היום ה-16 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 13.6.2014

אחרי נשיאים ורוח. נשיא עשׂירי לישראל. ראובן רובי, ריבלין

אז מה היה לנו השבוע? נשיא חדש והמון מבוכה, בלבול וחשבון נפש בפתח.

נפתח בברכות למי שאמר בליבו "מי שמאמין לא מפחד", ויצא למערכה קשה ומלוכלכת אל עבר בית הנשיא העשירי של מדינת ישראל.

ראובן, רובי ריבלין, זכה בתפקיד למרות כל המכשולים הטבעיים והמלאכותיים שהיו במעלה הדרך הקשה.

…לפני שנחזור לנשיא הנבחר, ננצל את ההזדמנות האחרונה לומר מספר משפטים על חוצפה, עזות מצח וצביעות שהפעם היו במנות גדושות בהליך הבחירה.

חוצפה. היא תכונת יסוד ישראלית די חדשה והיא תוצר של הדור הקודם וזה שלפניו במאבקי ההישרדות במדינה שלא קל היה לחיות בה. "תהיה חוצפן, אל תוותר!", אפשר היה לשמוע אומרים חלק מההורים שחשבו שכך צריך להמריץ ולדחוף את הילד בג'ונגל החיים. ההורים שלי, עשו בדיוק ההיפך.

אחת התלמידות ה'מצטיינות' בשיעורי החוצפה הישראלית הייתה דליה איציק שלעיתים היה צריך לשפשף את העיניים ולשאול "האומנם?!", האומנם גברת התככים והקומבינות הרשומים בקורות חייה הציבוריים הם-הם אשר יביאו אותה אל כס הנשיא?! האם מורה כאולמרט הצטיין בהעברת השעורים הללו ללא דופי וללא נקודת תורפה כלשהי?! למזלנו, הסתבר שגם מגה מורה לשחיתות כאולמרט, אינו מושלם. והרווח היה שלנו, של עם ישראל. מעניין מתי תגיע ההזמנה לחקירה לידיה של איציק…

עזות מצח. זו תמונת ראי של דבר והיפוכו. להיות מושחת, לכאורה ולהתנהג ולהטיף כאחד מל"ו צדיקי הדור. אומרים, שאדם קרוב לעצמו, ואם אינו סובל מפיצול אישיות, עליו לדעת את האמת, את כל האמת על עצמו.

לאור הרגישות הציבורית לניקיון כפיהם של מועמדים לתפקידים רבים בעת האחרונה, היה מקווּה ומצוּפה מחלק מהמועמדים לוותר על הרצון להיות הנשיא העשירי, מתוך ידיעתם את האמת על עצמם. ושלא אובן שלא כהלכה. איני מתכוון שעל המועמד או המועמדת להיות צחים כשלג, ממש לא. מצופה רק שלא תהיה עבריין סדרתי, כי למי מאיתנו אין מעידה או פספוס במהלך חייו? הרי בשר ודם אנחנו.

והפעם, לצערי, על אף נפילתם של בעלי תפקידים ברשת מעשיהם הפליליים לאורך השנים ובהם נשיא, ראש ממשלה, שרים, שופטים, ח"כים ושועי הארץ, היו צריכים המועמדים לנהוג בשכל ישר, לא יותר. אלה שנהגו כך, על אף החשדות והעננים הקודרים, נעזבו לנפשם וממשיכים בחייהם. אולם, אלה שיצרם גבר והכניע אותם, בדרך לכלא, ויעצרו בדרכם בבית משפט לברור טענותיהם.

צביעות. זו שמורה לאלה שחושבים שהם הכי הכי בעולם. הכי צדיקים (והם לא) הכי ישרים (והם לא) הכי חכמים, נקיים, ויודעים טוב יותר מכל אחד אחר מה טוב לכל אחד ואחת.

הצבועים, יחייכו לך בפנים, ורגע לאחר שתפנה אליהם את גבך, הסכין תהיה נעוצה עמוק-עמוק בין צלעותיך. זו דרכם, והם לא חושבים שהם לא בסדר.

הצבועים הללו כל-כך צבועים בצבעי הסוואה שפשוט לא יהיה לך סיכוי לזהות אותם. ולכן, מה שנותר לך בהתמודדות הקשה מולם, זה להתפלל לנס…

כן חברים, התחושות קשות, ההרגשה מעורבת ברסיסי שמחה ותקווה לעתיד אחר ובהרבה ספקות שזה אכן יכול לקרות.

עכשיו לנשיא הנבחר ראובן ריבלין. ראשית, הוא כבר נבחר ויש לנהוג בו בכבוד הראוי.

שנית, צריך לומר את הביקורת מתוך אותו כבוד. הנשיא ריבלין סיים את המסע לכס הנשיאות וסגר מעגל שפתח אביו פרופ' ריבלין שהתמודד בעבר על התפקיד. מרגש, ואפילו פואטי ומרגש כפי שראובן ריבלין עצמו.

לצד הברכות ואיחולי ההצלחה הכנים, אני חייב לומר דבר אחד, חשש אחד והוא הרצון הבלתי נשלט שלו למצוא חן בעיני כל, אפילו עם נטייה מסוימת להתחנף. החלק הזה מפריע לי ומציק לי, ויש לקוות שהנשיא יתרפא מהתכונה הזאת.

ולסיום. יחי נשיא מדינת ישראל הנבחר ראובן, רובי ריבלין. תחי מדינת ישראל.

 

 

היכן אתה ספר עברי?!

השבוע מציינים את שבוע הספר העברי במדינת ישראל, ואצלנו אין ספריה (פתוחה) ויש ספרים שלא במקומם הראוי.

השורות הללו נכתבות מתוך כאב למצב בו המילה, הדף, הכריכה ובעיקר ריחו המשכר של הנייר, מאיתנו והלאה.

זו לא גזרת שמיים, זהו מחדל, אי עשייה במקום שהיה צריך להיעשות בו דבר מה.

אחרי הכמעט התרסקות של רשת המתנ"סים והלוויינים הקשורים אליה, הייתה תקווה גדולה שיוצאים לדרך חדשה. נוחי דנקנר, משרדי החינוך ומשרד ראש הממשלה הקצו מיליוני שקלים כדי להשיב לחיים את הקומפלקס כולו. המתנ"סים והיכל התרבות שבו לפעול (עדיין לא במלוא התפוקה) אולם, הספרייה, הפייה הטובה והקסומה נותרה כאילו והייתה לכלוכית או הברווזון המכוער. זנוחים ועזובים בפינה.

…יש לקוות שאחרי דיבורי הסרק במשך חודשים ארוכים, האור יאיר על מדפי הספרים וסוף-סוף נגלה את הברבור ואת נסיכיי האופי והיופי.

רבים-רבים בעיר אוהבי ספר משתוקקים להלך שוב בין הכונניות, לעלעל בין דפיו של ספר ילדים, ספר הרפתקאות או סתם מותחן, לצעוד עם חיוך אל עבר הדלפק ולומר לספרנית "את הספרים האלה אני לוקח הפעם".   

  

 

 

אין תחנה סופית לרוע

חשבנו לחתום את השבוע המיוחד הזה 'רק' במעשיהם של פוליטיקאים לא חכמים ובחלקם גם לא ישרים עם עצמם.

ואז באה הידיעה המזעזעת על אבא שרצח את שני ילדיו. הסיבה לנקום ולהכאיב לגרושתו. ריבונו של עולם, מדוע לא שׂמת 'תחנה אחרונה' לרוע על פני האדמה?, כמובן שהשאלה רטורית ומכוונת אך ורק לנו, בני האדם שמכל הטוּב שהורדת לעולם, הותרת את הדבר הכי קשה בידנו בני האדם, זכות הבחירה. הנחת לפנינו את הטוב והרע, המלצת בחום לבחור בטוב האלוקי, ויש מאיתנו שמתעקשים פעם אחר פעם לבחור ברוע. ברוע שמתבטא בפגיעה בילדים, זקנים, נשים, חסרי ישע וחסרי הגנה. כל פעם מישהו אחר בתורו.

הפעם היה זה תורם של שני ילדים-מלאכים שהועלו קורבן למולך השנאה בין איש ואישה, או להיפך. שנאה ש'טופחה' ככל הנראה מעודף אגו, עודף 'אני' ורצון בלתי נשלט 'להראות לצד השני!'.

התוצאה הטרגית הם שני ילדים שהועלו קורבן על מזבח הרוע והשנאה העיוורת בין בני זוג, לשעבר.

אם יש רוע בעולם, אבא שבשמיים, לפחות שיהיה לו 'תחנה סופית', אנא.

 

 

סוריה, עיראק, אפגניסטן …אובמה

אביב אביבי ירד על העולם הערבי ועכשיו הוא נותן את פירותיו. ראש ממשלת עיראק אל-מלכי פנה אל אובמה ודרש ממנו להפציץ בתוככי מדינתו את ה'מורדים' שהשתלטו על ערים מרכזיות והם בדרך אליו, אל בגדד.

…איני שמח, אני רק שמח שכצופה מהטריבונה על מה שקורה סביבנו ובו מככבים שונאי ישראל לדורותיהם ולפלגיהם ממשיכים להיות עסוקים עם עצמם.

הכאב על מותו של כל ילד, איש, אישה וזקן חפים מפשע ומשנאה כלפינו, הוא אמיתי, אבל הפעם אנחנו יכולים לומר שאין ידינו במעל.

אובמה בתפקיד הבמאי הפך למנהיג כושל סדרתי, שבכל מקום שידיו נוגעות, לא רק שלא צומח דשא, אלא צבע הדם מחליף את הירוק.

…עם כל הכבוד למה שקורה בסוריה, עיראק, אפגניסטן וכו', אנחנו לא צריכים לשכוח לרגע שגורלנו אינו מוצע להשכרה או מכירה לאף אחד. אנחנו, צריכים לסמוך אך ורק על עצמנו ועל צור ישראל וגואלו. אנחנו צריכים לדבוק ללא פשרות וללא שאלות מתחכמות באמת שלנו, על כל המורכבות שבמצב הזה.

אנחנו צריכים להפסיק להיות הפרקליטים של השטן, השכנים, הפלסטינאים או כל שם תואר שאויבנו מאמצים לעצם.

 

 

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad