היום ה-25 בספטמבר , 2017

Select your Top Menu from wp menus

קטיושות, הפוך, אילת קריית שמונה

 

ירי הקטיושות לעבר אילת החזיר אותנו באחת לימים ההם שקריית שמונה הייתה היעד המועדף להתנכלויות של אירגוני הטרור הפלסטינים, ולאחר מכן החיזבאללה.

השבוע, הוכח בפעם המי יודע כמה עד כמה אנחנו חשׂופים לפגיעות מצד אירגוני הטרור השונים, בזמן שהם מחליטים.

בתוך כך השבוע התקיים כנס ביטחון במכללה האקדמית תל חי, ובין היתר הציג אופק רימר, חוקר למחקרי ביטחון לאומי ממצאים שיש בהם לעורר את כל מי שנושא הביטחון נתון תחת אחריותו ליתר תשומת לב ופעילות מונעת וממגנת.

הדברים מקבלים אור מיוחד לנוכח ההצלחות של הנשיא אסד בסוריה, החיזבאללה והאיראניים. התיאבון של אסד נפתח וכבר הוא החל לשלוח את אנשיו ואת החיזבאללה לעבר הגבול המזרחי ברמת הגולן.

אילו ההצלחות של הסורים, החיזבאללה והאיראנים היו מתרחשות לפני מספר חודשים בזמנו של הנשיא אובמה, היה מקום ליותר מאשר חשש.

היום, לא שלא צריך לדאוג, אולם הפתרון והטיפול בבעיות יהיו ישימים יותר בשל העובדה שיושב בעל בית בבית הלבן, דונאלד טראמפ שמו.

שלא יסתבר שמישהו שש אליי קרב, ממש לא. אולם מצד שני מדיניות בת היענה והצביעות שאפיינו את אובמה ונושא כליו קרי, הלכו חלפו מן העולם.

הרוחות הצפוניות הקרירות שנשבו מארצות הברית התחלפו גם הן בבריזה נעימה ההופכת את הטיפול באויבי ישראל לסוג של התמודדות הוגנת.

אנחנו כאן בקריית שמונה והאזור צריכים, בעצם חייבים לדאוג לעצמנו, לבצר ולהכין את בתינו ומקלטינו ליום פקודה. כי הפעם זה יהיה שונה, קשה.

 

 

הורסים לא במקום הנכון

מדיניות האכיפה במדינת ישראל, הן על ידי רשויות המדינה והן על ידי הרשויות המקומיות, חייבת לעבור בדיקה מחודשת ולהתאימן לרוח הזמן.

ברסלבהשבוע הרסו דחפורים את חומות הבלוקים שנבנו סביב בית הכנסת 'ברסלב'.

הצו הוא על ידי מנהל מקרקעי ישראל ובוצע לאחר מתן הודעה מוקדמת.

בטרם נמשיך, אני כמו רבים-רבים המאמינים באמונה שלימה בצור ישראל ובתורת ישראל, מזדעזע כל פעם מחדש למראה תמונות ההרס של בתי כנסת ומקומות קדושים.

לפני מספר שנים נהרסו חלקים מבית הכנסת באותו המקום, ולאחר התדיינויות ממושכות נראה היה שנמצא פתרון לבעיה.

לאחרונה ההליכים לרכישת המתחם ובית הכנסת עלו על סרטון והעסקה לא יצאה לפועל.

מה שקרה בפועל זה שיחידת האכיפה של המינהל הפעילה את סמכותה והרסה קירות שנבנו לאחרונה סביב בית הכנסת.

כך או כך. הרס בית כנסת אינו יכול להיות דבר בשגרה. לא יתכן שבתי כנסת במדינת היהודים יהרסו כלאחר יד, ואל תגידו ש'זה החוק'.

אילו היינו מדינה קצת נורמאלית הדוגלת בצדק ואמת, המדינה הייתה צריכה להרוס עשרות מספרות ומבנים אשר נבנו ברחבי העיר ומהווים סכנה ליושביהם.

מדינה נורמאלית הייתה מאלצת את מי שהופקד על ידה לשמירה על חוקי הבנייה לפקח ולהרוס חריגות בנייה, השתלטות על קרקע ציבורית, ולא להוציא צו המגן על בעל התפקיד, מהנדס העיר.

מקומם אותי כל פעם מחדש על האופן בו פועלים רשויות המדינה ביישמם את החוקים. הפעם זה בולט לעין באופן חריג בגלל העובדה שיד אחת של המדינה (מבקר המדינה) בולם במעשיו ותחת חסות החוק טיפול אמיתי ושורשי בעברייני בנייה בתוך העיר, ובאותו הזמן זרוע אחרת של המדינה אצה רצה להרוס בית כנסת…

לידיעה. קיימים, נכון להיום כ-65 צווי הריסה לעברייני בניה בקריית שמונה(!), ועדיין לא נהרס אף מבנה, אף מרפסת.

מדינת חלם זה כאן, בקריית שמונה.

 

 

 

כבוד התקשורת והכתבים המושחתים

האירועים המשמעותיים בסדר היום הציבורי נקבעים בירושלים, בכנסת ובממשלה. כך לפחות חשבנו ולמדנו במסגרת שיעורי האזרחות ומדע המדינה.

מסתבר, שכל החוקרים, טעו והטעו דורות של תלמידים וסטודנטים. מה כתוב בספרים, למדנו באוניברסיטה, אולם השאלה היא, מה קורה בפועל במציאות?

ובכן כל המילים היפות על הפרדת רשויות (כלל בסיסי בדמוקרטיה) אינו נשמר ואינו מקיום.

לתפיסתי, תפקידה של עיתונות חוקרת לחפור ולחפש מעשי שחיתות, עבירות שאינן ידועות לגורמי האכיפה וכיוצא בזה. מה קורה בפועל?! העיתונות החוקרת הפכה לזו החוקרת ומגלה וחושפת את המעשים, שופטת את מי שחשוד ומוציאה את גזר דינו לפועל.

זה מה שקורה יום-יום מעל מרקע הטלוויזיה, מקלט הרדיו והעיתונות הכתובה.

כאחד שמאמין בדמוקרטיה במובנה הטוב של המילה, התופעה הזו מזעזעת, ולא רק בגלל שהיא מתרחשת, אלא בגלל שהיא לא נמנעת כדבר מובן מאליו.

לאור הכרתנו את הנפשות הפועלות ואת מניעיהם אנחנו לא מופתעים. האינטרס של חיפוש אחר האמת האובייקטיבית, ממש לא מעניינת אותם, החומרים משמשים אותם למטרות אחרות, מטרות שאינן מן העניין.

ואם עד כאן עדיין יש מי לא הבין, מדובר על עונת הצייד ההמונית של גורמים מרכזיים בתקשורת אחר בנימין ושרה, נתניהו.

 

בצל הריסת חומות בית כנסת ברסלב

חשבתי שכבר קראתי ושמעתי הכל על מידת שנאת חינם. אולם, מסתבר, שההפתעות חוזרות ונשנות פעם אחר פעם.

הכאב וחוסר האונים מהריסת החומות, די בהן כדי להביא ל'קריעה' ולדמעה, אבל מסתבר, שיש המנצלים את המקרה הכואב לחיסול חשבונות ופגיעה בשמם הטוב של יריבים.

לא מפריע לי אם מביאים את האמת כולה. מכעיס ומקומם שיש כאלה שמקצועם הוא 'החוק' ו'החוקים' והם מדגישים את החלקים המשרתים את עצמם בהתייחסות להריסה.

די היה במקב קל בפייסבוק כדי לראות את השמחה לאיד ריקוד ה'ניצחון' על חורבות ההריסה כדי להבין עד לאן החושים והערכים של אותם אנשים נשחקו.

 

 

פינת המוקד הרפואי/חדר מיון

שימו לב כיצד הימים חולפים והצפצוף של שר הבריאות הולך ונמשך. השר לא סופר אותנו, ואנחנו מספקים לו את כל התירוצים.

חברים יקרים. אתם תמשיכו לריב בינכם לבין עצמכם, במקום לעמוד כאיש אחד ולתבוע חדר מיון פעיל מיד!

 

 

במקום ברכה

מכל טרדות היום והשעה, כמעט שכחנו שהערב נסב לשולחן לסדר ט"ו בשבט.

…אז לא שכחנו. משלים ודימויים רבים נוצרו על האדם ועץ השדה, וגם לא מעט שירים וסיפורים. אולם, אחד הדברים שכבשו את דמיוני והעסיקו אותי שנים זה ההבדל המהותי שבין העץ ובין האדם. לעץ אין זכות בחירה, ותמיד אפרסק יהיה אפרסק וקוקוס יהיה קוקוס והעץ, בניגוד לאדם אינו יכול 'לברוח' מהמקום בו הוא נטוע.

שני ההבדלים המהותיים הללו, הם המקור לחיות ולתקווה שלנו כבני אדם. ליצור, לבנות, ולהרוס, להסביר או לעשות משהו טוב. לנו בני האדם יש זכות בחירה ואנחנו יכולים לנוע ממקום למקום, מתחנה אחת בחיים לתחנה אחרת, בניגוד לעץ.

תחשבו על זה שאם יש שרפה ביער, דינו של העץ נגזר למוות, ומאידך, אם יש איום כלשהו על האדם הוא יכול לברוח, להסתלק ממקום הסכנה. ואשרינו על כך.

ולכן, בגלל המגבלות של העץ, אנחנו בני האדם נשמור, נטפח ונאהב את מתנת האל, עץ השדה.

ט"ו בשבט ירוק.

 

 

אולי יעניין אותך