ראש השנה בפתח, ואיתו גם הדין וההחלטות הגורליות לשנה הבאה. הבאנו לפניכם מעט צידה לדרך
כל אחד רוצה לדעת אם בשנה הבאה יחיה או ימות, אם יהיה עשיר או פושט יד, חולה או בריא וכן הלאה. אומנם לא ניתן לדעת מה יקרה, אך אפשר להשתדל ולנסות לשנות את המציאות לטובתנו. ביום הזה, לפי היהדות, כל באי עולם עומדים למשפט בפני אלוקים, ועל כולם, לא רק יהודים, נגזר מה יעלה גורלם בשנה הקרובה.
רבים מאיתנו מתבלבלים וחושבים שהמשפט מתרחש ביום כיפור, וטעות בידם, המשפט עצמו מתרחש בראש השנה. אבל החתימה עצמה, כלומר, האשרור הסופי של גזר הדין, מתרחש ביום כיפור. בין לבין יש לנו עשרה ימים, "עשרת ימי תשובה", בז'רגון היהודי, שבהם אנו אמורים לפשפש עוד יותר במעשינו, לקבל על עצמנו להשתנות, ובקיצור, לנסות לשנות כמה שיותר לטובה את פסק הדין המקורי שנכתב בראש השנה.
לפניכם מספר שאלות מהותיות וחשובות שינסו לעשות לנו סדר בימים שלפנינו:
– האם ראש השנה הוא בעצם תאריך בריאת העולם?
לא ממש. מדובר בטעות נפוצה, אולם תאריך בריאת העולם מתקיים כמה ימים לפני ראש השנה, וליתר דיוק, בתאריך כ"ה באלול. ראש השנה מציין למעשה את יום יצירת האדם ביום השישי לבריאת העולם כולו. כמו שיש ראש השנה לאילנות וראש השנה לבריאת העולם, כך יש גם ראש השנה לבני האדם, וזה ראש השנה שלנו.
עם זאת, התורה מתייחסת דווקא לחודש ניסן (החודש בו חל פסח) כראש השנה. בגמרא הייתה מחלוקת האם ראש השנה האמיתי חל בראש השנה או בפסח, אולם בסופו של דבר נקבע כי מדובר בראש השנה. חודש ניסן הוא ראש שנה מסוג אחר, הוא הראשון בחודשים, מאחר ויציאת מצרים, האירוע המכונן שמיד לאחריו התהווה העם היהודי וקיבל את התורה, התרחש בחודש ניסן.
– מה עומד מאחורי תקיעות השופר?
מפתיע לגלות, אבל השופר הוא למעשה סוג של ציפורן עבה במיוחד שמורכבת על ראש האיל, ועשויה מאותו חומר (קראטין). הקרן המקורית חלולה רק בחלקה, כך שעל מנת ליצור פיה יש לקדוח בתוכה. בראש השנה תוקעים מאה תקיעות, בשלבים שונים בתפילה, והרעיון הוא בעצם לעורר את האדם מתרדמתו. התקיעה עצמה מרעידה את הלב, גורמת לנו לחשוב איפה לא היינו בסדר השנה, ובמקרה הטוב, גם להחליט להשתפר (שופר מלשון שיפור). התקיעה בשופר מוזכרת כבר בתורה, בספר במדבר, כשנכתב במפורש "יום תרועה יהיה לכם".
– למה צריכים יומיים בחג, יום אחד לא מספיק?
קצת מסובך להסביר, אבל נסכם זאת כך: בעבר לא היו לוחות שנה מסודרים, כך שהיו קובעים את ראש החודש על פי עדים שצפו בירח כשהוא נמצא במצב מסוים. לפעמים ראש השנה נקבע ביום השלושים לחודש, ולפעמים ביום השלושים ואחד, הכל תלוי בעדים. ומאחר שבעבר לא היו גם כלי תקשורת ולא הייתה אפשרות להודיע בכל רחבי הארץ מתי התקדש החודש, מתוך הספק קיימו את ראש השנה במשך יומיים.
מאז אמנם כמה דברים השתנו, אבל אנחנו ממשיכים לציין את ראש השנה במשך יומיים. מבחינה פנימית יש לכך נימוק נוסף: על מנת להיות מעין כלי קיבול מתאים לחג כל כך משמעותי, מכריע ומשפיע, אנחנו צריכים יומיים. יום לא מספיק. עם זה, היום הראשון של החג הוא המקודש והעליון יותר, לכן ראוי להתפלל בו על כלל ישראל, ואילו דרגתו של היום השני נמוכה יותר, ולכן מתאים להתפלל בו יותר על ענייני הפרט.
– אם מדובר ביום דין כל כך נורא ומעורר חשש, למה בעצם לא צמים כמו ביום כיפור? לעומת זאת אנחנו לובשים לבן, חוגגים עם סעודות החג ומפגינים שמחה?
אנו מלאים ביטחון שהקב"ה יוציא לצדק את הדין שלנו, בין אם הוא יהיה טוב ובין אם רע דרך המשקפיים שלנו. "הטור" כתב שמנהגו של עולם הוא שאדם שמזומן למשפט לובש שחורים ונוקט בסממנים של חשש ואבלות. "אבל ישראל אינם כן", כתב. "לובשים לבנים, ומתעטפים בלבנים, ומגלחין זקנים ומחתכין צפורניהם, ואוכלים ושותים בראש השנה". למה? כי הם יודעים שקב"ה ידון אותם במשפט צדק.
– עשרת ימי תשובה מגיעים אחרי יום הדין, ראש השנה. הם לא אמורים להיות לפניו במקרה?
לפי היהדות, בראש השנה פותח הקב"ה את ספר החיים ומחליט מה יהיה גורלו של כל אדם בשנה הקרובה: מי יחיה ומי ימות, מי יזכה למחילה על חטאיו ומי לא. קיימים שלושה ספרים, של צדיקים, בינוניים ורשעים. הצדיקים הגמורים נידונים לחיים והרשעים למוות, אולם הבינוניים, שהם רוב רובו של העם, ממתינים ליום כיפור. רק אז גורלם יחרץ באופן סופי. בינתיים יש להם עשרה ימים לנסות לתקן קצת את עצמם: לדבר פחות לשון הרע, לכבד יותר את ההורים, לבקש סליחה מאנשים שנפגעו מהם השנה, לכבד יותר את בן או בת הזוג, ללמוד קצת יותר תורה וענייני יהדות, להימנע מגזל וכן הלאה.
– מהם טעמי המנהגים בראש השנה?
זה כבר הרבה יותר פשוט. אוכלים דגים כדי שנהיה לראש ולא לזנב, תפוח בדבש (וגם חלות עגולות ומתוקות) כדי שתהיה שנה מתוקה, ורימון כדי שירבו זכויותינו כרימון. בנוסף לובשים לבן כדי שנדמה למלאכים, ואת טקס התשליך עורכים על מנת לסמל את ההתנתקות מחטאינו בשנה החולפת. כמובן שלכל אלה יש רבדים עמוקים יותר, אבל זה כבר במחלקת הקבלה, למעלה מימין.
מושגים ומנהגים (בבוקסה):
חודש תשרי:
לחודש הזה שלושה שמות: החודש השביעי, ירח האיתנים ותשרי. לפי חישוב התורה, הוא החודש השביעי של השנה, משום שניסן הוא ראש השנה לחודשים.
תשליך:
פעולת ה"תשליך" צריכה להיעשות היום בשעות אחר-הצהריים ליד מקווה מים (רצוי עם דגים בתוכו). בתפילה-פעולה זו אנו "משליכים" באופן סמלי את חטאינו. מובן שאדם רציני לא יעלה על דעתו שאפשר להשליך מעלינו את החטאים, תוך ניעור הכיסים. מטרת ה"תשליך" היא לעורר את האדם, על ידי מעשה חיצוני, להגיע להתבוננות פנימית, ולהתחייבות עצמית לתקן ולשפר את מעשיו. בנוסף, מזכיר לנו מנהג ה"תשליך" את המדרש על השטן שהתחזה לנהר וניסה להכשיל ללא הצלחה את אברהם אבינו בדרכו לעקדת יצחק.
שופר:
המצווה העיקרית של ראש השנה היא מצוות שופר. אנו מצווים לשמוע שופר ביום ראשון של תשרי, שאמור לעורר אותנו ולהוציא ממנו את יצר הרע, התאוות והתשוקות. מי שלא שומע קול שופר בראש השנה, ביטל מצוות "עשה" (ברית מילה לדוגמא, היא גם מצוות עשה).
ליל ראשון של ראש השנה:
בליל ראשון של ראש השנה, אחרי התפילה, נברך אחד את השני ב"לשנה טובה תיכתב ותיחתם". חשוב לדעת כי לא מברכים את הברכה ביום ראש השנה עצמו, משום שגזר הדין לגבי השנה הקרובה כבר נחתם.
הדלקת נרות:
בהדלקת הנרות מברכת האישה "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו" (הספרדים לא אומרים "שהחיינו" ביום השני של ראש השנה). גם הגבר מברך ברכה זו בקידוש של שבת.
סעודת חג:
בתקופת החגים של ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות, נוהגים לאכול חלות עגולות, המסמלות שלמות והשלמה. בסעודת החג, לאחר ברכת "המוציא לחם מן הארץ", טובלים את החלה בדבש כסמל לתפילתנו לשנה מתוקה.
יום שני של ראש השנה:
כל דיניו של יום שני של ראש השנה זהים לדיניו של יום ראשון, מלבד קריאות התורה וההפטרה. בקידוש ליל שני נוהגים להניח על השולחן פרי חדש, או ללבוש בגד חדש, שצריך לברך עליו "שהחיינו". בשעה שמברך ברכת "שהחיינו" בקידוש, מתכוון לצאת ידי חובה.
צום גדליה:
בג' בתשרי, שהוא מוצאי ראש השנה – חל צום גדליה, שנקרא גם "הצום השביעי", על שם החודש, תשרי, ומתענים בו מעלות השחר עד צאת הכוכבים. צום זה בא בגלל הריגת גדליהו בן אחיקם.
המדריך לשנה טובה
שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים בשם "ימי תשובה" או
"עשרת ימי תשובה". למרות שהם רק שבעה, הם נקראים כך משום שאלה עשרת הימים שנקבעו לתשובה: שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים ושבעה הימים שביניהם. ימים אלה ידועים גם בשם "בין כסה לעשור", בין ראש השנה הנקרא "כסה",לבין יום הכיפורים הנקרא "עשור".
שבת שובה:
השבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים נקראת "שבת שובה", מפני שהיא נמצאת בתוך עשרת ימי התשובה. סדר התפילה בשבת זו כבשאר שבתות השנה, אלא שבתפילת העמידה מוסיפים את התוספות שבשאר ימי התשובה. המנהג בכל תפוצות ישראל הוא שרב העיר דורש בשבת זו לפני העם בענייני מוסר ותשובה, כדי להודיע לעם על עונשן של עבירות. אמרו חכמים: בשעה שחכם יושב ודורש, הקדוש ברוך הוא מוחל לעוונותיהם של ישראל.
שינה:
רצוי שלא לישון ביום ראש השנה; האר"י ז"ל התיר לישון לאחר חצות היום.
שורה תחתונה
אולי אתם בטוחים שאתם אנשים ממש טובים ושלא פגעתם באיש, אבל אם תבדקו את עצמכם עמוק בפנים, עדיין תחשבו שאתם צדיקים ותמימים?
לכל אחד מאיתנו יש נטיית לב טבעית לראות בעצמו אדם טוב. כמעט כל אחד חושב שהוא בסדר, שהוא לא מזיק לסביבה, שבסך הכל הוא עושה כמיטב יכולתו וכן הלאה. אם כך, איך יש כל כך הרבה רוע, טמטום, בערות ואופי בעייתי של אנשים מסביבנו? זהו, שכנראה שאנחנו לא כאלה טובים כמו שאנחנו חושבים. אבל עמוק בלב, בפנים בפנים, אנחנו יודעים את החסרונות שלנו, גם אם אנחנו מנסים לטאטא אותם ולטעון שזה המיטב שאנחנו יכולים לעשות.
אז לפחות ביום הדין, בראש השנה או בעשרת ימי תשובה, זה הזמן להוציא את כל אותן תובנות אמת לאור, ולנסות לתקן אותן. לחזור בתשובה זה לא אומר רק לשים כיפה ולגדל זקן, אלא בעיקר לעבוד על המידות, לעשות ריסטרט לדרך המחשבה שלנו, כלפי חוץ, אנחנו יכולים לספר עד מחר שאנחנו צדיקים וטובים, ולכן לא צריכים כלל להשתנות, אבל האמת היותר פנימית נמצאת אצלנו בפנים. צריכים רק לחפור היטב כדי להגיע אליה.
סיפור
תהיו השופטים של עצמכם
אותה אמת פנימית מתבטאת גם בסיפור שלנו לחג. מעשה בעורך דין מתוחכם ומפולפל מאוד, שנפל לידיו תיק רצח מסעיר שאחריו נעלמה גופת הנרצח. רק מה, היה ברור לכולם שהחשוד במעשה הוא-הוא הרוצח. אבל לא אחד כעורך הדין האמור יוותר, ולכן הוא ניסה לחשוב מה יוכל להוציא את מרשו מכמה וכמה מאסרי עולם. חשב וחשב, ואז בסוף המשפט, ממש לפני הקראת גזר הדין, עלה במוחו רעיון מבריק, לכאורה.
עורך הדין פנה אל השופטים והבטיח להוכיח להם שלמרות שכל הראיות הצביעו עליו, החשוד כלל לא רצח. "אם הנרצח ייכנס לכאן, אתם מסכימים שלא היה רצח?", שאל את השופטים, שהנהנו כמובן. "שימו לב", הכריז עורך הדין, "תוך 60 שניות הנרצח ייכנס בעצמו לבית המשפט. אני מבקש מכולם להציץ בשעונים ולעקוב אחרי המחוג". באולם בית המשפט השתררה שתיקה מתוחה, וכל הנוכחים ספרו את השניות, כולל השופטים כמובן. בסוף פרק הזמן הנקוב הסתובבו השופטים לעבר דלת הכניסה לאולם, על מנת לראות האם הנרצח ייכנס, אולם אף אדם לא הופיע בפתח.
כאן חשף עורך הדין את הטקטיקה שלו. "נכון, הנרצח לא נכנס לכאן", אמר וחייך, "אבל החוק אומר שאם אתם השופטים לא בטוחים ב-100 אחוז שהיה כאן רצח, עליכם לזכות את הנאשם. ההסתכלות שלכם לעבר הדלת מוכיחה כאלף עדים שאתם לא משוכנעים שהחשוד הוא אכן הרוצח. אם הייתם משוכנעים, לא הייתם טורחים להסתכל בכלל".
השופטים נכנסו לחדר צדדי להתייעצות, ורחש עבר בקהל. עורך הדין ומרשו ישבו בחיבוק ידיים כשהם משוכנעים שבסופו של דבר ישוחרר החשוד כזכאי מחמת הספק. אחרי כמה דקות חזרו השופטים, דפקו בפטיש והכריזו שהנאשם מורשע. "איך זה יכול להיות?", הזדעק עורך הדין, "כולם כאן ראו שאתם לא בטוחים בעצמכם, ולכן מביטים אל הדלת".
"ידידי עורך הדין, אתה צודק", ענה לו בחיוך אחד השופטים. "אנחנו אכן הבטנו לעבר הדלת, אבל מאידך שמנו לב שמרשך בעצמו לא הסתובב לכיוון הדלת, מכיוון שהיה לו עצמו ברור שהנרצח לא ייכנס. זו עדות נוספת לכך שהוא-הוא הרוצח". עורך הדין נותר ללא מילים.
אז לפני שאנחנו מנסים לעבוד על עצמנו ולמכור לעצמנו שאנחנו בעצם בסדר ולא אשמים, ושהיינו ממש אחלה בשנה האחרונה, בואו נסתכל עוד רובד אחד פנימה. מול השופטים אנחנו יכולים לשחק אותה צדיקים ותמימים (ואנחנו באמת כאלה במקור), אבל האם עמוק בלב אנחנו באמת חושבים כך, והאם ברגע האמת גם אנחנו לא נביט אל הדלת?
שנה טובה וחתימה טובה לכולנו.
זמני הסליחות בקריית שמונה
"אחוות לוחמים"
מלון הצפון לחיילים
סליחות: 00:30
שחרית: 08:00
ארגון למען שמונה באהבה
בית "חזון עובדיה" רחוב יהודה הלוי 8
סליחות: 00:30
שחרית: 06:00
"הקריה הצפונית"
רחוב מקורות 1 ליד הטנקים
סליחות: 00:30
שחרית: נץ
ישיבת ההסדר
בניין הספרייה רחוב הרצוג 10 בניין ישיבת ההסדר
סליחות: 00:30
שחרית: 06:45
כולל "בית יהודה"
המחתרת 6
סליחות: 00:30 (מתקיים רק במוצ"ש וחמישי)
בית כנסת "מגן אברהם"
יקותיאל אדם 14
סליחות: 04:10
שחרית: 05:10
בית כנסת "הכנסת אורחים"
טרומפלדור 34
סליחות: 04:10
שחרית: 05:10
בית כנסת "חלקת יואב"
שי עגנון
סליחות: 04:15
שחרית: 05:10
בית כנסת מגן דוד
סליחות: 04:30
שחרית: 05:30
בית כנסת "אלי כהן"
רחוב הגלעד
סליחות: 04:45
שחרית: 05:50
בית הכנסת "יהודה הלוי"
רחוב יהודה הלוי מול ביה"ס קורצ'אק
סליחות: 04:45
שחרית: 05:45
בית כנסת שערי רצון
ליד חנות עובדיה חומרי בניין ליד חנות חומרי בניין עובדיה
סליחות: 04:45
שחרית: 05:30
בית כנסת "חברת השלום"
טרומפלדור 51
סליחות: א', ג', ד', ו' – 04:45 | ב', ה'- 04:30
שחרית: 05:45
בית כנסת בית "חזון עובדיה"
יהודה הלוי 8
סליחות: 05:00
שחרית: 06:00
"תקוותנו"
מתנ"ס תקוותנו
סליחות: 05:00
שחרית: 06:00
בית כנסת "יד לבנים"
רחוב הרצל 39
סליחות: 05:30
שחרית: 06:30
בית הכנסת "ברית שלום"
רחוב הרצל מול בית ספר "המתמיד"
סליחות: א', ג', ד', ו' -06:15 | ב', ה' – 06:05
שחרית: 07:00 | ב', ד' 06:45
בית כנסת "יד לאחים"
רחוב ביאליק
סליחות: 06:45
שחרית: 07:45
ביה"ס "המתמיד"
רחוב הרצל 69
סליחות: 07:15
שחרית: 07:45
בית כנסת "שערי רצון" (הודים)
הירדן 8
סליחות: 17:00
בית כנסת "חברת הזוהר"
יעקוב מלול 6
סליחות: 17:30
שחרית: 05:45
זמני הסליחות מתפרסמים באתר "למען שמו-נה באהבה". חפשו בגוגל, או היכנסו לכתובת: www.lemaan8.co.il
מצאתם טעות? רוצים לעדכן אותנו בשינויים? שלחו הודעת sms למספר 054-3207251
