המלאך הטוב של יורם

אי אפשר להתעלם מחיוכו שובה הלב של יורם, שבדיעבד יסתבר, היה לו תפקיד חשוב בתחנות חייו, החל מהמפגש עם שרית איתה שירת בצה"ל, מפקדיו, פקודיו וחבריו. 'החיוך עליי', אמר הבורא טרם יצא יורם לאוויר העולם, 'עם היתר אתה תצטרך להתמודד לבד', הוא חתם את המפגש הקצר עם יורם ברחם, לפני שצייד אותו בתעודת מעבר לעולם שלנו.

נראה שיורם לקח את הדברים בשתי ידיים ומאז הוא עושה חייל, לא בלי קשיים, עם המורָה מרים שמול בבית ספר מצודות, במפגש אקראי עם רופא מבי"ח בילינסון שהציל את חייו, עם מפקדו אל"מ ניר שריג ששלף אותו מאחורי ההגה, החתים אותו לקבע ושלח אותו לקורס קצינים.

 

 

"למדתי בבי"ס מצודות ובגיל 12 חליתי במחלה קשה, משהו בחוליה הצווארית. יום אחד במהלך טיפול הגיע רופא מבי"ח בילינסון להרצאה, דלת חדר הטיפולים הייתה פתוחה והוא ראה את הטיפול שנותנים לי. ממש במקרה, הוא התעכב לראות את הטיפול ומיד אמר 'עצור'. הטיפול שונה על ידו ומאותו הזמן חיי ניצלו. אילו הרופא ההוא לא היה מגיע באותו רגע, אני לא יודע כיצד זה היה נגמר".

המבחן הראשון, הבסיס לכל המבחנים הבאים, עבר בהצלחה יתרה. אלא, שבעקבות מחלתו, יורם החסיר המון שעות לימודים, כמעט שנה. "אני חייב תודה ענקית למורה שלי במצודות מרים שמול. היא לקחה אותי לידיים, ללא שום תמורה, על חשבונה בחופש הגדול, ובזכותה הדבקתי את הפער ולא נשארתי כיתה. היא ביטאה את הסיסמה 'מורה לחיים'. תודה מרים", אומר יורם, היודע להכיר בטוב ולהודות על מה שקיבל, על אף שחלפו מאז שלושה עשורים.

בי"ס התיכון דנציגר, היה התחנה הבאה. "מנהל ביה"ס היה ד"ר צבי צמרת, ובכיתה שלנו היו בנות ורק שני בני, בנצי (חבר המועצה) ואני. באותו מחזור היה נהוג לחלק את הבנים ללימודי מכניקה ואת הבנות ללימודי כתבנות וחשבונאות. בנצי ואני מרדנו ולא היינו מוכנים ללכת למכניקה. רצינו ללמוד עם הבנות, וזה מה שקרה. עד היום אנחנו מדפיסים בשיטה עיוורת…", הוא אומר וצוחק.

"התגייסתי להנדסה קרבית, אבל בגלל הבעיה הרפואית שהייתה לי, העבירו אותי לטירה, לתובלה להיות נהג משאית. אחראי זמן קצר, איזו יד נעלמה שלפה אותי מאחורי ההגה של המשאית והושיבה אותי להיות נהג בוס. האיש היה ניר שריג, הייתי נהג שלו שלוש שנים. באתי להשתחרר אבל, ניר אמר 'אתה לא משתחרר', החתים אותי קבע ושלח אותי לקורס קצינים. 'אתה מנהיג', הוא דאג להסביר לי את החלטתו.'אני נהג', עניתי לו, אבל הוא לא ויתר".

במהלך השירות שרית ויורם נישאים, ויחד הם יוצאים לחייהם המשותפים.

אל"מ יורם: "את כל ההחלטות שלנו עשינו יחד. כל תפקיד, כל הצעה שקיבלתי, הייתי מביא הביתה, יושב עם שרית והיינו מקבלים את ההחלטה הכי נכונה. זה התחיל מהיום שהתחתנו. בהחלטה משותפת, הבנו שלא נוכל לממש שנינו את חלום הקריירה הצבאית. שרית, ויתרה בעניין הזה על קורס קצינים לטובת זה שאעשה קריירה", אומר יורם, ושרית, הקשובה לשיחה מהנהנת בראשה לאות הסכמה "שרית תמכה בי בימים הכי קשים, עברנו לראשון לציון ולישובים נוספים במהלך השנים האלה, ותמיד בגיבוי ותמיכה של שרית. ושלא תבין לא נכון, אני מצדיע לה על מה שהיא עשתה. אשת חייל אמיתית. טיפלה וחינכה שישה ילדים לתפארת. אימא מסורה, ויחד עם זה מימשה, יותר מאוחר את עצמה, למדה ועובדת קשה".

משום מה יורם חושב שלא הבנתי את הפואנטה או שמקרים מעין אלו לא מוכרים לי מחיי שלי, "תשמע סיפור. יום אחד, לפני מספר שנים היה נדמה לי ששרית 'עושה חיים', מה זה כבר להיות עקרת בית?' אמרתי לעצמי. באתי אליה בהצעה. 'בואי נתחלף בתפקידים ליום אחד. אראה לך שזו לא בעיה להיות אימא ועקרת בית'. שרית אמרה 'בבקשה'. מה את עושה? קמה בשש וחצי, מכינה, מלבישה את הילדים. הלאה, מנקה מביאה ולוקחת את הילדים. 'נו', אומרת שרית 'מה נו. זהו, נגמר', אני אומר. ומה עם ניקיונות, לבשל לצהרים, לקבל את הילדים, להאכיל אותם, לקחת אותם לחוגים, להחזיר אותם הביתה'. 'רגע רגע' אני אומר לה 'לאיזו שעה הגענו?'. שתיים וחצי שלוש' היא אומרת. 'סטופ סטופ', אמרתי לה. 'אני חוזר לבסיס. לא מוכן להתחלף…'. 'שרית, אנחנו לא מתחלפים. את בשלך ואני בשלי'", אומר יורם ומוכן שבתיקו תרשם הערה אישית בחזית מול שרית.

המסלול אותו עבר אל"מ יורם מתפקידו כנהג תובלה ונהג בוס ועד המינוי לסגן מפקד חיל הלוגיסטיקה לפני כשבועיים, יכול לפרנס תסריטאים וחובבי וסיפורים.

המעברים של יורם מתפקיד לתפקיד היו טבעיים, הוא פתח מעגל וסגר מעגל. מלחמת לבנון השנייה ומבצע 'עופרת יצוקה' היו שני צדדים של מהלך צבאי ארוך. "יש תחושה לא נכונה בתודעה, שצה"ל הפסיד במלחמת לבנון השנייה. אבל, מי שמכיר ויודע קצת יותר, יודע שהמכה שקיבל החיזבאללה תהדהד עוד הרבה שנים. בינתיים, נסראללה נמצא בבונקר שלו ולא מעז לצאת", אומר יורם.

אל"מ יורם אזולאי קורץ מהחומרים מהם בונים פרופיל לדוגמא של בן אדם. קודם כל בן אדם, לא חייל, לא מפקד, לא מנהיג. קודם תהיה בן אדם, כי בלי זה חבל לך על הזמן. רחוק, לא תגיע.

 

 

 

אל"מ יורם: "אני אוהב בני אדם. העובדה הזאת עושה לי את העבודה כיפית לאורך כל שנות השירות שלי ובכל התפקידים. הדאגה לחיילים צריכה לעמוד לנגד עינו של כל מפקד. אתה צריך לדעת כיצד מרגיש החייל שלך, לדאוג לפרטים שלכאורה 'לא חשובים', אבל הם בעצם חשובים מאוד".

ראוי היה לכמה פוליטיקאים לשאול את יורם כיצד הוא התמודד עם 'שירות חרדים' ו'הדרת נשים'.

בין היתר, יורם אחראי יחד עם אחרים לשינויים בחייל כמו הכנסת חיילות אל מאחורי ההגה של המשאיות הכבדות. לנוכח הויכוח על שירות חרדים, אי אפשר להתעלם מהכנסת חיילים חרדים לחיל הלוגיסטיקה. "הכנסנו בזמני, חיילים חרדים לחיל. אני אומר לך חיילים מעולים, עושים את תפקידם על הצד הטוב ביותר".

אל"מ יורם: "הכנסתי את שח"ר אט"ל (שירות חרדים) קלטנו חיילים חרדים לתובלה. השנה מסיים המחזור הראשון. הכשרנו אותם והם לא נופלים מאף חייל. אם רוצים לפתור בעיות מסוג זה אפשר, צריך רצון טוב ומעט התחשבות".

אל"מ יורם: "לדוגמא. החיילים צריכים ללמוד פעם בשבוע תורה. בכל יום רביעי הקצנו להם זמן ומקום כדי שיוכלו ללמוד תורה. יותר מזה. הבאנו שיעורים מוקלטים מעל גבי דיסקים, והם יכלו להשלים ולהוסיף על לימודיהם, מבלי לפגוע בחובות שלהם לתפקיד. הם מרוצים ואנחנו מרוצים. יש לנו גם מחלקת חיילות במקביל לחיילים החרדים, במקביל. אתה צריך לראות איך זה עובד. אפשר לפתור הכל, צריך רק רצון טוב. במהלך המחזור הראשון של נהגות רכב כבד, הייתה לנו גם נהגת סמיטריילר. כן, כן. אפשר לעשות דברים נפלאים, אם רק רוצים", אומר אל"מ יורם בסיפוק על תרומתו ותרומת צה"ל לפיתרון אחת הסוגיות המורכבות והטעונות בחברה הישראלית, שירות חרדים ושמירה על מעמדן של החיילות.

 

– חיל הלוגיסטיקה הוא אחד החילות המגוונים מבחינה אנושית. כיצד התמודדת עם זה? 
אל"מ יורם: "נכון שזהו חייל מגוון. אבל, אתן לך דוגמא. בחייל משרתים מכל הדתות מוסלמים, צ'רקסים, נוצרים דרוזים והיהודים כמובן. אין דבר כזה אצלי שמישהו יישאר בבסיס בחג שלו. בחגים הנוצריים, כל החיילים הנוצריים יוצאים הביתה. אצל הדרוזים יש עניין שהם קובעים את החג לפי הירח. וכך יוצא שכדי שלא תהיה בעיה, הם מודיעים לי מראש מתי החג שלהם, ועדיין ההתראה קצרה אוביקטיבית. לפעמים יש בעיה שאי אפשר להתארגן מעכשיו לעכשיו, ובשביל זה יש לנו את יחידת המתנדבים. חבר'ה אחד אחד. טייסים, חבר כנסת לשעבר, מטובי הבחורים, כמו שאומרים. הם מגיעים להחליף את החיילים כאשר הם יוצאים לחופשת חג. אוי ואבוי לי אם אני לא מזמן אתם למילואים, כמו שקרה בפסח האחרון", אומר יורם ומתלהב במקום המתנדבים שלו.

 

יורם חי בראש גדול. לא מחפף, לא ישראלי במובן של 'יהיה בסדר'. יורם דואג ופועל שהכל יהיה בסדר טרם פעולה או מבצע.

 

כבוגר עיר ביטחונית מהמעלה הראשונה, קריית שמונה, יורם לא יודע מה זה 'לקבל'. "יש לנו צה"ל שהוא בהחלט 'כור היתוך'. כאן, ברגע שאתה טוב, אתה מתקדם. בשנה שעברה, קיבלה היחידה בפעם הראשונה את 'פרס הרמטכ"ל', על מוכנות מבצעית ובגלל הטיפול באדם, בחייל. צה"ל וחיל הלוגיסטיקה עברו מהפך בכל הקשור לקשרים שבין החיל ליחידות השונות. הקשר הוא אחד לאחד. ההיכרות בין המפקדים ובעלי התפקידים הרלבנטיים, ידועים מראש, כך שהעבודה נעשית מול האדם ולא מול משהו לא מוכר".

אל"מ יורם אזולאי מייצג מודל אנושי-פיקודי די לא שכיח. קצין, שהלב והראש שלו מונחים באותו גובה. זה לא פשוט כאשר אתה צריך לקבל החלטות מקצועיות, לראות את החייל, האדם שעומד לפניך. רמת המעורבות והיחס לחייל-אדם העומד מולך, גבוה אצל יורם. בעולם כה מנוכר ואינטרסנטי, בולט אל"מ יורם אזולאי בשילוב שבין שתי התכונות הללו.

בזמננו, לדבר עם קצין שיסדר לך עניינים בצבא, היה חלום ונותר חלום במהלך כל השירות. מי הכיר קצינים? למי הייתה גישה לקצינים? מכסימום יכולת לבקש מהחבר של החבר של השכן שלך לזרוק מילה לחבר של המפקד שלך…

במהלך הראיון הנייד שלו מצלצל ואימא מודאגת מבקשת מיורם שיעזור לה בדבר מה הקשור לבנה המשרת באחת היחידות. יורם, מקשיב לכל הטענות והבקשות, ופוטר את האימא המודאגת ב'אל תדאגי. אני אבדוק את הנושא'.

אל"מ יורם: "אני מלווה את החיילים הבוגרים גם לאזרחות. מקצוע הנהגות היום הוא מאוד חשוב ויש דרישה באזרחות לנהגים מקצועיים. כל שנה אנחנו מקיימים יריד תעסוקה לנהגים שלנו, ולא תאמין איזו הצלחה. החבר'ה מוצאים עבודה עוד לפני שהם פושטים מדים. גם הבנות הנהגות משתתפות ביריד ובפעם האחרונה שתי נהגות משאית מצאו עבודה באותו יריד", אומר בסיפוק יורם.

המילה 'ציונות' חוזרת ונשמעת בדבריו של יורם. "תראה, כאשר אנחנו מוצאים לחיילים שלנו עבודה בנהיגה באזרחות, כולם מרוויחים. הנהג שמוצא עבודה וצה"ל שנהגיו שומרים על כשירות וזמינות במהלך כל השנה".

הזיכרונות מהילדות מלווים את יורם בכל אשר הוא פונה. חלק גדול מהחוויות של אז משמשות לו לקח היום. "אותנו לימדו לתת, ואני לא יכול לשכוח כיצד בתקשורת כאשר היו נופלות קטיושות היו מראים את החבר'ה שיושבים בקיוסק ומקטרים. התקשורת, כך היה נדמה לי, עושה מאמץ להראות את השלילי. כשהיית יוצא מהעיר ואומר שאתה מקריית שמונה התגובה הייתה שלילית 'אהה, אתם עם הקטיושות… לחם עבודה'.

שמתי לי מטרה בחיים. יש לי שתי אפשרויות או לשבת בקיוסק או לנהל אותו. בחרתי בלנהל את הקיוסק. אני רוצה להשפיע על אלה שיושבים בו. צה"ל מהבחינה הזאת נתן ונותן הזדמנות שווה לכל אחד. אתה מחליט מה לעשות עם ההזדמנות הזאת".

אל"מ יורם חיי ונושם ציונות וצבא. התודעה שיש לנו מדינה אחת וצריך לשמור עליה מכל משמר, היא קרן האור המאירה על הדרך בה הוא הולך. האמונה שלו במדינה ובחשיבותה, אינה יודעת גבולות. "המדינה קודמת לבית", הוא אומר בביטחון "פעם האנשים חשבו כיצד הם תורמים למדינה היום, לצערנו יש כאלה שעסוקים רק במה שטוב להם, וחבל. אלה הסיבות שמחזיקות אותי בצבא. ויש הרבה מאוד אנשים טובים שרוצים להעניק".

 

 

יורם אוהב לסגור מעגלים בחייו. עם סיום תפקידו האחרון כמפקד מרכז תובלה, תפקיד אותו הציע לו תא"ל דן ביטון מפקד חיל הלוגיסטיקה, הוא הגשים חלום, לפקד על הבסיס בו החל את מסלולו הצבאי כנהג תובלה.

עוד מעגל שסגר יורם הוא בתחום הלימודים. "בלימודיי התואר השני באוניברסיטת חיפה הייתי צריך להכין עבודה גדולה ובחרתי בקריית שמונה ובנושא 'כיצד משפיעה החברה על הביטחון'. ביום המפגש עם המנחה שלי, הדלת נפתחת ומי נכנס? ד"ר צביקה צמרת, מנהל דנציגר כשהייתי תלמיד".

אל"מ יורם אזולאי בוגר קורס פיקוד ומטה מתקדם בצה"ל ובוגר המכללה לביטחון לאומי.

… יורם גם כואב את כאבם של הצעירים בקריית שמונה שאינם נמצאים כאן. "במהלך לימודיי באוניברסיטה נחשפתי לנתונים השוואתיים של קריית שמונה מול ערים אחרות, בעבודה שהגשתי. המשאבים שהגיעו לעיר רבים מאוד, אבל לא 'נשפכו' במשך השנים למקומות הנכונים. איני רוצה להיכנס לפוליטיקה אבל אני מקווה שהקברניטים ימצאו את הדרך לעשות ולתקן את המצב לטובת כל אותם צעירים נפלאים שרואים את קריית שמונה כבית".   

 

שרית, שכאמור אינה מרשה לעצמה את הלוקסוס להתראיין רגל על רגל לפני כניסת שבת, מה שאני גם לא מרשה לעצמי בימים כתיקונם, מתפנה למספר דקות ובעודה עומדת לצידו של יורם היא מאשרת ראשית, את דבריו של יורם (הייתה ב'האזנה שקטה' במהלך הראיון), ומוסיפה: "ההחלטה היא משותפת, ויתרתי מתוך ידיעה על מה אני מוותרת ומה אני מפסידה. לגדל שישה ילדים זה קשה וזה כיף. איני מצטערת על ההחלטה שיורם ילך לקריירה צבאית ואני לקריירה שבחרתי".

שרית כמו כל מאחד מאיתנו, מוצא לו את הדרכים המיוחדות כדי לפתור בעיות מקומיות. שרית "אצלנו אין טלוויזיה בחדרים, כדי שלא אשאר לבד בסלון. ההחלטה היא של כולנו, והיא נכונה. ועוד דבר, במהלך השנים כאשר הסתדר ליורם לשרת באזור, התעקשתי שיצא לאפטר בימי שלישי. בשעות שיורם היה בבית, אין טלפונים ושנינו רק עם עצמנו והילדים".    

המלאך הטוב של יורם לא אכזב אותו עד היום לאורך כל הדרך, דרך לא קצרה, עשירה בחוויות והישגים. היום, הוא כבר חש כיצד חלק מהילדים עוזבים את הקן', כפי שאמר במהלך הראיון.