אנחנו כל הזמן רודפים אחריה,
אחרי הרצון והצורך להיות נאהבים.
כל אחד שנכנס לחיינו מסתמן כמיועד.
אולי זו האהבה שלי.
וכשזה לא קורה אנחנו מתאכזבים.
כל אדם חדש שאנו מכירים,
מקווים שיהיה האחד,
זה שיבנה איתנו את הקן.
מי זאת האהבה הזאת
שכולם רצים אחריה,
מנסים לתפוס אותה תמיד?
שרים עליה שירים עם לחן נוגה
וחודר מעצב וכאב.
האהבה ממלאה אותנו.
נותנת סיבות להביט קדימה.
גורמת לנו לרצות להיות אנשים טובים יותר,
לתת מעצמינו.
מגלה לנו דברים שלא ידענו שקיימים בנו,
עוצמות חדשות.
ביחד זה כח, הביחד ממלא.
וכשאנחנו לבד, נוצרת ריקנות
ששורטת כל פיסה מחדרי הלב.
הכמיה לביחד, לחום, לרגש,
זה טבע האדם.
כולנו צריכים וזקוקים לזה
גם אם ננסה להדחיק ולחשוב אחרת.
