פרס, לא מתאים לנו חגיגות ראוותניות
את הדברים הבאים, הייתי מעדיף לא לכתוב, אבל…
נשיא המדינה שמעון פרס, הוא לא רק הנשיא המבוגר ביותר שהיה לנו, אלא הנשיא הראשון שהיה גם ראש ממשלה ואייש לשכות שרים בממשלות ישראל.
בעיני רבים הוא נתפס כמבוגר האחראי, לא רק בישראל, ולפתחו משחרים שועי עולם ופוליטיקאים מכל קצות הקשת הרעיונית בארצות ובאירופה. כך, שמעמדו ברור ואיתן.
אפשר להסכים או לא להסכים עם דעותיו הפוליטיות, אולם אי אפשר להתעלם מכח שרידותו והתמדתו לאורך עשרות שנים בפוליטיקה הישראלית.
מה אני רוצה לומר בהקדמה הזאת?! שמעון פרס ראה הכל, טעם מהכל וברוך השם התיאבון עדיין בשיאו.
…שמעון פרס נולד לפני 90 שנה, ב-2.8.1923, ולהיות נוכח ביום ההולדת ה-90 שלך, זה לא הולך ברגל, אם בכלל. באופן אישי, אני שמח בשמחתו של כל אחד, באמת. אבל שמעון פרס, הוא הנשיא שלנו וממנו נדרשות אמות מידה התנהגותיות מעט שונות, נאמר מאשר נדרשות מבר רפאלי.
נשיא של מדינה שתושביה עוברים בשנים האחרונות טלטלות חברתיות-כלכליות קשות, צריך לגלות, לפחות למראית עין מידה של הזדהות, אם לא עם הכאב אז עם המסר.
איני יודע עם שמעון פרס אישית עומד מאחורי כל פרט, אבל שמעון פרס אחראי על כל פרט.
בולטת לעין העובדה שהולכת להיות הפקה כמיטב המסורת ההוליבודית, שעיקרה אשליה, והרבה.
שוב. עינו של אף אחד לא צרה ברצון הטבעי לחגוג ולשמוח, אבל ריבונו של עולם מדובר בנשיא מדינה שיש בה את משה סלימן ז"ל ששרף את עצמו למוות במחאה החברתית, יש בה את ריקי כהן מחדרה וחיים מבני ברק ואת ואני, כולנו ושר אוצר. האופי הישראלי רחוק מאוד מהראוותנות שעמים רבים אימצו לעצמם כחלק מההוויה הלאומית שלהם.
להביא את נשיא ארצות הברית לשעבר, קלינטון שיברך ולשלם לו עבור הברכה שני מיליון שקלים(!), זה סר טעם, ובעיקר מיותר.
התחושה שגם נשיא המדינה מנותק מהעם, היא הקשה ביותר. היא כואבת, בעיקר לאלה שתמיד אין להם, ועכשיו אחרי הגזרות הכלכליות אין להם יותר. היופי בחברה הישראלית היה מאז ומתמיד (לפחות עד השנים האחרונות) שהחיבור בין המנהיגות ובין העם היה איתן בכל הקשור לסמלים ולחוויות הלאומיות.
הנשיא פרס נותן, אף שלא בכוונה לגיטימציה לעובדה שעם ישראל מתחלק לשניים: מחד, לחלק הסובל מכאב בטן של שבעים (מאוד) ומאידך, לחלק הסובל מכאב בטן של רעבים (מאוד) ולא רק ממחסור באוכל. פרס, לא צריך לנחש נמצא בקבוצה הראשונה.
הרגשות שלי, גם הם מתחלקים לשניים: באשר לשמעון פרס האדם, איחולי בריאות ואריכות ימים. באשר לשמעון פרס הנשיא הייתי מצפה שינהג בפשטות ובצניעות, כיאה למנהיג העומד בראש עם שהביטוי "והצנע לכת", הוא לא סיסמה רק של תנועות נוער.
ועוד דבר, אני מנחש שמעריציו הבלתי נלאים יאמרו "החגיגות עושות טוב להסברה הישראלית…"
למה מע"מ?!
כאחד מהמוכן לשלם מחיר על דעותיו, גם אם אינן פופולאריות, אני חייב לומר שהעלאת מס ערך מוסף (מע"מ) לשמונה עשר אחוז, קוממה והרגיזה אותי.
התחושה שאנחנו נמצאים בסופרלאנד ולא בכנסת ישראל קיבלה תוקף השבוע עם העלאת המע"מ והצחוק הבלתי נשלט של שר החינוך הרב שי פירון בכנסת, שהיה סמלי לתמונה. ושלא תבינו לא נכון, היה מאוד אנושי לצפות בשר השלומפר גועה דקות ארוכות בצחוק על עניין של מה בכך.
…אבל, אם אנחנו שופכים מעט מים קרים על הראש וחוזרים למציאות, אי אפשר לקבל את ההתנהלות של אלה האחראיים על הצדק וההגינות של המדינה כלפי אזרחיה.
כואב כאשר רואים כיצד מפספס שר האוצר לפיד הזדמנות פז להיות גם חכם, גם צודק וגם אנושי עם לא מעט מציבור בוחריו ותושבי מדינת ישראל.
המע"מ הוא מס המוטל על מוצרים שונים בכל רמות הצריכה. אבל, תסכימו איתי שאין דין רכישת חלב כדין רכישת רכב יוקרה?! או אי אפשר להשוות בין התלות של העשירונים הנמוכים בלחם לבין הבחירה של העשׁירונים העלונים בבניית ארמון באזור יוקרה?!
שר האוצר בטוח שהכל אותו הדבר… והסיפור בפעם האלף על ריקי כהן מחדרה, לא תשנה את העובדה שכאן יכול היה שר האוצר לקנות את עולמו (בלי מע"מ) אילו היה מנהיג מע"מ שונה ונייד ביחס למוצרים השונים.
הנוסחה מאוד פשוטה וקלה ליישום ובשורה התחתונה יכולה להניב יותר כסף, צריך רק להחליט שככל שהמוצר משמש את השכבות הנמוכות, המע"מ יהיה נמוך ביותר, נניח בין אפס אחוז עד חמישה שישה אחוז, וככל שהמוצר נרכש על ידי העשׁירונים העליונים, המע"מ ינוע לכיוון השמונה עשר אחוז.
כמה פשוט, כמה צודק, כמה נכון בהחלטה אחת של שר האוצר של ריקי כהן מחדרה.
נוחי, אוהבים אותך
תמיכה בחבר של הפריפריה היא הדבר המתבקש והאנושי ביותר 0 אם רוצים להכין כתב אישום, הרבה פוליטיקאים צריכים להיות לפני דנקנר
השנאה, כידוע היא הדלק המניע את הרוע בעולם. אדם פתוח, לעולם לא יקנא באחר וסביר להניח שיהיה שמח בחלקו, מעט או הרבה.
איני רוצה להתייחס לסוגיה הכבדה של הטייקונים, התספורות ועניינים נוספים שהמדינה איפשרה את קיומם מתוך טמטום ואטימות של הפוליטיקאים שקיבלו את ההחלטות.
הפעם, אני דווקא רוצה לומר תודה אנושית לאחד הנמצא בעין הסערה שממשלות ישראל לדורותיה יצרו.
נוחי דנקנר. מנהיגים מישובי הפריפריה בראשותו של שלמה בוחבוט ראש העיר מעלות תרשיחא, יצאו בתמיכה אנושית בדנקנר ומתוך הזדהות עם החסד שעשה עם תושבי הישובים הללו שלא פעם הופקרו לגורלם על ידי ממשלות ישראל. נוחי, בניגוד למסע ההכפשה המתנהל כלפיו, הכניס את ידו לכיסו ותרם בעין יפה למטרות ראויות בתחום חיי החברה והתרבות, בקריית שמונה, למשל.
כאשר ממשלת אולמרט, אחרי מלחמת לבנון השנייה יצאה בהצהרות בומבסטיות על העמדת תקציבי עתק לשיקום קריית שמונה וישובי הצפון, הגיע נוחי לקריית שמונה פעם אחר פעם ופתר בעיה ועוד בעיה.
הספרייה העירונית, היכל התרבות, הבריכה האולימפית והמתנ"ס, היו חלק מהפרויקטים שאילו דנקנר לא היה חותם על הצ'קים ומצרף את כספו להשלמת המהלכים לכספי הממשלה, יתכן ועד היום הם היו סגורים ושוממים.
תראו, סיפור הטייקונים, זה נושא לא רק למחלקת חקירות פליליות. יש כאן המון-המון צביעות של החברה שלנו.
הפוליטיקאים שהם ורק הם מחזיקים בכוח לתת או לקחת מהאזרחים או מהטייקונים, אשמים בחלק גדול מתיק ה'פשע' הזה.
תראו מה עושה שר האוצר לפיד היום. על העניים ועל מעמד הביניים הוא גוזר גזירות כואבות ומבטל 'מתנות' שרק קיבלו, ולאליטות הוא מאפשר לגזור קופונים על חשבון הקופה הציבורית. ביטול המענקים לבעלי דירה ראשונה בפריפריה בסך 100,000 שקלים, ההטבות לזוגות צעירים בחינוך לגיל הרך ומכת המע"מ בגובה 18% משלימים תמונה עגומה.
גם לפני עשרים, שלושים וארבעים שנים היו יאיר לפידים שחילקו מתנות על חשבוננו לאליטות, אלא שאנחנו לא ידענו על כך.
היום זה נגמר. שקיפות היא שם המשחק, וכספים והנכסים של הציבור אינם הפקר עוד.
נסיים במה שהתחלנו. נוחי דנקנר.
מה שעשו ראשי ישובי הפריפריה כלפי נוחי דנקנר זה מחווה אנושית מבורכת. זה תוצאה של חינוך שקיבלנו ש"לא נושכים את היד שמאכילה אותך" ו'אל תהיה כפוי טובה כלפי מי שעשה לך טוב".
והצדקנים שעמדו מולם וגינו את המחווה, הם ההיפך הגמור ממה שציינתי.
כן, ואיך לא. איני מכיר ולוּ תושב אחד שיצביע לנוחי דנקנר לכנסת/לראשות העיר או לוועד הבית… כך שאפשר להירגע.
אדוני הרמטכ"ל, כשהספינה כבדה, תפילין זה הדבר האחרון שזורקים, אם בכלל
הקרב על תקציב הביטחון חשף את הפן המכוער שבחוסר המנהיגות ואומץ לב ציבורי אצל ראשי הצבא, וחבל.
נניח שחייבים לקצץ ממערכת הביטחון, נניח. האם באמת מישהו חושב או מאמין לרמטכ"ל שהאופציה הראשונה זה בביטול ימי מילואים או פעילות מבצעית אחרת?!
מישהו הפך את פירמידת האינטרסים של מדינת ישראל, זרק את הנושאים הכי חשובים לפח והותיר נספחים ונלווים פחות חשובים.
היות והרמטכ"ל הוא זה העומד, צבאית בראש צה"ל והממשלה כולה היא המפקדת, היה צפוי לשמוע מרא"ל בני גנץ דברים שונים, הפוכים ממה שהוא אמר.
זה מזכיר לי הסיפור הבא. ספינה מלאת נוסעים על מזוודותיהם נקלעה לסערה בלב ים ועמדה לטבוע. הקברניט בניסיון אחרון להציל את הנוסעים ואת הספינה הודיע שחייבים להיפטר ממטענים עודפים.
אחד הנוסעים, יהודי אמיד קם והשליך את ה…תפילין שלו למים.
אתם מבינים?! נטל התקציב הביטחוני כבד, אז הרמטכ"ל מחליט 'לזרוק' את הדבר החשוב ביותר של צה"ל אימונים, פעילות מבצעית ומילואים…
נקווה שמדובר רק בספין
