אבטחה לכל

הרצל בן אשר

בתקופה בה המילים 'פמיניזם' 'הדרה' 'מגדר' מככבות כמעט בכל סדר יום של כל גוף מיליטאנטי, שובר מסגרות, מגיעה אישה אחת, ללא המסכות ומנפצת הכל, מחייכת חיוך שובה לב שולחת מבט תכול, וממשיכה ליעד הבא.

כנרת סמינה שמה, נולדה בקריית שמונה, ולה עוד ארבעה אחים ואחות.

לומר שאפשר להתעלם מחזותה, יהיה שקר, לומר שהמראה, ובהמשך גם המטענים והתובנות שהיא מביאה עימה לכל מפגש, אינו משפיע, יהיה שקר גס.

בקיצור. הכל על השולחן, תראו, תקראו ותחליטו לבד באשר לאישה המאמינה ועושה את מה שהיא מאמינה בו. להעז ולנסות.

אחרי מספר שיחות תיאום, ביטול תוכניות קודמות (מצידה), נפגשנו לשיחה ב'גלילון'. כנרת, האישה והנוכחות, 'איפה נשב?' היא שואלת 'לא משנה, רק שיהיה כשר'…

האמת, שהיתרון של כנרת מושג כבר בפתיחה. אתה מצפה לפגוש 'מנכ"לית, משהו קשוח עם פוזות, אבל פוגש מנכ"לית, רכה עם חיוך ומאוד עניינית.

בסך הכל בת …שלושים וארבע, ותיכף תבינו מדוע המספר הכרונולוגי של גילה אינו רלבנטי למטען ולעשייה שלה…

כנרת: "נולדתי בקריית שמונה, בת למשפחה בת שש נפשות, ארבעה אחים ושתי בנות. הייתה לי ילדות מרתקת של חוויות אמיתיות ולא ווירטואליות. ילדה בלונדינית עיניים כחולות (היא מעידה על עצמה) חצי בת חצי בן. אפשר להגיד, שעד לתקופת הגיוס הייתי מאוד מנותקת מהעולם שנמצא מחוץ לעיר. בגיוס שאלו אותי: 'את רוצה קרוב לבית', ולא כסימן שאלה, אלא, כמשהו שמובן מאליו 'ממש לא!', עניתי.

רציתי רחוק, רציתי מפתיע וחדש. ללמוד את מה שמסביב.

הייתי רובאית 07, מדריכת ירי. לא הייתי בבסיס קבוע, לא הייתה לי מיטה קבועה, כל שבוע יוצאת למשימה חדשה עם התיק המלא, הנשק והגיטרה. כל שבוע מחדש כיתת חיילים חדשה להדריך וללמד איך לירות ואיך להילחם".

מאיפה השם 'כנרת'?

כנרת: "זה קצת מצחיק, אבא עבד שנים כנהג משאית במנהלת הכנרת. את האהבה שלו לכנרת הוא העביר אליי. זכיתי. אני היחידה שנקראת על שם מקום העבודה של האבא שלה (צוחקת)".

בשנותייך הראשונות גדלת בקריית שמונה. מה התובנות שלקחת איתך מהעיר?

כנרת: "כל מה שאני, זה קריית שמונה. בשום מקום שהייתי, לא לקחו ממני את הפשטות ואת ה"עממיות" שהבאתי מקריית שמונה.

המוטו הוא, תמיד להסתכל לכל אחד בגובה העיניים. קריית שמונה נתנה לי את הביטחון לגדול במקום שאפשר לסמוך על אנשים ולא לפחד. לשמור בך את התמימות".

גדלת בצל הקטיושות, את זוכרת חוויה מיוחדת מאז?

כנרת: "קטיושות קטיושות… לא היית קריית שמונאי אם לא היית שואל את השאלה הזו…

המצב ההישרדותי שנקלענו אליו כתוצאה מהקטיושות באותן שנים, יצר את העזרה אחד לשני, וידענו שלא הכל מובן מאליו.

אני נזכרת בחוויה אחת מטורפות. לא פחדנו מהקטיושות, על אף שדודי ז"ל, אח של אמי נהרג בגיל 13 מקטיושה.

זה היה הזוי, רצנו ממקלט למקלט, לפעמים סגורים במקלט, ולפעמים עם המנגל תחת שמי הקטיושות. מי היה הולך אז לחוגים?! זו הייתה עבורנו ממש אטרקציה. ככל הנראה היו גם מראות פחות נעימים, אך לא משהו שזכור לי כטראומתי".

כנרת אולי לא יודעת, אבל הזרעים לתפקידה בצה"ל נזרעו ממש אז, בימים ובלילות תחת האזעקות והאווירה הביטחונית.

לא נעשים ככה סתם מדריכת ירי… לא מקימים ככה סתם משום מקום חברה לאבטחה…

זה התחיל אז, בקטיושות.

אחרי השירות המעניין כמדריכת ירי בצבא השתחררת. ואז…?

כנרת: "כשהשתחררתי מהצבא טיילתי שנה בחו"ל, הייתי בניו זילנד, אוסטרליה, פיג'י, תאילנד… באוסטרליה כבר פתחתי עסק למכירת תמונות, והלך ממש טוב. בשלב הזה כבר הבנתי כמה דברים לגביי עצמי. הבנתי, שיחסי אנוש ומכירות זה לגמרי אני. מיד כשחזרתי כמו כל חיילת משוחררת, חיפשתי עבודה וישר התחלתי לעבוד כמאבטחת בסוכנות היהודית. עברתי קורס (לא מאוד שגרתי לנשים) תוך 8 חודשים כבר שיניתי תפקיד בחברה בה עבדתי ופה בעצם התחילה כל ההיסטוריה של תחום האבטחה, השמירה והניקיון עבורי.

הייתי מאבטחת, מזכירה, מפקחת, מנהלת אזור, מנהלת סניף, והכל באותה חברה. לאחר מכן בחברה מתחרה סמנכ"לית שיווק ומנהלת תפעול ארצית בתחום האבטחה.

אם חלמתי… לא, אף פעם לא חלמתי. לא חושבת שהיה לי זמן לחלום, כשרציתי משהו דאגתי להשיג אותו".

אנחנו חברים בפייסבוק, ומשם נודע לי שאת בעלים ומנכ"לית של חברה בשם "moon". ספרי על החברה ואיך הקמת אותה.

כנרת: "את "MOON" 'שרותי אבטחה וניקיון' הקמתי לפני שנה כנגד כל הסיכויים. הגעתי לבנק מזרחי בקריית שמונה עם תכנית עסקית מצ'וקמקת ולא מקצועית. ידעתי מה אני צריכה לעשות בהיבט המקצועי אך לא איך לשכנע בנקים להאמין בי. וכך היה… עם הרבה אומץ ותוכנית מצ'וקמקת נולדה ""MOON.

"MOON" נותנת שרותי אבטחה וניקיון באזור הצפון בעיקר, אך לא רק. בחברה יש מנהל אזור בשם באסם סועאד, ומנהלת משרד בשם מלי גולן, ואיתם יחד אנו מתקדמים. בסאם איתי כבר 10 שנים, עובר איתי לכל מקום שבו אני נמצאת, אנשים טובים ואמינים שאפשר פשוט ללכת איתם יד ביד מבלי לחשוש".

בשנים האחרונות, יותר ויותר נשים עוברים לקדמת הבמה ו'תופסות פיקוד' גם בעבודות המזוהות עם גברים.

את מסכימה עם הקביעה הזאת? וכיצד את מסבירה את התהליך?

כנרת: "ראשית, מסכימה מאוד. נשים חזקות לא פחות, אם לא יותר מגברים. וזה רק עניין של זמן שהאסימון ייפול לעוד אחת ועוד אחת.

טבע הבריאה יצר אותנו הרבה יותר חלשות פיזית, זו עובדה. אבל זה לא מנוגד לחוזק הנפשי וברצון לבלוט ולהתבלט מבלי לפחד.

התהליך הוא להבין שיש לך את היכולת והכל עניין של ביטחון", אומרת כנרת בגילוי לב, ומוסיפה מספר תובנות אמיצות וישירות על 'איך איזה עובד'.

כנרת: "כשהייתי נוסעת לפגישות עסקיות לסגור עסקאות גדולות עם אנשים בכירים, עם מחזור כספי גדול, הבנתי מהר מאוד שגם המנכ"ל הגדול שמולי "עושה פיפי בשירותים" בדיוק כמוני… הייתי מדמיינת סיטואציות מביכות שלו, ויצרתי לעצמי את הביטחון שהייתי צריכה. אחר כך כבר נבנה הידע שהוא כוח וההתמדה ומשם נשאר רק להתקדם".

כמה עובדים מועסקים בחברה שבבעלותך?

כנרת: "כיום מועסקים בחברה מעל 100 עובדים".

יש פרופיל משותף לעובדים בחברה? ואם כן, מהו?

כנרת: "בתחום האבטחה יש דרישות מסוימות לתנאי הקליטה של העובד, והכל לפי צרכי המקום עצמו, אופי הלקוח, דרישות המשטרה והמשרד לביטחון פנים.

בתחום הניקיון אנחנו עובדים עם כלל המגזרים, בלי שום העדפה, בשבילנו העובדים הם הכוכבים, והכל מתוך רצון אמיתי לאפשר לכל אדם להתפרנס".

יש כאלה שקשה להם לקבל את העובדה שאת הבעלים והמנכ"ל החברה?

כנרת: "כן, חד משמעית.

תמיד אומרים ואפילו שואלים: יש לך שותף? את בטח לא לבד, נכון?

ואני בגאווה עם חצי חיוך מבויש, עונה: לבדי, ממש לבד!

הבנות ששכנות לנו במשרדים שואלות אותי תמיד: את מנהלת משרד פה? מזכירה?

והבנים תמיד בטוחים שאני עם שותפים.

זה לא באמת משנה…".

כנרת, איך זה לנהל חברה ולהיות גם אימא לילדייך? משהו בא על חשבון משהו?

כנרת: "לא פשוט לנהל בית וגם חברה. בייחוד חברה שההתעסקות שלה היא אנשים.

אני לא מוכרת מוצר, אני מוכרת שרות. ואת השרות הזה נותנים ומקבלים אנשים, וזה לא פשוט.

אני אוהבת לעבוד מול אנשים, ומשתדלת גם כשקשה תמיד להיות נעימה וחייכנית ולתת את המקסימום שאפשר.

אני אימא לשני ילדים, נויה וירדן, בשנה הזו גם התגרשתי, מבלי שום קשר לעסק או לקריירה. אני ואבא של הילדים מסתדרים יפה בגידול הילדים. אני לא מוותרת על הזמן שלי איתם ומשתדלת לתת את כל כולי. שום דבר לא בא על חשבון דבר אחר, חלוקת עבודה נכונה, יכולת לשחרר ולסמוך, קצת פחות רגשות אשמה ואפשר הכל. זו תמיד הייתה הדרך שלי ואני גאה בה. יש לי זמן לעצמי, לעסק, לילדים שלי ולמשפחה שלי שהם כל עולמי".

כיצד היית מגדירה את המוטו שלך בחיים?

כנרת: "לא לפחד משינויים, לקבל אותם באהבה ואפילו לייצר אותם. דלתות חדשות נפתחות כשמשנים. עד שלא תעשה כמה שינויים משמעותיים, לא תבין על מה אני מדברת. כל הפחד מסביב לשינוי הוא רק ההרגל, אח"כ גם לזה אתה מתרגל".

יש הבדל בין אישה וגבר בניהול חברה כשלך?

כנרת: "לא. גבר או אשה אותו דבר. להגיד לך שתמצא נשים שהן בעלות חברת אבטחה, תנסה… אולי, לא בטוח. אבל מהמקום שלי אין שוני ואין משקל".

עם העבודה הקשה, המשפחה והמחויבויות להצלחה, יש גם את המקומות והרגעים שהם רק שלך?

כנרת: "המקומות שהם רק שלי, אלו הנסיעות שלי לחו"ל, התנתקות עם המשפחה, החברות שלי ולהחליט שפתאום ותוך כדי עבודה בא לי ללמוד נדל"ן או שבא לי לצלם, או לכתוב שירים. לאורך השנים היה חסר לי להשלים את הצד האומנותי שקיים בי, וזה מה שהצלחתי להוציא במקומות האלה. בקריית שמונה הרבה מכירים אותי בגלל הצילום, עם השם "תחושות בטן". ויש את הרגעים של הלבד שאני נרגעת בבית שלי, אוהבת את השקט, אוהבת את הצפון".

אחרי הסיפור האישי, המשפחה, האהבה והגירושים, בלתי נמנע לשאול על מוסד הנישואים.

מה דעתך על מוסד הנישואים?

כנרת: "נישואין זה דבר מדהים, אם רק רוצים להיות שם. הייתי נשואה 10 שנים ורק לפני מספר חודשים התגרשתי. אני אדם של משפחה של בית ושל זוגיות. ידעתי שצריך לעבוד קשה בזוגיות אך לא סתם אמרו: "בשביל טנגו צריך שניים".

אני כבר התחלתי לרקוד סטפס… ומשם הוויתור.

משפחה זה הדבר הכי חשוב לי בעולם. הילדים שלי, האחים שלי שאני מאוהבת בהם, וההורים שלי המדהימים שגידלו אותנו תמיד להיות ביחד".

– מה דעתך על האווירה הלוחמנית בשיח הציבורי, כולל בפייסבוק?

כנרת: "לא אוהבת לוחמנות כדרך, לא מאמינה בזה. מעולם לא הגבתי למישהו בפייסבוק או למשהו בצורה לוחמנית או מתנגדת. לא העליתי פוסט לוחמני ולא התגרשתי במלחמה, לא מאמינה בזה.

אני יודעת ששיחה פותרת הרבה, וכן, גם וותרנות.

לא וותרנות ברמת הפראייריות שישראלים פחות אוהבים, אלא, וותרנות שמגיעה מקום שלך ונקי. ממקום שמשאיר אותך במחשבות נקיות ולא טורדניות.