היום בחיוך של מנצח.
מדינת ישראל חייבת לחזור לעצמה בכל הקשור לקביעת סדר עדיפויות הנותן אפשרות לצעירים להקים את ביתם במדינת ישראל. למוכשרים, להביא לידי ביטוי את יכולותיהם וכישוריהם בתחומי המדע השונים ולעם, אפשרות להתקיים בכבוד בכל הקשור לעבודה, בריאות, דיור וחינוך.
תאמינו לי שזה המעט שבמעט שהמדינה חייבת לעשות והיא יכולה לעשות, לצד הביטחון האישי והלאומי.
ואתם יודעים מה?! יישאר לה עוד הרבה כסף לדברים נוספים.
…ובעולם הגלובלי וחסר הגבולות בו אנו חיים בכל הקשור לידע, מדע וחוכמה, לא מפריע שהמדענים יממשו את יכולותיהם בנכר, ואת פרס נובל שיקבלו, יאמצו הנשיא וראש הממשלה של ישראל.
בתמונה: (מימין לשמאל) אריה ורשל ומייקל לויט הישראלים ומרטין קרפוס האמריקאי.
ח"י שנים לרצח יצחק רבין ז"ל – אלימות בשום פנים ואופן לא!
בשבוע הבא נציין ח"י שנים להירצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל.
אוקיאנוסים של מילים נאמרו על הרצח המתועב של אדם, מנהיג, מצביא וראש ממשלה בישראל, יצחק רבין ז"ל.
מבלי להיכנס לדעות פוליטיות של תומכים ומתנגדים לדרכו ומשנתו של רבין ז"ל, היום ברור שהאלימות היא אֵם כל רע וסכנה ממנה יש להתרחק כמו מאש, במיוחד בשיח פוליטי ובימי בחירות.
יש לקוות שלצד כל הדברים החשובים שכל אחד מאיתנו עשה במהלך השנים האלה, הוא גם הפנים את התיעוב מהאלימות והרחקתו מקירבנו ללא תנאי.
אלימות? בשום פנים ואופן לא!
