רבים רואים ביצחק רבין את דמות רועה העדר ומנחיל התקווה שהלך לבלי שוב, שטרם נמצא האיש בעל אותו שיעור קומה שיכול למלא את החלל שהותיר עבורם. מן הצד השני הוצפנו בתמונות של רבבות המגיעים להיפרד מהרב, להתאבל על אבידתו הטרייה, על אדם שהיה עבורם האור שסילק את החשכה והתווה את הדרך.
מבלי לדון בפועליהם והישגיהם של שני אישים אלו, איכויות מעשיהם או ההחלטות שלקחו, במבט מהצד אפשר להבין שנפש האדם אחת היא, לא משנה אם הוא לובש חליפות שחורות וכובעים, או מדליק נרות בכיכר וחולם. אדם מחפש לו את הרועה, מישהו לשים בו את מבטחו ולהיות שקט ולדעת שיהיה מישהו שידאג לו, יעוץ לו עצה ויכוון את צעדיו. במידה מסוימת סוג של אבולוציה לדמות ההורה בתקופת ילדותנו. המשמעות שהאדם והחברה שהוא נמצא בתוכה, נותנים למובילי הדרך אחת היא: הידיעה שיש אי שם מישהו שיכול להביט אל העתיד ולכוון אותנו אליו, תוך הבנה לנפשנו ולצרכינו. ואובדן של דמות שכזו מעלה על פני השטח את הצורך העמוק שלנו בדמות ההורה.
להבדיל אלפי הבדלות, השבוע נבחר את האיש שיעמוד בראש החברה הקטנה שלנו. סוג של רועה העדר שנבחר דמוקרטית בבחירות מוניציפאליות. על כל אחד מהנבחרים, מי שהם לא יהיו, להפנים את המשמעות שיש להם אצל האזרח הפשוט בתור נבחרי העיר, ומשם גם נגזרת מידת האחריות האישית. נכון, אנחנו מצפים לעשייה בתחומים רבים, ולתוצאות פרקטיות בשטח, אבל בבסיס אנשים זקוקים לדמות מנהיג, שיכול לקלוט את מצוקותיהם ובעיותיהם, להבין למאווייהם ולרחשי ליבם, ולהעניק להם את התחושה שאפשר לישון בשקט בלילה, כי סל הבעיות הגדולות כמו הקטנות נמצא בבטחה אצל מישהו שיהפוך עולמות כדי שהסל הזה יתרוקן. ושיהיה לכולנו בהצלחה.
